רחמים ודין

הרב יוסף כרמל , י"ט בחשון תשע"ז

הרב יוסף כרמל
הרב יוסף כרמל
צילום: עצמי

"וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית י"ח א). 

הפסוק הראשון של פרשתנו אומר דרשני. לא נתפרש מה היה המראה שראה אברהם ורבותינו נחלקו בשאלה זו.

המדרש ובעקבותיו רש"י פירשו, שאברהם לא ראה מראה מיוחד אלא שהקב"ה גמל עמו חסד ונגלה אליו כחלק ממצוות ביקור חולים. והמסר לדורות הוא כמובן שיש להרבות בגמילות חסדים, "מה הוא (הקב"ה) מבקר חולים אף אתה בקר חולים". וז"ל המדרש: "וירא אליו ה'. אתה מוצא בתורה תחלתה חסד ואמצעיתה חסד וסופה חסד. ... באמצעיתא חסד ביקר את החולה, שנאמר וירא אליו ד', לפי שאברהם היה חולה מן המילה, לכך נראה אליו הקדוש ברוך הוא, ויום שלישי היה שהיה אברהם כואב מאד" (מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וירא פרק יח סימן א). 

נכדו של רש"י, הרשב"ם ובן דורו הרמב"ם, פירשו בדרך של "כלל ופרט". וז"ל המורה נבוכים: "כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא, ואמר שתחלה ראה שלשה אנשים ורץ ואמר מאמר אליהם..."  (חלק ב פרק מב, עיינו גם ברמב"ן על אתר). 

בשיפולי גלימותיהם, נציע עתה כיוון שלישי וכדי להבינו נקדים הקדמה.

תחילתה של התורה בשני סיפורי בריאה, הראשון נכתב במידת הדין, בסיפור זה נזכר אך ורק שם אֱלֹקים. תחילתו של סיפור זה בפסוק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א' א) וסופו בפסוק: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקים לַעֲשׂוֹת" (שם ב' ג), כמובן שלחלוקה לפרקים אין כל משמעות מבחינה יהודית-אמונית). 

כל ההופעות של שמו של הקב"ה בסיפור הראשון הם רק בשם אֱלֹקים. 

הסיפור השני מתחיל בפסוק: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (שם ב' ד) וסופו בפסוקים "וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְקֹוָק אֱלֹקים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (ג' כג). 

בסיפור זה מופיע אך ורק הצירף של יְקֹוָק אֱלֹקים. 

כמובן שהקב"ה ברא את העולם פעם אחת ואנחנו יכולים לקלט את המסר רק בחלקים, חלק אחד בכל פעם בבחינת "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים ס"ב יב). 

חז"ל הסבירו "שאין העולם מתקיים במידת הדין בלעדי מידת הרחמים, ושם י"ה לשון רחמים, ושם אלקים לשון דין" (שכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות פרק ג). 

רש"י בעקבותיהם הסביר: "ברא אלהים - ולא אמר ברא ד', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים".

תופעה דומה קיימת גם בסוף פרשת לך לך ובתחילת פרשת וירא. 

בסוף פרשת לך לך מצינו: "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית י"ז א). 

לשונו של פסוק זה מקבילה ללשון של הפסוק הראשון בפרשת וירא (עיינו לעיל). גילו של אברהם (99) ומקומו (אלוני ממרא) זהים. הקב"ה התגלה לאברהם במידת הרחמים. 

מהפסוק הבא: "וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹקים לֵאמֹר" (שם י"ז ג) ועד סוף הפרשה (שם כז) ההתגלות היא אך ורק בשם אֱלֹקים - מידת הדין. 

אם נעיין שוב בפרשיה הפותחת את פרשת וירא, ניווכח כי בפרשיה זו מופיע רק שם הוויה – התגלות במידת הרחמים.

אם כך, נוכל להציע, כי ההתגלות בתחילת פרשת וירא מפורטת לפרטיה בסוף פרשת לך לך וצריך לקרא את הפסוקים כך: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים (וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד". 

לאחר מכן הגיעו שלשת המלאכים ופירטו לאברהם ושרה מתי ייוולד בנם יצחק.

הבה נתפלל כי נזכה תמיד להנהגה במידת הרחמים. אנו מבחינתנו צריכים להשתדל ללכת בדרך של "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים".

מתוך העלון "חמדת הימים"