עלה נעלה?

משהו לא ברור עובר על בני עקיבא. דומה כי התנועה הולכת וממקמת את עצמה במקום בעייתי ביותר מבחינת חניכים והורים רבים.

ד"ר יוסי לונדין , י"ב בחשון תשע"ז

ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין
צילום עצמי

המאמר הזה לא נכתב בקלות. גדלתי בבני עקיבא, הדרכתי בבני עקיבא, ילדי חניכים ומדריכים בתנועה מפוארת זו, אני גאה על מעורבותי בהקמת סניף חדש ומצליח שלה במקום מגורי, אני מעריך מאוד את הנהגת התנועה ומזדהה הזדהות מלאה עם ערכיה, ובכל זאת, שמשהו לא טוב עובר על התנועה, הגיע הזמן להפסיק לשתוק.

משהו לא ברור עובר על בני עקיבא. מתנועה שידעה לתת מענה לכל גווני הציבור הדתי לאומי, דומה כי בני עקיבא הולכת וממקמת את עצמה במקום בעייתי ביותר מבחינת חניכים והורים רבים. התנועה שנשאה ברמה את ערכי התורה והעבודה, הנאמנות לתורה לעם ולארץ לצד אהבה ומסירות לכל חלקי העם, עוברת שינוי. דומה, כי מישהו בהנהגתה החליט, כי הגיע העת להרים את דגל הפשרנות והפלורליזם כאידיאל.

בשנים האחרונות היו מספר ביטויים מדאיגים לגישה זו, אבל כרגע נתמקד רק בסיסמא החדשה של התנועה, המקשטת את כל פרסומיה, ואשר הוכתרה, גם כנושא המרכזי של "חודש הארגון"- "ופרצת" -הגדלת מספר החניכים בתנועה כערך מרכזי, המנחה את פעילותה ואת תכני הדרכותיה.

לכאורה מדובר בסיסמא מבורכת, אולם כל המעורה ולו במעט במתחולל בסניפים רבים וטובים, לא יכול שלא לשאול את עצמו כמה שאלות נוקבות.

ומהי בעצם משמעות ה"ופרצת"? האם המשמעות היא הגדלת מספר החניכים בתנועה בכל מחיר? האם המשמעות היא הכנסת מדריכים חילוניים לתנועה כפי שמקובל במקומות מסוימים והועלה על נס בגליון "זרעים" האחרון? האם המשמעות היא ויתור על נורמות דתיות בסיסיות של צניעות ואווירה  דתית בסיסית במחנות הקיץ ובמפעלים? האם המשמעות היא מתן אישור כמעט לכל התנהגות  מוסרית ודתית בסניפים רק כדי "לקרב את עם ישראל"? לצערי, התשובה לשאלות אלו ממש אינה חד משמעית.

אני מניח שבשלב זה שני סוגי קוראים מצקצקים בלשונם. הראשונים  הם בני האגף החרד"לי המהנהנים בראשם, מרגישים כי כל טענותיהם מקדמת דנא על הבינוניות הדתית של בני עקיבא הוכחו כנכונות, ומסקנתם ברורה: מקומם של השואפים לרמה תורנית סבירה הינו ב"אריאל" וב"עזרא". מנגד, בני האגף הליברלי, אלה המתלבטים האם לשלוח את ילדיהם ל"צופים הדתיים" או לבני עקיבא, עשויים לברך על מגמה זו ואף לבקש להאיצה, ושמחים גם הם, כמקביליהם מהחרד"ל לשלוח את המתלוננים על מגמה זו לתנועות האחרות.

ובכל זאת, דומה שעדיין הורים רבים, המהווים את רוב מנינה ובנינה של הציונות הדתית , מבקשים להמשיך לשלוח את ילדיהם לתנועה הגדולה והמרכזית של הציבור הדתי לאומי. תנועה המאחדת ילדים מבתים תורניים לצד ילדי הליברלים, תנועה המאירה פנים בשמחה לציבור מסורתי, לצד ציבור דתי, תנועה המהווה מגדלור של הגשמה ועשייה כבר למעלה משמונים שנה. ובפני הורים אלה עומדת בתקופה האחרונה דילמה לא פשוטה: האם בשל הרצון החיובי לקרב את כולם ולהכיל את כולם, יפעלו ילדינו בתנועה שזיקתה להלכה בתחומים מסוימים מתחילה לעורר שאלות? ו(לא, אני ממש לא מדבר על הסוגיה הנצחית של תנועה מעורבת או נפרדת)

חשוב להדגיש שוב ושוב, כי הרצון להרחיב את אוכלוסיית התנועה הינו מבורך, וידועים הסיפורים על מאות ואלפים ששבו בתשובה, דרך פעילותה של בני עקיבא, אולם אל לנו לשוב ולחזור לטעות הקלאסית, של החשיבה ולפיה פשרנות והגמשת גבולות, יהיו אטרקטיבים בעיני ציבור, שעד כה לא פקד את שערי התנועה. מיותר להוכיח שההפך הוא הנכון.

ראשי בני עקיבא הינם אנשי חינוך דגולים, צדיקים ויראי שמים, אולם דומה כי לעיתים האהבה מקלקלת את השורה. אנא חשבו שנית על מתיחת הגבולות והמחיר הנגבה כתוצאה מכך. בסופו של דבר כולנו  רוצים  להאמין כי "בלב אמיץ, בעזרת השם, עלה נעלה", ולא חלילה לצעוד בכיוון ההפוך.