היחס לעליית עשרת השבטים

הרב ברוך אפרתי , י"א באייר תשע"ו

הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתי
צילום: עצמי

סבי הרב שמעון אפרתי זצ"ל, סיפר לי במפורט פעמים רבות, על מציאותם של יהודים בני עשרת השבטים באפגניסטן. הוא הכיר אותם היטב, את מנהגיהם, ואת הייחוס לשבטים השונים. משפחת סבי היתה מהיהודים שהגיעו לאפגניסטן לפני כמאתיים שנים מעירק, מצאצאי המקובל הידוע האור שרגא זצ"ל (עליו אמר הבעש"ט 'יש לי ידיד במרחקים'), ועל כן הם היו בקהילה יהודית רגילה, ככל גלויות שהגלתה מלכות רומי רשיעא לאחר החורבן השני.

אולם בהיותם שם, הם התוודעו ליהודים אחרים ושונים, אשר חיו במקומות הללו אלפי שנים קודם, חלקם עוד מימי גלות אשור טרם חורבן בית ראשון. הקהילות חיו בנפרד ולא התערבבו, אך היה קשר מסויים בין היהודים הרגילים שהגיעו מאיראן ומעירק, ובין היהודים העתיקים בני המקום, בעיקר משבטי גד, אפרים, בנימין ושמעון.  

סבי זצ"ל שוחח איתם על יהדותם באופן אישי, והדבר היה פשוט וידוע באותו המקום שהם יהודים שגלו בימי אשור. מעט מעדויותיו כתב סבי בקונטרס בסוף ספרו 'מטה שמעון' על פרשיות השבוע.

סבא רבא שלנו, הרב שמחה זצ"ל היה רב קהילה באפגניסטן (בעמח"ס 'אור שמחה') ועלה לירושלים לפני קום המדינה. בנו, סבי, ארגן את עליית יהודי אפגניסטן לא"י, והיה שותף במפעל הציוני בקום המדינה מטעם תנועת 'המזרחי' והנשיא בן צבי (עוד טרם היה נשיא). הוא עלה עם קהילתו לת"א ואח"כ לרמת גן, שם ייסד בית כנסת בו הוא שימש שנים רבות כרב, עד יום מותו.

עדות גמורה לדבר קיומה של גלות זו באיזור אפגניסטן, קיימת מפי רבי בנימין מטודלה שנסע לפני כתשע מאות שנים לאותו האזור, והעיד על קהילה של 80,000 יהודים כנראה מגלות בית שני, ובנוסף להם העיד על יהודים מגלות בית ראשון המצויים שם לרוב, בשמם ולבושם ומנהגיהם. הם אמרו לו שהם משבטי דן, זבולון, אשר ונפתלי. 

מי שהתמקד בנושא קיבוץ י השבטים בדור הקודם היה הגאון המקובל הרש"צ הרוויץ זצ"ל, שהיה ידידו של מרן הרב קוק זצ"ל, וייסד את ישיבת המקובלים שער השמים, שבה עסקו בקבלה ע"פ השיטה האשכנזית.

גאון זה נסע לאותם מקומות ואף הרחיק עד לנפאל, ואסף עדויות מפורטות על יהודים החיים שם מימי גלות אשור. הרב הורוויץ כתב ספר על כך בשם 'קול מבשר', והרב זצ"ל כתב לו בחום רב ובהמלצה על דבריו וכינהו "יד"נ הרב המאוה"ג אוצר חכמת האמת, מארי דרזין", וחיזק את מגמתו זו למצוא שבטי ישראל האבודים.

במכתבו לרש"צ הורוויץ, מרן הרב מחדש חידוש גדול עבורנו בנושא זה, ומחלק את גלות זו לשלושה חלקים-

"הנה שלשה הסוגים של האחים הנעלמים כעת מאתנו ואנו כמהים כ"כ להתגלותם הם בני משה, עשרת השבטים, והרכבים. והנם מקבילים להיות ירושת פלטה ובסיס של תיקון לעומת שלשת החסרונות היסודיים שהגלות המרה וגורמיה, שהם חטאות הציבור והיחיד שקדמו לה, סבבו אותם להביא את האומה בכללה לידי המשבר הנורא שאנו נמצאים בתוכו, עד אשר יפוח היום במהרה ונסו הצללים. החסרונות השלשה הם: האחד האפלת אור התורה, כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה. חסרון זה עומד להתמלאות ע"י בני משה נוחלי אורה העליון של תורה, "לא נתנה פלפולא של תורה אלא למשה וזרעו" (נדרים ל"ה א') עי"ש.

השני הוא כשלון הכח עוז הרוח שהוא דבר עצמי לישראל, "מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין". הגלות נטלה ממנו את האופי העז, "גאותן של ישראל שנטלה מהן". חסרון זה עומד הוא להתמלאות ע"י השפעתם של עשרת השבטים שהננו מצפים את הופעתם בתור קיבוץ שלם חסון ועומד בצביון גאותו התמימה, ועזן של ישראל לא נכחד אצלם. החסרון השלישי הוא חסרון הטהרה של המדות, שהחל לאכול אותנו ע"י השפעתן של האומות החטאות אשר סבבו אותנו "חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת".

גורמי הגלות וההשפעה הרעה הזאת, הבאה ע"י התרבויות הזרות של העמים שטופי התאות החומריות ומבטי החיים והעולם שבאים ע"י השיטוף הזה, היא היא הממשיכה את מאפל הגלות עלינו עד אשר יאיר לנו אור ה' ועם עני ודל יחסה בשם ה'. להשלים החסרון הבא מההשפעה החמרית הזאת, יבאו בני הרכבים. אלה הנזירים הטפוסיים ששמשו למשל ולמוסר לכל בית ישראל בנאמנות רוחם והשתמרותם מלהשטף בזרמי החיים בעת ירידתם, כמבואר (בירמיה ל"ה). על ידם ישובו לנו החיים הבריאים הצנועים והטהורים הראויים להיות טבעיים לגוי קדוש על אדמת הקודש, העומד להיות סגולה מכל העמים אשר תחת כל השמים.

וכל חמודות עולם אלואורה של תורה הבא מתוספתה של הנשמה ויתרונה, גדולת הרוח ורוממותו בהדרת קדש, טהרת המדות, בשקט החיים והמרגע הרוחני העליון כולם יחד עתידין הם לחזור לנו ע"י קדושת שבת קודש מקור הברכה ומכון הגאולה להגעגוע של התגלותו של סמבטון. המראה את חותם השבת בתור קשר עליון היורד ממרומי הקודש ומתגלה גם במערכות העשיה של העולם השקוע במשקע הטבע החומרי".

מפורש בדברי מרן הרב, שחזרת י השבטים יסודו הרוחני בחזרת עזות הנפש החיובית, חזרת בני משה קשורה בחזרת מאור התוה"ק, וחזרת בני הרכבים נעוצה בטהרת החיים אל מול קלקולי התרבות המערבית.

בספרים הפנימיים מוזכר הקשר האמיץ בין קיבוץ הגלויות ושמירת העיניים וקדושת הברית כי לא ידח ממנו נידח, בקיבוץ נדחי ישראל שנתפזרו לאחר החטא. וזה בוא יבוא לנו יחד, תיקון הרוח הפנימי של טהרת הברית עם קיבוץ י' שבטי יה עזי הרוח. וגאולתנו בימינו קשורה היטב בקיבוץ נידחים זה, כפי שסיים מרן הרב- 

"הצפיה הזאת שתבא ותגלה עלינו במהרה יש לה סמוכין עם הכשרתה של צמיחות אור הגאולה במצעדיה ע"י התגלותם והתועדותם של שלושת הסוגים אשר לאחינו הנעלמים שאנו צמאים ומשתוקקים לתחבורתם המאוחדת באחדות אחים גדולה הנושאים כולם יחד רוממות קרן לבית ישראל בהדרת קודש ועז ד' על עמו ונחלתו".

כהמשך למרן הרב, רבינו הרצי"ה עודד את הרב אליהו אביחיל זצ"ל לעסוק בעניין החשוב, ועודדו פעמים רבות למצוא עדויות לעשרת השבטים. אני שמעתי במפורט מהרב אביחיל זצ"ל תיאורים רבים על יהודים החיים באותם איזורים של אפגניסטן ואף מזרחה, מימי גלות אשור, ועדויות שראה במו עיניו, מקוואות, כשרות, שבת, ציצית, תפילה, שמות יהודיים ועוד.

אין ספק שישנה חשיבות גדולה בעניין זה של מציאת י' שבטי יה, והשבתם למקורם בארץ ישראל. אולם, כבכול נושא כלל ישראלי- אך ורק בהובלת הרבנות הראשית והוראת זקני הפוסקים.

במיוחד בנושא זה של קיבוץ נדחי ישראל, יש להזהר שלא לפגוע במידת המלכות, אלא לחדד את מרכזיותה של הרה"ר כיסוד הרבני המקבץ את ישראל לארצם ע"פ דיני התורה. לא רק בשל העובדה שללא הרה"ר יצאו מכך תקלות רבות, אלא גם בשל עצם העניין- הרה"ר היא היחידה המופקדת על האומה בתחומים אלו ודומיהם, וכפי שאמר הרב זצ"ל כשייסד את הרה"ר לא"י.

יש לדעת שלעומת הגויים הגמורים המצטרפים לחלק מהעליות האחרות של יהודי הגלויות בשל חוק השבות הנורא המתיר להעלות ארצה גוי גמור עם זיקה כלשהיא ליהודי במשפחתו, לעומת זאת, העליה של י' השבטים אינה של גויים גמורים בני גויים גמורים, אלא של יהודים שחלקם התאסלמו בדור שעבר וחלקם נשארו ביהדותם עד היום, אשר כמובן למרות זאת חייבים גיור ע"י בי"ד מוסמך של הרה"ר, בשל שיבוש הזמנים והתאסלמות חלקם.

לפיכך לפני עליה זו, צריכה להיעשות מלאכה רבה של הכנה, ובה קביעת קריטריונים הלכתיים ברורים מיהו יהודי ומי לא במקרה של התאסלמות כמה דורות אחורה, וכן הכרעה ברורה שכולם ללא יוצא מן הכלל, חייבים להתגייר כדין, ואין להעלות שום אחד מהם אם אינו עובר גיור כפי השו"ע. הלכות גיור קודמות לקיבוץ הנדחים, כפי שהאידיאה האלוקית קודמת לאידיאה הלאומית שלנו. 

"והנני בזה חותם בברכה שנזכה במהרה בימינו לראות קבוץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, בית ישראל ובית יהודה יחדיו, "מלכם לפניהם וד' בראשם", כעתירת כל אסירי התקוה המצפים לגאולה וישועה קרובה על עם ד' ונחלתו, ברוממות קרן, ובאור תשובה שלמה, תשובה מאהבה אשר על ידה יבוא לציון גואל במהרה בימינו אמן".