רמיסת הדמוקרטיה ברגל 'נאור'ה

מזה זמן רב אני מהרהר בהחלפת הביטוי 'יהודית ודמוקרטית' בסיסמא אחרת, נאה הימנה – מדינה לאומית ודמוקרטית.

הרב ישראל רוזן , ז' בחשון תשע"ז

הרב ישראל רוזן
הרב ישראל רוזן
שלומי שלמוני

המרת 'יהודית' ב'לאומית'

הכל מדקלמים "מדינה יהודית ודמוקרטית" אך בפועל הצלע הדמוקרטית גוברת, ואילו הצלע ה'יהודית' צולעת וחסרת משמעות מעשית. המעוז הגדול של הדמוקרטיה היא מערכת המשפט.

אביר המערכת, הנשיא לשעבר אהרן ברק, איפס את משמעות הצלע ה'יהודית' במשוואה, ניתק אותה מזיקתה להלכה ולמסורת, והכפיף את המילה 'יהודית' כמשרתת את ה'דמוקרטית'. לפרשנותו יש להתחשב רק במקורות יהודיים הבאים לאשש את אופייה הדמוקרטי של המדינה (עיוני משפט כד). 'מוסר הנביאים' כנגד עושק ושוחד, למשל, בא בחשבון כביטוי ל'מדינה יהודית'.

ה'שבת' – כנראה שלא! 'צאצאיו' על כס השיפוט העליון נאלצים להלך בדרך שכבש (תרתי משמע), ודומה שאין מי מהם אשר יתמוך באלמנטים יהודיים בחקיקה ובהתנהלות הרשויות אשר אינם עולים בקנה אחד עם הדמוקרטיה הצרופה.

מזה זמן רב אני מהרהר בהחלפת הביטוי 'יהודית ודמוקרטית' בסיסמא אחרת, נאה הימנה – מדינה לאומית ודמוקרטית.

אשאיר לחכמי האקדמיה במדעי המדינה והמשפט לבדוק האם צירוף לשוני זה קיים במשפחת העמים. אחת ידעתי, אילו הכרזת מדינת ישראל כ'לאומית ודמוקרטית' היתה כלולה בחוקי 'כבוד האדם וחירותו' ו'חופש העיסוק', במקום ההצהרה המופיעה שם על 'מדינה יהודית ודמוקרטית', יכולנו כבר מזמן לחוקק את 'חוק הלאום היהודי', שעדין ממתין לרוב בקואליציה שלא יחשוש מאימת הבג"צ ונשיא ארה"ב. אילו היינו מדינה 'לאומית ודמוקרטית' כבר מזמן יכולנו לשלול אזרחות מתומכי מחבלים ומשבחיהם, ואולי גם מיהודים החותרים כנגד לאומיותה של מדינת ישראל, במדינתנו ובקרב ארגונים בינלאומיים.  

שרה דמוקרטית נגד נשיאה אינטרסנטית

ובמעבר לא כ"כ חד נזדקק לעימות שנתגלע לאחרונה בין שרת המשפטים, איילת שקד, לבין נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור. הנושא טכני, כביכול; באיזה רוב בועדת המינויים יתמנה שופט עליון, מתוך תשעת חבריה. עד שנת 2008 נדרש רוב רגיל, 5 מתוך 9 החברים, אשר 3 מתוכם הם שופטים. בשנה זו נחקק חוק  - הנחזה כבלתי דמוקרטי בעליל - המחייב רוב מיוחס של 7 חברי ועדה.

שרת המשפטים תומכת בהצעת חוק שיחזיר את המצב לקדמותו, ואת הדמוקרטיה לממדיה הטבעיים, וזכתה להתפרצות בלתי נאורה מקרב אישי שמאל שרוממות הדמוקרטיה בגרונם. האבסורד בעיני הוא התקוממות עזה ומאיימת של נשיאת בית המשפט העליון, מעוז הדמוקרטיה, נגד... הכרעה דמוקרטית בועדת מינויים. האינטרס של הנשיאה שקוף ומונח ללא בושה 'על השולחן'; לנשיאה דרוש 'בלוק חוסם' שייאלץ שכפול שופטים בדמותה ובצלמה על אפה וחמתה של הדמוקרטיה, שהרי בלעדיהם אין 'רוב מיוחס'. מה בכלל מבינים 'פשוטי עם' המכהנים בועדת המינויים?

אכן, יש להודות, שקיימים שיקולים פוליטיים בקשר למינוי שופטים בעיקר עליונים בחתך של השקפות עולם 'ימין ושמאל', וכן שמרנות מול ליברליות, לאומיות מול אוניברסליות וכיו"ב. יש גם האומרים כי שרת המשפטים שגתה בחישוביה המתמטיים, שכן שלשת נציגי השופטים יוכלו מעתה לעשות יד אחת עם שני נציגי לשכת עורכי הדין ושר/ת המשפטים עם שני ח"כים נוספים יאלצו להיכנע. מ"מ, חישובים מעין אלו יאים ולגיטימיים לאישיות פוליטית, אך כאשר נשיאת בית המשפט העליון נלחמת בשצף קצף נגד ערכי הדמוקרטיה (רוב בועדת מינויים, בסך הכל) בעיני זו רמיסת הדמוקרטיה ברגל נאורה.

בחיפוש בלתי מדוקדק שערכתי, בסיוע פרוייקט השו"ת, מצאתי כי בכל פסוקי התנ"ך הימין קודם לשמאל (איך לא?). גם הפסוק שצוטט בראש המדור איננו חורג, שהרי "ואימינה" קודם ל'אשמאילה". אכן, חריג אחד בלבד מצאתי, בשיר השירים (ב,ו): "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". היש למי מהקוראים פשר לכך?