שאלה אחת על השואה, שאינה נשאלת

ממה נובעת מחלת היודו-פוביה ואנטישמיות? עו"ד אליקים העצני אומר כי דרוש מחקר של שורשי מחלת היודו-פוביה, דרושה הסתכלות מעמיקה בנבכי הנפש האנטישמית.

עו"ד אליקים העצני , כ"ח בניסן תשע"ז

צילום: Flash 90

למרות חלוף הזמן, נוכחות השואה עמנו אינה מאבדת מעוצמתה והניגוד בין הנורמליות של הווייתנו לבין הטוטאליות של האסון ההוא ממשיך לזעוק לשמים. השואה אינה יורדת מסדר היום גם משום שהאנטישמיות נעשתה שוב כל כך אקטואלית. עם זאת, זיכרון השואה שלנו כשמו כן הוא: "יד ושם", משמע – זיכרון פאסיבי.

כשמרחיבים קצת את היריעה, אל עבר השותפים הלא-גרמנים למפעל ההשמדה, מתחיל המחדל. זה עתה התכחשה מרין-לה-פן לאחריותה של ממשלת צרפת לגירוש יהודיה ובעבר ניסתה חברת הרכבות הצרפתית להתכחש לתרומתה היעילה ל"פתרון הסופי".

בעמידה האחרונה של צבאות היטלר בברלין הצטיינה דיוויזיית S.S של מתנדבים צרפתים. מאידך, לאחרונה הוכח שוב שההולנדים הצילו יחסית הרבה פחות (והסגירו למוות יותר) יהודים מאשר הבלגים והצרפתים.  ובמבט כללי, הגרמנים לבדם  לא היו יכולים לעמוד במלחמה 5 שנים נגד כמעט כל העולם, ללא השתתפות  אירופית נרחבת במאמץ המלחמתי. העוצמה הכלכלית של אירופה כולה הזינה את מכונת המלחמה הגרמנית.



טוען....

חמור מזה: מיליונים רבים באירופה נעשו אוהדים לנציונל-סוציאליזם אך ורק בגלל שנאתו ליהודים וההבטחה להשמידם מעל פני האדמה. זה ורק זה קנה את ליבם לאהוב את המעצמה הזרה שכבשה את ארצם. והנה, על כל זה אנחנו שומעים מעט מאוד, כנראה משום שהנושא "רגיש". עמים ומדינות אינם אוהבים שיפתחו דפים אפלים בעברם, ובתוכם אלה המרשים לעצמם להטיף לנו מוסר, ואנחנו מחשים, כי בינתיים הקימונו מדינה ויש לשמור על היחסים הבינלאומיים שלה.

גם בנות הברית שידעו כל המלחמה, בזמן אמת ולפרטי פרטים, על ההשמדה הנוראה – העלימו עין ולא נקפו אצבע. ההסבר, שהנהגת העולם החופשי נאלצה להתחשב באנטישמיות שרווחה בין שורות הצבא שלה, וזאת במיוחד נוכח התעמולה הנאצית כי זו 'מלחמה יהודית' ולכן חששה לפעול בגלוי להצלת יהודים - ההסבר הזה רק מחמיר את הבעיה. אם נוסיף על כך, שבימינו אלה האנטישמיות הולכת ומתגברת בעולם, נגיע למסקנה שהעולם הפיק מעט מאוד "לקחי השואה", אם בכלל.

אמנם, יש היום שינוי בתחפושת. שוב אין זה 'פוליטיקלי קורקט' להופיע בגלוי כאנטישמי , ולכן החליפו אנטישמיות ב'אנטי-ישראליות'. הערבים בארץ משחקים תפקיד עיקרי בעלילה הזאת, כי הם מספקים את התירוץ. הם, נושאי "הבעיה הפלסטינית", מאפשרים להדביק ליהודים את כל מה שהיטלר העליל עליהם, ובתנאי שהמותג יישא את השם "ישראל".

ויש גם יתרון : בתחפושת הזאת הם אינם נאצים, כי אם להיפך: שוחרי זכויות האדם הנרמסות תחת מגפי הישראלים, הנאצים החדשים, ששוב רוצחים ילדים (פלסטינים), גונבים וחומסים (אדמות פלסטיניות), וכן הלאה. תמורת השרות הזה - אספקת צינור ניקוז חוקי ומהוגן לשנאת היהודים שלו, העולם שופך על הערבים בא'י מיליארדים.

בתנאים אלה, משוגע מי שחותם על שלום והורס בכך את הפרנסה. הפלסטינים הרי חיים מן הסכסוך! אבסורד אכזרי: המוקד לאנטישמיות החדשה, זירת שותפות המוחות והלבבות של עשיו וישמעאל ביחד, היא היום מדינת היהודים!

וזה מביא אותנו אל אחת התמיהות הגדולות. אירופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 חוותה התפוצצות של כשרון יהודי ופריחת יצירתיות יהודית: ראשונים בפילוסופיה, בפיסיקה ובכימיה, בספרות ובפובליציסטיקה, בתיאטרון, במשפט, בפוליטיקה, במדינאות ובעולם הכספים, רבים מהם חתני פרס נובל.

היטלר פעל מתחילת שנות ה-20, עלה לשלטון ב-1933 והעניבה מסביב לצווארי היהודים התהדקה ממש מסוף 1938. כלומר, היתה להם שהות ארוכה לראות ולהבין, מה הולך ומתרקם סביבם. והנה, למרבה הכאב, מוחות שפענחו את סודות היקום, פתרו בעיות מתמטיות סבוכות, חקרו ארץ ושמים ונבכי נפש – לא ראו את השנאה בעיניים, את תהום הניכור והזרות, את מזימות ההשמדה! את הכל כתבו ב'מיין קמפף' וב'שטירמר' וצרחו  מהרמקולים, אבל הגאונים היהודים לא רצו לראות ולשמוע, ואחריהם – העם.

ומכאן אל השאלה האחת הקשורה לשואה, שגם בין הגאונים היהודים של ימינו איש אינו שואל אותה: מדוע? לא רק צוררינו, גם אנחנו לוקחים את רדיפת היהודים כמובנת מאליה, ואיננו שואלים: מדוע? הלא היהודים היטיבו עם כל העמים שארחו אותם, העשירו אותם בחומר וברוח - מדוע הצימאון הזה לדמם? רודפים אותם כעשירים וכפושטי יד, מאשימים אותם בקפיטליזם ובקומוניזם, על כך שהם חסרי מולדת וגם - "כובשים- אימפריאליסטים".

טובים או רעים, רחמנים או אכזרים - אחת היא! בירות כל המדינות מוכרות ע"י כולם, ורק את בירת היהודים כל העולם רוצה לקחת מהם. למה? ולמה עשרות סכסוכי-דמים על פני כל כדור הארץ אינם מעניינים איש, ורק מלחמת הערבים נגד היהודים נישאת על כל שפתיים? מי מתעניין בכיבוש התורכי של צפון קפריסין והמרוקני של דרום-סהרה, בכיבוש טיבט ע"י סין וקשמיר ע"י הודו, מי יודע על נגורנו-קרבך? אבל על "הגדה המערבית" כולם יודעים לספר את הסיפור, והיהודים בו - הם הרעים!

הגויים אינם מסוגלים לחקור את שנאתם אותנו, מפני שזו המחלה שלהם. אבל אנחנו, קורבנות הפתולוגיה הזאת זה למעלה מ-2000 שנים, למה אנחנו עוצמים עיניים? למה אין באוניברסיטאות שלנו פקולטות ומכוני מחקר שמופקדים על ניתוח והבנה של הסיבות והמניעים לתופעה החברתית הממארת הזאת , לרבות השלכותיה המדיניות, הן לגבי התפוצות והן לגבנו כאן? ומדוע כל ההסברים שניסו לתת עד עכשיו, חסרים ובלתי משכנעים?

"לעולם לא עוד!" אנחנו קוראים, ואת הקריאה הזאת מגבים – בצדק – באמצעי לחימה. אך באלה לא די. דרוש מחקר שיטתי של שורשי מחלת היודו-פוביה, דרושה הסתכלות מעמיקה בנבכי הנפש האנטישמית. זה ייתן גם תוצר- לווי מועיל: אלה ששנאתם לנו דוחפת אותם לשפוט אותנו על מעשינו כאן, סוף סוף ימצאו את עצמם תחת מיקרוסקופ – כאנומליה, כסטייה, כסכנה למין האנושי.