קשר בין איש ואשה, על פי ההלכה, נוצר כתוצאה של מעשה קידושין מלשון קדושה. קשר קדוש זה מאפשר להם לבנות בית שהשכינה שורה בתוכו כמאמר חז"ל: "דריש רבי עקיבא: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן" (סוטה דף יז ע"א). בפרשיות האחרונות מצינו דוגמאות לכאן ולכאן.
מצד אחד, התפעלותו של בלעם הרשע: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ד ה). כשחיים באוהל בקדושה ובטהרה הוא הופך להיות למשכן לשכינה.
מצד שני, החטאת בני ישראל בבנות מואב וההצמדות (מלשון צמד) לבעל פעור בשיטים, מסמלים את הכיוון ההפוך. ננסה בדברינו להציע הסבר חדש לתוכחה שהוכיח אוריה את דוד, תוך שימוש ברמזים מסוג זה.
כאשר דוד המלך ניסה לשלוח שוב ושוב את אוריה לביתו, ענה אוריה לדוד בתשובה חריפה וגם זהירה, דברים נכוחים וברורים אבל בלי להיכנס למלכודת של "מורד במלכות". הוא פתח את דבריו במילים הבאות: "וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת" (שמואל ב י"א יא).
חז"ל בירושלמי שאלו: "והלא ארון בציון היה? ..." ותרצו: "סכך (=סוכות) שהיה בקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה" (הארון היה בעיר דוד במבנה זמני - אהל- סוכה) (מסכת סוטה פרק ח ה"ג).
לפי חז"ל, אוריה לא הזכיר את מיקום הארון מבחינה גאוגרפית, אלא התייחס למצב רוחני ורצה לרמוז לדוד כי במעשהו הוא גרש את השכינה, כביכול, ואולי אפילו עיכב את בנין המקדש והכנסת הארון לקודש הקדשים. נפרש שיחתנו, הארון הוא סמל להשכנת השכינה.
ה"חומש השישי" מלמדנו כי השכנת השכינה על מחנה ישראל, שתלויה בקדושת המחנה שהארון מסמל, היא התנאי להצלחה במלחמה ולניצחון על משנאי הקב"ה - שונאי ישראל: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר פרק י' לה-לו)
הכרובים שעליו, הם סמל להשכנת השכינה וכשפניהם איש אל אחיו משמעותו של דבר היא: "ישראל עושים רצונו של מקום" (בבא בתרא דף צט ע"א). ויש בהם גם רמז לכך שיחסי אישות בקדושה ובטהרה הם בבחינת: "זכו שכינה עמהם" (עיינו יומא דף נד ע"א/ע"ב).
לאחר שאוריה הזכיר את הארון בפני עצמו, על כל מה שהוא מסמל, הוא הוסיף: "וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת". הציון של סֻּכּוֹת יתפרש, כי אוריה רמז לדוד על עניין השכנת השכינה.
הסוכה, גם היא, רמז למצב של ישיבה תחת כנפי השכינה, 'בצלא דמהימנותא', תחת ענני הכבוד (הקשר בין הסוכה, ענני הכבוד והשכנת השכינה מפורש בנבואת ישעיהו פרק ד' ה-ו עיינו גם בספרי "צפנת ישעיהו" על פסוקים אלה).
זהו הענן שהיה קשור מעל לאהלה של שרה אמנו ומאז כל משפחה יהודית שואפת לכך שה'יוד' של האיש תתחבר ל'הא' של האשה.
אוריה שלח מסר לדוד כי מעשהו רחוק כרחוק מזרח ממערב, ממה שסימלו הארון והכרובים שעליו. בתוכחתו הוא זעק: "המעשה שעשית איננו משתלב לא ברעיון של קדושת המחנה, לא בניסיון להשכין שכינה ולא בתוכניות לבנות את המקדש". בשלב זה, דוד עדיין לא היה מוכן לשמוע את הזעקה (הדברים יפורטו בע"ה בספרי "צפנת שמואל").
הבה נתפלל כי נזכה לעוד בתים יהודיים, של איש ואשה שענן קשור על ביתם. כל אחד ואחד מהם יקרב אותנו עוד יותר לרגע בו נזכה להשכנת שכינה בגלוי, גם במקום שהקב"ה בחר.