קול מבקר מבקר ואומר

מה קרה לבוגי? אין לי תשובה. בהתנהלותו בשנים האחרונות הוא ביצע טעויות של טירון, שממש לא מתאימות לרב אלוף.

חגי הוברמן , ג' באדר תשע"ז

ליבי היה השבוע עם בוגי יעלון, שר הביטחון הקודם, שעל דרכו לעבר לשכת ראש הממשלה, הונחה אבן נגף כה קשה בדמות דו"ח מבקר המדינה.

בביתו הפרטי, רחוק מכל לשכה ממשלתית, אחרי שלמעלה משנתיים הוא טורח לשכנע את הציבור בנזקים שנפתלי בנט גרם במבצע 'צוק איתן', ושכל מה שנפתלי בנט עשה היו משחקים בפוליטיקה קטנה ולא מדיניות גבוהה, ופתאום מביאים לו לקריאה את דו"ח המבקר, עוד לפני שהציבור מקבל אותו.

ואז הוא פותח את עמ' 88 בדו"ח וקורא את השורות הבאות: "למעט שר הכלכלה לשעבר, נפתלי בנט, שהעיר בדיון מתחילת יולי, כי בדיון זה היה אמור צה"ל להציג פעולה נגד המנהרות ואת 'החלופות המבצעיות לעזה', שהובטחו בדיון הקודם, אף לא אחד משרי הקבינט האחרים דרש לדעת כיצד נערך צה"ל להתמודדות עם איום המנהרות".

וכשהמשיך לקרוא ריצדו מן הסתם מול עיניו השורות: "בדיון בקבינט... ציין שר הכלכלה לשעבר נפתלי בנט...", "שר הכלכלה לשעבר, נפתלי בנט, שאל...", "בדיון הקבינט בעניין מבצע 'צוק איתן' שאל שר הכלכלה לשעבר, נפתלי בנט, האם...", "שר הכלכלה לשעבר שאל שוב, אם יש תוכנית לגבי המנהרות...", "בדיון קבינט נוסף ביקש שר הכלכלה לשעבר, נפתלי בנט..."

וכל האיזכורים הללו אינם נאמרים לגנאי, אלא לשבח. פתאום מתברר שדווקא מבקר המדינה, אדם שכל יסודו וישותו מתיחת ביקורת, מגלה שבכל הקשור לנושא המינהרות - בקבינט היה מבוגר אחראי, וזה לא היה בוגי, וגם לא ראש הממשלה, אלא דווקא 'שר הכלכלה דאז' כפי שהוא מכונה לכל אורך הדו"ח. ואילו שר הביטחון, הוא עצמו, עוד מקבל ביקורת קטלנית על כל המוכנות למלחמה, כמו עירעור ביטחון המתיישבים בעוטף עזה.

המבקר, דווקא בנושא הזה, לא בורר מלים נוקבות: "בביקורת עלה, כי לפני מבצע 'צוק איתן', עשה משרד הביטחון מספר מהלכים, שביחד עם העליה במודעות של התושבים בעוטף עזה לאיום המנהרות במבצע, עירערו את תחושת הביטחון שלהם: ביטול האבטחה באמצעות חיילי אבטחת היישובים, הוצאת מוצבי צה"ל מיישובים בעוטף עזה, הפסקת המימון של אימון כיתות כוננות באמצעות ימי מילואים, שינוי בהגדרות השכר של חלק מהרבש"צים (רכזי ביטחון שוטף צבאי) ואימונים לא מספקים לרבש"צים ולכיתות הכוננות"?  

פלא שאחרי ביקורת כזו, מול דברי השבח לבנט, בוגי איבד עשתונות?

אז מה עושים? מדליפים טענות המנסות להכתים את תא"ל יוסי ביינהורן, ראש חטיבת הביטחון במשרד מבקר המדינה, ראש הצוות שבעצם ערך את דו"ח הביקורת הזה, שהכל בגלל שהוא חובש כיפה, והבן שלו דורון הוא בכלל פעיל בבית היהודי (היה מקום 103 ברשימה לכנסת, לא מי יודע מה מקום ריאלי...).  ו'בכיר לשעבר בקבינט' (מעניין מי זה?) מכנס את הכתבים הצבאיים לספר להם, שהלחץ של בנט לעצור 50 פעילי חמאס, ובעיקר את משוחררי עיסקת ג'יבריל, הוא שגרם בכלל למלחמה. וזהו המהלך שעד היום הכי כואב לחמאס. אלו אותם משוחררי עיסקת שליט שהחמאס דורש כעת לשחרר אותם תמורת גופות החיילים גולדין ושאול.

אני לא מעלה על דעתי מה היה מצבנו הביטחוני, אם צה"ל היה נרתע ממעצר פעילי חמאס מחשש שהמעצר יוביל למלחמה.

יש לי הערכה עצומה לבוגי יעלון, כלוחם, כמפקד, וגם כמנהיג – וזו לא התבטאות קנטרנית. זעמתי כמו רבים מחברי כשאריק שרון הדיח אותו מתפקיד הרמטכ"ל, בגלל שהביע חמיצות פנים כלפי הנסיגה החד-צדדית מחבל עזה. שמחתי כמו רבים, כשהצטרף לליכוד לחזק את הפן הביטחוני של הימין הפוליטי. אהבתי את דעותיו הנחרצות בנושא השליטה הישראלית ביהודה ושומרון.

שמחתי כשהתמנה לתפקיד שר הביטחון, מתוך אמונה שיממש את עמדותיו העקרוניות אותן הביע טרם מינויו. הערכתי כמו רבים אחרים את יושרו האינטלקטואלי והפוליטי. ובעבר הרחוק אפילו השתעשעתי לרגע בתקווה, שיווצר איזשהו שיתוף פעולה פוליטי בריא בין בוגי לבנט. אחרי הכל, בין המחלוקות האידיאולוגיות ביניהם אי אפשר להחדיר דף נייר.

אז מה קרה לבוגי? אני מודה שאין לי תשובה. בהתנהלותו בשנים האחרונות, בעיקר מאז נכנס לתפקיד שר הביטחון, הוא ביצע טעויות של טירון, שממש לא מתאימות לרב אלוף. דבר אחד ברור: ככה לא חוזרים לעמדת הנהגה.

ולא רק בוגי. גם נתניהו יכול לאכול לעצמו את הלב. לפני מספר חודשים, בקיץ האחרון, זימן אליו נתניהו את כל כתבי התקשורת הדתית והמגזרית, לפי הסדר (חוץ מ'מצב הרוח', על נסיונות השיכנוע שלנו הוא ויתר מראש), כדי לתדרך אותם נגד בנט, בנושא דו"ח המבקר ולהסביר ש"14 פעמים דן הקבינט בנושא המינהרות". השבוע הסתבר שהתידרוכים הללו היו חרב פיפיות עבורו.

המבקר החליט לבדוק לעומק אם נתניהו צודק, וגילה שהאיזכורים של הנושא היו סתמיים, כלליים, בוודאי לא מתאימים לבחינה לעומק של הנושא. דוגמה אופיינית: "בישיבת הקבינט ב-23.3.14, ראש הממשלה ציין בתחילת הדיון, כי סיים עכשיו דיון על בעיית המינהור ולא הרחיב מעבר לכך" (עמ' 87 בדו"ח המבקר). וזו רק דוגמה אחת.

בוגי יעלון כבר מחוץ למערכת הפוליטית. נתניהו ראש הממשלה. סביר להניח שהדו"ח הזה, על מימצאיו החריפים, לא יהיו סיבה להזזתו מתפקידו. ואכן אין סיבה לכך: מטרת הדו"ח אינה 'לערוף ראשים', אלא להפיק לקחים לקראת המערכה הבאה, שלאור ההתפתחויות השבוע בעוטף עזה עלולה להיות מוקדמת מהצפוי.