יום העצמאות בא"ת ב"ש

ד"ר חנה קטן , ד' באייר תשע"ו

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

שבת אביבית בפרנקפורט דמיין. לפני שנים, רוח קלילה מנשבת, והיא צועדת צעדי ענק כדי להדביק את צעדיו של אביה.

הדרך לבית הכנסת ארוכה, אבל יש פארקים נחמדים, והציפורים מצייצים, אך הנעים מכל זה שיחה לבד עם אבא. לקראת חג הפסח המתקרב, לימד אותה אביה את כללי הא"ת ב"ש ,והוא שניתן לדעת באיזה יום בשבוע יחולו מועדי השנה בהתאם לימי הפסח. וכך עובד הכלל : ביום בשבוע בו חל יום ראשון של פסח – יחול באותה שנה תשעה באב. ב"ש – ביום בשבוע שבו יחול היום השני של פסח – יחול חג השבועות. ג"ר – ביום השלישי יחול ראש השנה שלאחריו. ד"ק – ביום הרביעי יחול יום קריאת התורה, הוא חג שמחת תורה.

ה"צ – ביום בשבוע של יום ה' של פסח יחול צום כיפור. ו"פ – באותו יום בשבוע בו חל שישי של פסח חל לפני חודש פורים. ופה הוא עצר.  .... 'אבל, אבא', היא שואלת, 'למה רק ליום השביעי של פסח, יום בו נקרע הים, בו חלו ניסים גלויים, חסר בן זוג?' 'שאלה טובה שאלת בתי' השיב לה אביה.: מסורת משפחתית עתיקה, איש מפי איש, טוענת שהחג שיבשר את הגאולה הוא יתאים לסימן ז"ע, והוא יחול תמיד באותו יום בשבוע שבו חל שביעי של פסח.. חג העצמאות! ממש נבואה. אגב, הילדה הזאת היתה חמותי היקרה.

אין ספק שאנחנו חיים בזמן בו פלא רודף פלא. עין לא ראתה כל אלה... כך לדוגמא לאחר עשרות שנים של חיפושי נפט מאכזבים נמצאו לפתע כמויות אדירות של גז בים החופים שלנו.. ממש כעין 'אחרי בלותי הייתה לי עדנה'!... והגז הזול הצפוי להגיע בקרוב יוזיל את מחיר ההתפלה, כך שבוודאי יהיה גם שפע של מים, בזכות מפעל ההתפלה האדיר, וכך ההתיישבות בנגב , בדרום הרי יהודה ובשיפולים המזרחיים והיבשים של הרי השומרון, צפויה לפרוח יותר ויותר – בזכות המים והאנרגיה הזולים. הזמן אכן פועל לטובתנו...

ופה, שואלת הבת - מה עם הציבור החרדי? לכאורה הוא נשאר מאחור, לא סוחב אתנו בעול, אינו שותף בערכי הציבור הכללי במדינה ובבניינה. אך זהו - שלא!  בציבור החרדי ישנם גוונים רבים, בניגוד לסטריאוטיפים, חלק ניכר מהמשפחות בציבור החרדי מפרנסות את עצמן ומסתפקות במועט. והילדים בונים משפחות יפות. ישנם יישובים חרדיים ביהודה (ביתר עילית, מעלה עמוס), בבנימין (מודיעין עילית, כוכב יעקב), בגוש עציון (ביתר עילית, מעלה עמוס), בגליל (חריש) ובנגב (ערד, כסיף), וגם בשכונות רבות בערי פריפריה מעורבות (חצור בגליל, נתיבות, אופקים וירוחם בנגב, ועוד). חלקים רחבים יותר ויותר משרתים בצבא, ומפעלי החסד משפיעים אור וטוב בכל חלקי הארץ. ומעל הכל - הציבור החרדי נושא עדיין על כתפיו את בניין עולם התורה בארץ. כן, צבעי השחור והלבן נדמים יותר ויותר לצבעי אפור, או לזברה, או לכותנת פסים .וגם כאן הזמן פועל לטובתנו.

ערב פסח. סעודת ברית המילה נערכת בשעה מוקדמת. ופתאום קם הסבא הנרגש, יונה עמנואל ז"ל: 'לפני ארבעים שנה בדיוק, בערב פסח, הייתי נער במחנה הריכוז ברגן בלזן. חלק מבני המשפחה נפטרו מרעב, תשישות ועבודת פרך. הגיע ליל הסדר, בלי מצה ובלי יין, אך עם הרבה מרור... כשנגמר סוף סוף המסדר הארור זחלתי לפינה של אמי הגוססת ואמרתי עמה בלחש את נוסח ההגדה שהיה שגור על לשוני, עד הגעתי לברכת הגאולה – 'כן ה' אלוקינו יַגִּיעֵנוּ לְמועֲדִים וְלִרְגָלִים... שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבודָתֶךָ'... כאן עצרתי. איך יכולתי להמשיך? מי מאתנו יגיע 'למועדים ולרגלים'? מי יזכה לשמוח בבניין ירושלים? פרצתי בבכי וברחתי משם'... המשיך יונה ז"ל ואמר: 'אם הייתי מעלה בדעתי שאצא משם בחיים, ואעלה ארצה, ואקים בה משפחה, ואוליד ילדים, ואחגוג עם כל המשפחה בסעודת ברית מילה לנכדי בתוככי ירושלים – הייתי מצליח לסיים את הברכה'...

ומה נאמר אנחנו, שרואים את כל הניסים שסביבנו, איך לא נודה ולא נשיר את שיר הגאולה?