הזכרון מתעתע

ד"ר נפתלי מוזס, אביו של אברהם דוד הי"ד מנרצחי הפיגוע במרכז הרב, כותב במלאת שמונה שנים לרצח הנורא.

ד"ר נפתלי מוזס , כ"ח באדר תשע"ו

דעות אברהם דוד מוזס הי"ד
אברהם דוד מוזס הי"ד
צילום: ערוץ 7

כמו גל המשכי המסתיר את טבעו העשוי חלקיקים, כמו איורים בודדים המצוירים בפינת העמוד, אשר קמים לתחייה לנגד עינינו והופכים לסרטון מצוייר בשעה שמדפדפים בפנקס.

לעתים הוא מצרף רגעים נפרדים מניסיון החיים ואורג מהם בגד שלם, אריג שופע, אשר אפשר להתעטף בו כטלית ולהביט בעדו בקשר בין העבר להווה, בזרימה המשכית כאחת. ועם זאת, לעתים האריג נקרע והמראה הזוהר והשלוו נתלש מאחיזתנו. החיים תובעים את שלהם ונותרים מחולקים לעד בין מה שהיה קודם לבין מה שֶאַחֲרֵי-כֵן.

עדיין יש בְּיָדִי את החולצה של אותו היום. אני משקיף עליה מפעם לפעם. הנה היא תלויה על עץ הבגדים שלי, אוספת אבק, מִתְּלֵה אחד מתחת לחולצות הטי שעדיין לא יבשו מן הזיעה או מכנסי הג'ינס הנקיים עדיין מִדַי לכביסה. היא נלקחה באקראי מן הארון בשש לפנות בוקר, זאת עם המשבצות הכחולות (מאה אחוז כותנה, מכופתרת) וכסתה אותי במהלך כל אותו היום. קיפלתי שרוול אחד להנחת תפילין בבוקר, ושמתי עליה סוודר בערב כשישבתי ללמוד.

עדיין לבשתי אותה כשהגיעו החדשות, כשסרקנו בין בתי החולים, ובאותו הרגע שנאמר לי, לבסוף, בחצות לילה, "השם נתן, השם לקח…" היה זה חבר טוב מהחברה קדישא המקומית, שסכינו חתך דרך הבד בבוקר המחרת, שורת האבות עומדים לצד שמונת הגופות השוכבות, בניהם, העטופים בצמר, ממתינים לקבורה. תחת השמש הלוהטת של ירושלים, כולנו מְקֲרְעִים את בגדינו. ההלכה היהודית מורה לנו שעל הפוגשים במוות אֲלים, להיקבר בבגדיהם - "כי הדם הוא הנפש".

האם בגדים ספוגים בדם מכילים יותר מדי, עד שאין להותיר אותם מאחור? בצד הקבר מישהו הוריד את הטלית שבו נִכְרַךְ גופו הנערי הַצַּמוּק בן השש-עשרה של בני. תחתיה נגלָה שַׂק-גופות לבן מפלסטיק, ושכני, העומד עד זרועותיו בתוך הקבר חתך ופתח אותו בשעה שהם הורידו והחליקו את אברהם דוד מן האלונקה אל האדמה הכהה. בלבוש מלא, האדמה נערמה עליו, כף אחרי כף, מקיפה אותו, עד שאף הרמז הזעיר ביותר של מתווה גוף נעלם. עפר אנחנו ואל עפר נשוב.

אבל החולצה ההיא, חתך אנכי בה מותיר חוטים אופקיים הנראים כמו אצבעות מושטות זו לזו, לעולם הן לא תיפָּגֵשְנָה שוב מִשְּנֵי עֶבְרֵי הדוגמה ההרוסה כעת, החולצה ההיא, תלויה עדיין בחדרי ואוספת אבק. אנחנו - נותרנו כאן אֲבֵלִים, עֵרוֹמִים לנצח בפני הכאב. מארג השתי וערב של החיים, קרוע לבלי שוב.

הצטרפו לערב של נגינה נפלאה ומלאת מסירוּת לפי המסורת המיסתית הסוּפית, ביום הזכרון לאברהם דוד, אור לראש חודש אדר ב' (למניינינו) התשעה במרס בשעה 20:30 באמפי של תקוע.