ה' אלוקי ישראל מלך!

פשוט שהמדינה היא כלי עצום שזכינו לו מאת ד' בדרך אל הגאולה. תגובה למאמרו של הרב שמואל טל שליט"א

הרב אלקנה ליאור , ב' באייר תשע"ו

הרב אלקנה ליאור
הרב אלקנה ליאור
צילום: עצמי

מתוך הכרותי אמנם המועטת, אני הקטן, את גדלותו של הרב הגדול שמואל טל שליט"א. אני מוכרח לפתוח את תגובתי בהקדמה קצרה: כוחותיו המיוחדים, התמדתו המופלאה וחידושיו המקוריים של הרב טל שליט"א בתורה הם מהנדירים בדור.

בירוריו יסודיים, משנתו טהורה ללא כל נגיעה ח"ו. ועם כל זה, זה לא אומר שאין עוד תלמידי חכמים גדולים, גם אם אין לחלקם את היכולות שלו, וזה לא אומר שהם לא מבררים לעומק תהליכים וזה לא אומר שא"א לחלוק עליו. אבל הכל מתוך כבוד רב והערכה עמוקה.

כמו כן, בוודאי כולנו משתדלים לעבוד את ד' ולברר את האמת, ואם יוכיחו לנו אנו מוכנים בלנ"ד לעשות בהשקפתינו מהפך, גם של מאה ושמונים מעלות, לא זה הדיון. הדיון הוא לגופם של דברים.

ברצוני לדון בדברי הרב טל שליט"א על אודות ציון יום העצמאות. (שאם פרסמם ברבים בוודאי מרשה הוא לדון בדבריו כדרכה של תורה) בבחינת והוי מתאבק בעפר רגליהם.

א. הרב בדבריו מחזק את ההודייה ביום ירושלים על ניסי ד' לפי שאין לה קשר גלוי עם המדינה. ואני שואל: ברור שהנצחון הוא עזר משמיא, אך ללא צבא ישראל לא היה ניצחון ששת הימים! והצבא הוא לא פחות מהתוצאה הישירה והחשובה ביותר של מדינה אם לא הגורם למדינה. ע"פ הרמב"ן שכתב ש"נצטווינו בכיבוש בכל הדורות" הכוונה הקמת מערך צבאי בר יכולת כיבוש וזה עיקר המדינה. א"כ הנסיון לחלק בין הצבא למדינה הוא בלתי אפשרי!

ב. הרב מניח שההודייה ביום העצמאות היא לחגוג את הקמת המדינה. לענ"ד זה לא נכון. ראשית, עיקר חיוב ההודייה ביום העצמאות הוא בדיוק כמו על מלחמת ששת הימים, על הניצחון ממיתה לחיים שהיה אף יותר קריטי אז מאשר בששת הימים, ודי היה בזה שנחוייב להודות גם ללא הקמת המדינה.

מה שגם שעל ניצחונות הצבא הרב כן מורה שיש להודות, א"כ הקמת המערך הצבאי בתוקפו היה במלחמת העצמאות, כשעל ידו גם מתקיימת מצוות כיבוש ארץ ישראל (בנוסף למצוות יישוב א"י המתקיימת גם ע"י יחידים) וזה עצמו שמחה והודייה עצומה, כפי שהרב כותב בדבריו שעל כל תוספת חיבור בין הרעיה לדוד, היינו על כל תוספת בישוב א"י המקרב את הגאולה, יש לשמוח. לכן די בזה בשביל לציין את יום העצמאות, גם ללא התוספת של ההכרזה על הקמת המדינה.

ג. הרב כותב שבשל ההשפעות הרעות החזקות של השולטים במערכות המדינה (ילדי תימן, תקשורת, התנתקות ועוד) הרי שמתברר שאין המדינה יסוד כסא ד' בעולם, אלא אדרבה להיפך וכו'. אולם יש לטעון כנגד טענת הרב מס' טיעונים: א'- לעיתים כשיש לנו ספק כיצד להגדיר את עצמינו, אחת הדרכים הפשוטות זה להתבונן כיצד הגויים מגדירים אותנו, וזה אמיתי מאד. כפו שכותב המהר"ל בגבורות ד': פרעה הראשון שקרא לעם ישראל "עם" והוא אכן צדק! וכמו "בלעם" שראה בישראל דברים דווקא מהזוית שלו, כפי שמבאר השל"ה הקדוש!

ואם הגויים נלחמים כנגד ישראל בנושא מסויים זה סימן לנו שעלינו להתחזק דווקא בו כפי שכותב הרב חרל"פ, א"כ זה שהגויים מתייחסים למדינת ישראל של היום כמייצגת את עם ישראל בעולם, זה אומר בוודאות מוחלטת שהיא זו אשר מייצגת את עם ישראל, עם ד' בעולם! ולזה לא משנה כל הבירורים הפנימיים שבתוכנו וכל החולשות שיהיו, זו מדינת ישראל! וחוץ מזה, ישראל- אע"פ שחטא ישראל הוא! ולכן בוודאי שמדינה זו היא מדינת ישראל! על המשמעות הטהורה של המילה ולא ח"ו מלכות "אחרת". ועוד, עול גויים בוודאי פרקנו מעל צוארנו, א"כ די בכך בשביל להודות לד'.

ד. הרב כותב שעלינו להפריד בין המדינה, המלכות "האחרת" והתרבות שלה  לבין מלכות ד'. לבין עבדי ד' אוחזי התורה. אולם ברור שגם לדעת הרב על פי התרחיש של הרב, כשעבדי ד' יתחזקו ויתרבו, וכי יהיה עליהם להחריב את כל תשתיות המדינה ולהקימם מחדש? או שברגע שיעלו לשלטון יוכלו פשוט לשלוט בכל המערכות הקיימות ולהזרים בהם קדושה? פשוט שהאפשרות השניה היא הנכונה, גם לדעת הרב. א"כ מוכח שהמדינה ככלי היא דבר מצויין, רק שישנם כרגע אנשים פרטיים, מסויימים השולטים בחלק או בהרבה ממערכותיה ואכן בכוחם לעשות הרבה רע כי זה אכן כלי עוצמתי מאד! כפי  שהרב בעצמו כתב, שדווקא כמדינה ההשפעה שלהם כ"כ חזקה, אך היא הנותנת שזה כלי גדול ובעתיד ישתמשו בו רק לדברים טובים.

אך המדינה כמדינת ישראל היא כלי חיובי, המופיע את רצון ד' בעולם בוודאי בנושאי יישוב ארץ ישראל, וכן ריבוי התורה בכמות ובאיכות הוא גם ריבוי שלא היה כמותו בהסטוריה, והכל בזכות המדינה! א"כ במקום להפריד בין המדינה לצבא, או בין המדינה ליישוב הארץ יותר פשוט להפריד בין המדינה לבין הממשלה כפי שרבותי מבארים כל הזמן, אבי מורי הגאון הרב דוב ליאור שליט"א ומורי ורבי הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א וכמובן כל זה בהדרכתו של מורם ורבם הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל: שהחילוק הוא ברור וחד ביותר בין המדינה, עצם הכלי העצום ופועליו החיוביים עליו אנו שמחים לבין הפעולות השליליות הנעשות על ידי בני אדם הנמצאים בפרק זמן זמני במוקדי הכח. ומחנכים אותנו לבקר בכל הביקורת את השלילי ולשמוח בכל השמחה בחיובי. וכפי שנברר זאת להלן.

ה. כל זה נכון עוד בטרם נברר האם יש יותר דברים חיוביים מהמדינה או שליליים, זה אפ' אם יש יותר שליליים. ובכוונה לא הבאתי עד עכשיו את דברי הרצי"ה שלימד אותנו שגדול קידוש ד' מחילול ד'. בכל מקום שתראה את הדברים בעירבוביא, וכפי שהרב כותב הדברים הם הרי לא מהיום, אלא מראשיתה של המדינה, והרצי"ה ראה גם ראה את הסיבוכים. בכל זאת נקט שתמיד יש לראות את החיובי כעיקר כי זוהי האמת של עם ישראל, (בק"ו מהאיש הישראלי הפרטי שאפ' מעט טוב שבו זה העיקר ומזה עשוי כולו לההפך לטוב, כי עצם נשמתו טהורה וטובה, ק"ו כלל ישראל) אך בכוונה לא הבאתי זאת עד עכשיו וגם בהמשך אני לא רוצה להתבסס על זה כי אני מרגיש שהרב רוצה לעשות בירור בלתי תלוי בדעת הרב צבי יהודה זצ"ל, למרות שלדידי כעפר תחת רגליו, תו לא מידי. ויש רבים וטובים ממני, מתלמידיו המובהקים שייטיבו לבאר את משנתו.

ו. הטענה העקרונית עליה הרב מתבסס היא על כך ש"אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד". הפשטות היא בין 2 מלכים בשר ודם או 2 בעלי תפקידים על אותה משבצת. ההרחבה וההשלכה של מימרא זו לענייננו, לענ"ד הקטנה היא פרשנות של כבוד הרב, נטו, שבכלל אין הכרח שכלולה בדברי חז"ל אלו. גם לא מדובר כאן בכלל על שני מלכים. אין מלכות ד' בנפרד ממלכות ישראל, מלכות ד' היא אחת בעולם. והיא מעל מלכות ישראל והיא אמורה להופיע בעולם דרך מלכות ישראל. (כגון: מלכות בית דוד) וכשאין מלכות ישראל אזי מלכות ד' מופיעה אפילו דרך ארבע המלכיות. כך כותב המהר"ל בספרו נר מצווה. ממילא כשהקב"ה מחזיר המלכות לישראל בדורנו, ממילא יש כאן מלכות ד' המופיעה ועוד צריכה להופיע בשלימות דרך מלכות ישראל.

אמנם מלכות ישראל עדיין איננה קוראת בשם ד' באופן מוצהר בדר"כ. אך בעצם מציאותה כיום, כפי שהיא, מופיעה את מלכות ד' בעולם בוודאי לעיני הגויים וגם כלפי ישראל פנימה במידה מסויימת ואין לנו מלכות ישראל אלא זו ואותה עלינו לשכלל לקומה הבאה. ממילא מימרא זה לא קשורה ולא פוסלת אפשרות של מלכות ישראל אפ' מבולבלת. ומלכות ד' לא יכולה להופיע שלא דרך מלכות ישראל, לכן בפסוקי מלכויות בר"ה אנו מזכירים "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ד' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו" למרות שאין מוזכרת כאן מלכות שמים! וכן קשה וכי ד' לא רואה ח"ו את האוון והעמל (והע"ז) שיש ביעקב! אלא מבאר הרב חרל"פ וזה כ"כ פשוט, כשהקב"ה מביט בהבטה של פסוק זה על ישראל, זה כמו "רנטגן" הוא לא רואה כעת את המעטפת החיצונית (בה החטאים) אלא ישירות לעצמות, לעצמיות, ושם אין בישראל שום אוון, ועל בסיס ההגדרה הזו של ישראל, ומלכות ישראל, על גבה ובתוכה מופיעה ומתגלה מלכות ד' בעולם. אין ד' מלך ללא עם, אלא רק דרך מלכות ישראל. אשר לחידושה באופן חלקי, זכינו אחרי כאלפיים שנות גלות!

ז. לאחר המישור העקרוני, הרב נותן דגש מאד גדול לבעיה החינוכית, וסבור שנתינת מקום של קודש למדינה יוצר בלבול קשה אצל הנוער עד למימדים מדאיגים של חילון ולייט. גם אם יש בטענה זו מן הצדק, אני סבור: א. גם ללא נתינת מקום זה, עצם התפשטות התרבות המערבית לתוכנו, יוצרת מרחב התמודדות גדול וקשה מאד. בין אם ניתן למדינה מקום של קודש ובין אם לא. לכן שינוי התפיסה לא הוא מה שיפתור את הבעיה. ב. זה נכון שיותר קשה לחנך להשקפת מרן הראי"ה קוק זצ"ל הנותנת מקום לכל הכוחות באדם הפרטי ובישראל כאומה, מאשר לחנך להשקפה החרדית בה הכל שחור/לבן. והלוא הרב בנקודה הזו הלוא כן עוסק בפיתוח חיים שלימים ובריאים, כדוגמת בניית תקשורת על פי תורה.

כלומר הרב לא מפחד מהכלים (שכעת מאד הרסניים) אלא מאמין בהצבת האלטרנטיבה מתוך קודש ומתוך תורה. אם כן ניתן לחנך לכך גם אם נותנים מקום של קודש למדינה ולשירות בצבא. תוך חינוך שכל מה שנוגד את התורה אין לשמוע לו. וכפי שפוסק הרמב"ם בהלכות מלכים שאין שומעים למלך שמנוגד לתורה. ולכך חינך מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל. חינוך ברור לכך שהתורה היא מעל המדינה, וח"ו במקרה של התנגשות, ברור לכל ת"ח אמיתי (הרוב שאני מכיר) שהתורה מעל. מייתר את הצורך (מבחינה חינוכית) שלא לחגוג כלל את יום העצמאות ע"מ לחדד לנוער מסר זה. המדינה ככלי ולפעולות החיוביות היא קודש ולחוקים או פקודות כנגד התורה עלינו לא להסכים. (כמובן בדרכי נעם ועל פי חוק). ועלינו לתת לתלמידינו כלים להתמודד מול התרבות הקלוקלת. (מלחמת האייפונים וכיו"ב). והדרך היא אחת לחנך ושוב לחנך את הנוער לשאוף שהמדינה תונהג ע"פ התורה ע"י הרבה הסברה והעלאת המודעות לכך שמדינת ישראל צריכה להיות מונהגת ע"י אנשי תורה אמיתיים. כל זה בודאי בדרכים חוקיות ולגיטימיות.

לא בכוחניות וכיו"ב. ולהדגיש שהמדינה יונקת את כוחה מהתורה, זו השקפת הראי"ה קוק והרצי"ה קוק, ואין הם שווים ח"ו, ממילא אין כאן שום הוה אמינא של שני מלכים המשתמשים בכתר אחד, אלא אדרבה כפי שהוסבר לעיל, מלכות ד' האחת מופיעה במלכות ישראל. ד' אלוקי ישראל מלך. ג. גם פרקטית, חינוכית, לא בטוח שפתרון זה של הרב טל יעזור לציבור הדתי לאומי הרחב להפריד בין הרע לטוב אלא אולי אף ירחיק רבים מהשקפת הרב, בכך שאין הרב חוגג יחד אתם את יום העצמאות. א"כ נדמה לי שלציבור התורני (מה שמכונה חרדל"י) יש כלים חינוכיים להתמודד עם המציאות המורכבת. ובס"ד עם הרבה הסברה זה יחלחל לכל הציבור הרחב.

ח. הרב מדבר על כך שדווקא החילוק שלו יכול לקרב רחוקים באופן המוני. בוודאי שיש גם כאלה והלוואי. אך אדרבה יש אוכלוסיות רבות המחוברות מאד לציונות ולמדינה שדוקא נתינת ערך דתי למדינה ולמוסדותיה עשוי לקרב בעתיד הקרוב את אותם "מסות" שירגישו נקודת חיבור חזקה בקטע זה, ושהמהפך בחייהם בחזרתם בתשובה לא יוצרך להיות מאה ושמונים מעלות.

א"כ לאידך גיסא, אם הרב שואל מה הנ"מ בכך שנגדיר את המדינה כיסוד ד' בעולם, אם זה רק עצם הכלי? א. לדידי כי זו האמת. ב. זה יביא דווקא לחזרה בתשובה עצומה. ויש עוד נ"מ בוודאי חינוכיות הנגזרות מהשקפה זו. כפי שלדעת הרב המדינה היא "אחרת" כי א. זו האמת לדעתו. ב. הנ"מ שזה עשוי לעצור את בעיית החילון והלייט. ועוד נ"מ חינוכיות.

ט. גם אם הרב טל שליט"א לא ישתכנע מדברי. מ"מ עלינו לאהוב מאד גם את אלו שלא יחגגו את יום העצמאות (למשל, תלמידי "תורת החיים" היקרים) זה לא סוף העולם, ידידיי אנשי הציונות הדתית! כמו גם שעלינו לאהוב בלב ונפש את החרדים. ושיטתו היא לא "נוראה". וכן בוודאי הוא אותנו, יאהב אותנו ולא יחשוב ששיטתנו היא "הרת אסון". ואם לא ישתכנע מדבריי, מ"מ יש בהנהגתו תועלת בכך שחרדים אולי יאמצו את שיטתו ויתחילו לחגוג לפחות את יום ירושלים, זה יהיה כבר הישג גדול. וכן יש תועלת בדבריו בהעלאה למודעות את הסכנה הגדולה שיש בתרבות המונהגת כיום במדינה. ויחד כל המחנכים יטכסו עצה כיצד להיטיב בחינוך הדור. ומלאה הארץ דעה את ד'. מיני ומיניה יתקלס עילאה. כולנו עם ישראל אחד!

י. לסיכום לענ"ד פשוט שהמדינה היא כלי עצום שזכינו לו מאת ד' בדרך אל הגאולה. שעושה דברים עצומים חיוביים, ובעתיד כשישלטו במערכות כולם אנשי תורה, עבדי ד', כלי זה ישמש כאמצעי גדול יותר להופעת הקדושה בעולם. עד אז עלינו להתאזר בהרבה סבלנות ובהרבה כוחות חינוכיים להחזרת עם ישראל בתשובה. ואעפ"כ ולמרות הכל מדינת ישראל היא בוודאי "יסוד כסא ד' בעולם". ואין לתאר את מצבינו לפני כשבעים שנה למצבינו היום, עם טנקים ומטוסים! כלכלה יציבה! תורה אדירה בארץ ישראל! "יודו לד' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".