השופטים ירדו מהעץ הגבוה
השופטים ירדו מהעץ הגבוה

מעיון בהכרעת הדין ובגזר הדין בעניין החייל אלאור אזריה מתקבל הרושם שמדובר בשני תיקים שונים, שאין כל קשר ביניהם. הכרעת הדין, שהשתרעה על פני 97 עמודים ‭ 40-ו‬ אלף מילים, היתה קשה וחמורה.

שופטי ההרכב קבעו פה אחד שגירסת הנאשם בלתי מהימנה, כבושה, מתפתחת ומתפתלת, והרשיעו אותו בהריגת מחבל מנוטרל שלא מתוך תחושת סכנה.

בגזר הדין קבעו השופטים שהחייל הנאשם ירצה 18 חודשי מאסר. גזר דין קל להרשעה בעבירת הריגה. אין פלא לכן שהתביעה והסניגוריה הופתעו מקולת העונש, הנמוך משמעותית ממתחם הענישה. ברור שמדובר באקרובטיקה שיפוטית, שניסתה לאזן בין הצורך להגן על ערכי הלחימה בצה"ל לבין תחושת הציבור שלפיה חיילים אמורים לקבל את מלוא הגיבוי למעשיהם במהלך פעילות מבצעית. כמה חכמים היו אבותינו שסברו כי בעת טיפוס על עץ צריך לחשוב ללא הרף על הירידה ממנו.

לאור גזר הדין, ברור שפרשת הריגת המחבל המנוטרל היתה צריכה להסתיים כבר לפני חודשים רבים בהעמדת אזריה לדין בפני מפקדיו או בעיסקת טיעון. בכך היה נמנע עיסוק ציבורי מתלהם שגרם נזק ממשי לצה"ל וליחס החברה למפקדיו. מי שחשב שהמשפט המתוקשר ייתן ביטוי לעוצמת ערכי צה"ל, ולחוסן החברה הישראלית מול גלי טרור, טעה ובחר בתיק הלא נכון.

חבל מאוד ששר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל ודובר צה"ל, בתיאום עם אחרים או שלא בתיאום, מיהרו להביע את דעתם באשר להתנהגות החייל. כוונתם היתה רצויה אל מול החשש ממעשי נקמה ומתגובות בינלאומיות, אולם ההתבטאויות היו בלתי רצויות ופגעו בטוהר ההליך השיפוטי.

מנגד, "דורשי טובתו" של אזריה הפכו אותו לגיבור לאומי בעל כורחו. מי ששילם את מחיר הוויכוח המתוקשר היה החייל, שנמנעה ממנו האפשרות לסיים את הפרשה בשיפוט משמעתי או בעיסקת טיעון.

לצערי אזריה ממשיך להיות, שלא בטובתו, כלי משחק בידי גורמים צי- ניים. כל משפטן מתחיל יודע שלאור הכרעת הדין המנומקת, שהתבססה על עדויות, אין סיכוי ממשי בערעור. אשר על כן, טוב יעשה החייל אם יבקש מכל מוקיריו ותומכיו להוריד את פרופיל המאבק הציבורי, יביע חרטה על מעשיו, יצהיר ששערי תשובה לא ננעלו ובכך תיסלל הדרך להמתקת העונש או לחנינה.

המאבק בטרור לא הסתיים. פעילות מבצעית איננה בית מרקחת סטרילי. אין לי ספק שצה"ל יסיק את המסקנות המבצעיות, החינוכיות והערכיות מפרשת אזריה. עם ישראל אוהב את חיילי צה"ל ומפקדיו, סומך עליהם ולא יאפשר לרוח רעה לפגום ברקמה המיוחדת שבין העם וצבאו.

מתוך "ישראל היום"