מזמור הע' למדינת ישראל

עם כניסתה של מדינת ישראל לשנתה השבעים אנו מבקשים להביט לאחור מתוך רצון להבין את המגמה לעתיד

הרב אליעזר שנוולד , ו' באייר תשע"ז

הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
אתר ישיבת ההסדר

1. כל שנת עצמאות היא מזמור נוסף

יום העצמאות השישים ותשע בפתח ומדינתנו, מדינת ישראל,  נכנסת לשנתה השבעים.

מורנו ורבנו הרצי"ה קוק זצ"ל היה דורש ביום העצמאות מידי שנה את המזמור בתהילים התואם לגיל המדינה. (מקורו כנראה במנהג החבד"י  שכל יחיד מוסיף מידי יום מזמור בתהילים, לפי השנה אליה הוא נכנס. לדוגמה נער שמלאו לו שלוש עשרה - את מזמור י"ד וכן הלאה). מתוך מזמור זה ביקש רבנו זצ"ל למצוא כיוון והשראה להתמודדות עם מאורעות השנה הבאה בחיי המדינה. וכך אומר רבנו (לנתיבות ישראל ח"ב עמ' ק"ס "מזמור הי"ט למדינת ישראל", הצופה סיון תשכ"ז):

"כל שנה ושנה היא מזמור נוסף, מזמור אלקי מפואר, המתאסף כחוליה לשרשרת" .

תלמידיו המנסים לנקוט בשיפולי גלימתו, מחפשים מידי שנה  מסרים והדרכות במזמור שילווה את המדינה במהלך שנתה המתחדשת.

2.       למנצח לדוד להזכיר

פרק ע' הוא פרק קצר, ומתחיל בפתיח יחודי:

לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד לְהַזְכִּיר.

אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי; יְהוָה, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.

יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ, מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי: יִסֹּגוּ אָחוֹר, וְיִכָּלְמוּ; חֲפֵצֵי, רָעָתִי.

יָשׁוּבוּ, עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים, הֶאָח הֶאָח.

יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ, בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ: וְיֹאמְרוּ תָמִיד, יִגְדַּל אֱלֹהִים אֹהֲבֵי, יְשׁוּעָתֶךָ.

וַאֲנִי, עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי: עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה; יְהוָה, אַל תְּאַחַר.

הפתיח: 'למנצח לדוד להזכיר' הוא פתיח יחודי למזמור, והוא מופיע רק בעוד מקום אחד בתהילים (לח א). האבן עזרא מפרש שמדובר בפתיח מיוחד שנועד ל"נועם פיוט".

אולם בפשטות המילים מבקש דוד 'להזכיר' אותו בפתיח של הפרק. השאלה היא למי הוא מבקש להזכיר? ומדוע? למה יש אפשרות שישכחו אותו?

3.       משל הצאן הדיר והרועה

 המדרש בתהילים על פרקנו דורש את הפרק על הגאולה העתידית, באמצעות משל, תוך שהוא מקשר את הפרק לפרק הקודם בתהילים:

"למה היה דומה? למלך שהיה לו צאן וכעס עליהם גירש את הצאן והתיר את הדיר והעביר את הרועה.

אחר זמן כנס הצאן ובנה את הדיר ולרועה לא הזכיר.

אמר הרועה הרי הצאן מכונסות והדיר בנוי ואני איני נזכר.

כך אמר דוד למעלה מן המזמור (תהלים סט, לו): 'כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה' -  הרי הדיר בנוי. 'וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה' -  הרי הצאן מכונסות,  ואני איני נזכר!

 לכך, למנצח לדוד להזכיר". (מדרש תהלים מזמור ע).

מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה נוהג להזכיר באוזננו 'מסורה' משמו של אביו מרן הרב קוק זצ"ל, שהמדרש והפסוקים (בפרק סט) הם תאור מדורג של שלבי תהליך הגאולה האלקית (לנתיבות ישראל א, עמ' צט). אין מדובר על גאולה המתרחשת בבת אחת אלא בשלבים, 'קמעא קמעא'. בשלבים המוקדמים נוצרת התשתית: נבנית הארץ ומופרחת משממונה (הדיר) ומתקבצים הגלויות מארבע כנופת הארץ (שיבת הצאן), ורק לאחר מכן מגיע הזמן לעלית קומה נוספת, של משיח בן דוד (הרועה) להיגלות, לקחת בידיו את הגה ההנהגה, כדי להוביל את הצאן להשלמת תהליך הגאולה. (וראה גם ב'אם הבנים שמחה' פרק שני  ג).

4.       מדוע נשכח הרועה

אולם באופן מפתיע, מתאר המדרש, שכאשר מוצה השלב של בנית הדיר והחזרת הצאן, יש מצב ביניים שבו 'נשכח' הרועה!

על כן מבקש דוד המלך שיזכירו אותו.

'שכחת' הרועה אומרת דרשני!

מדוע הקב"ה שוכח את הרועה שנחוץ להשלמת תהליך הגאולה? הרי הוא כבר התחיל בתהליך הגאולה! וכי הוא אינו רוצה בהשלמת תהליך הגאולה?

אין מנוס מלהגיע למסקנה, שהמדרש הזה בא ללמדנו, שבעוד ששלב הצאן והדיר מובלים בהנהגה אלקית בלעדית. אולם בהגיע השלב שהרועה צריך 'לקחת פיקוד', ליטול את הגה ההנהגה בידיו ולהנהיג את התהליך ליעדו, בהנהגת הצאן ולהשלמת תהליך הגאולה, כאן כבר הקב"ה כביכול נעצר, כביכול 'שכח' את משיח בן דוד! בכך בא המדרש ללמדנו שבשלב הזה יש צורך שהרועה יתעורר מצד עצמו, מתוך בחירה אנושית, לרצות להיות חלק מהתהליך, ולעשות את תפקידו.

5.       איתערותא דלתתא

ההתעוררות של הרועה לגאולה היא בבחינת 'איתערותא דלתתא' שבכל מקום היא אשר מעוררת את ה'איתערותא דלעילא':

"רבי יהודה פתח, (שיר ז יא) 'אני לדודי ועלי תשוקתו', הא אוקמוה, אבל באתערותא דלתתא אשתכח אתערותא לעילא, דהא לא אתער לעילא עד דאתער לתתא, וברכאן דלעילא לא משתכחי אלא במה דאית ביה ממשא, ולאו איהו ריקניא" (זוהר ח"א פח א).

האיתערותא דלתתא נדרשת באופן מיוחד בהקשר של הגאולה:

"איש חיל, זהו מובן הצדק החי, שמתהפך אז לכח פועל ומהוה. אין שום ישועה שלמה באמת, כי אם אותה שהנושע פעל להופעתה בפועל ידיו. וזהו יסוד הצדק שבעבודת האדם, רכישת כחות וסידורם, למטרת החיים היותר עליונים ומקודשים" (אוה"ק ח"ג מז)

יסוד זה למדנו מבית מדרשו של הגר"א של האקטיביזם האמוני, שכתב על דרישת מקום המקדש:

"'אשר יבחר ד'' ונאמר: 'לשכנו תדרשו', משמע מעצמן ידרשו, בתחילה צריך 'דרישה' ואחר כך 'אשר יבחר' שהקב"ה מסכים לדבריהם" (הגר"א אדרת אליהו ראה).

 ומכאן שההתעוררות האלקית מותאמת להתעוררות האנושית, וככל שהרועה יתעורר לתפקידו ברצון חזק יותר, כך הוא יוכל למלא את תפקידו בגאולה באופן משמעותי יותר.

6.       הקומה השניה של התודעה הלאומית

ההתעוררות של הרועה אינה רק יוזמה לפעולה, אלא יצירת מודעות ביחס ליעדים שנדרשים בשלב הזה. התשתית שנוצרה מתוך הבנין של הארץ ומתוך קיבוץ בניה לתוכה, נועד להיות כקומת היסוד שעליה יש לבנות את הקומה הבאה המהותית והתכליתית. הרועה שאמור להנהיג את בנין הקומה הבאה מתוך התשתית של הקומה הראשונה, נדרש להבנה עמוקה של מהות התקופה ויחודה. והיא באה מתוך ראיה פנימית ועמוקה של רוח הקודש:

 "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה, ונחה עליו רוח ד' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד'. והריחו ביראת ד' וגו'"  (ישעיה יא א-ג).

כוחו הרוחני בא לו מיראת ד':

והריחו ביראת ד' - ימלא רוח יראת ד' (רש"י שם)

המבט שלו הוא יהיה המקור להכוונה של הצאן ולהנהגתו.

7.       שנת השבעים למדינה

עם כניסתה של מדינת ישראל לשנתה השבעים אנו מבקשים להביט לאחור מתוך רצון להבין את המגמה לעתיד.

שבעים שנות הקיום של מדינת ישראל היו תקופה אינטנסיבית רבת עשיה ויצירה ורבת מבחני קיום מסוגים שונים.

בשנים אלה התמודדה מדינת ישראל הצעירה עם אתגרים עצומים של קליטת עליה מארבע קצוות תבל לאחר אלפיים שנות גלות, ובתוכה גם עליה של אודים מוצלים מאש השואה. העליה היתה בהיקפים חסרי תקדים ביחס להיקפה של המדינה הצעירה היא הגדילה את אוכלוסייתה פי ארבע תוך תקופה קצרה והצריכה פיתוח תשתיות, של מגורים תחבורה, תקשורת, מים, חקלאות ומזון, יש מאין, תוך פרק זמן קצר ביותר. בחבל ארץ שאינו משופע  באוצרות טבע ומחצבים. אכן המדינה עמדה באתגר ופיתחה תוך כל כך מעט שנים ובעשר אצבעותיה, תשתיות של מדינה מודרנית מובילה בעולם משל היתה מדינה מבוגרת ממנה לפחות פי ארבעה וחמישה.

המדינה הצעירה נדרשה להתמודד עם אתגר הגישור על פערי מנהגים שונים שהתגבשו בנפרד במשך אלפיים שנה בגלות, בקצוות שונים של העולם, לכדי חברה אחת ומאוחדת תוך זמן קצר. כל זאת במשאבים מינימליים, ועמדה בכך בהצלחה יתירה, גם אם נעשו בדרך לא מעט טעויות.

מדינה צעירה וקטנה יחסית שהצליחה תוך זמן קצר יחסית להפוך להיות מדינה מובילה בעולם בפיתוח תרבותי ומדעי, בחדשנות ויזמות טכנולוגית וחקלאית, ביציבות כלכלית בתשתיות מודרניות, בטכנולוגיות קיימות חדשניות.

זהו פלא גדול שאין לו אח ורע בהסטוריה, ובמיוחד שהישגים אלו הושגו למרות שמיום הקמתה, המדינה לא נהנתה מרגע אחד של שקט ומנוח. למחרת הכרזת עצמאותה היא הותקפה ע"י חמש צבאות ונאלצה להתמודד על קיומה, במלחמה שלא הסתיימה, ואין בה רגע של חסד. מלחמה שלובשת ופושטת צורה בכל תקופה מחדש. מעימות עם צבאות סדירים לטרור והתקוממות, פיגועי התאבדות ופיגועי דריסה וסכינאות, בתוכם כמה מלחמות קשות שהעמידו את מדינת ישראל באיום קיומי, כמו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.   מדינה יחודית בעולם שנאלצת להשקיע כמעט 6% מהתוצר הלאומי הגולמי שלה להוצאות על תקציב הביטחון! זהו אחוז  גבוה יותר מהתקציב שמקצה לביטחון ארה"ב ורוסיה (4% כל אחת). רק סעודיה מקציבה אחוז גבוה ממנה בכל העולם. צבאה של מדינת ישראל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם שנוטל על עצמו סטנדרטים של מוסר לחימה שלא קיימים בשום צבא בעולם.

8.       לא לשכוח את הרועה

דווקא משוך ההישגים האלה אנו מבקשים לשאת עיננו לעתיד. לא כהמשך ליניארי של העבר ולא רק כציון דרך להתפתחות נוספת של המערכות במדינה. אלא בעלית קומה שבאה מתוך עומק ההבנה של היעוד הגדול המתבקש מיעודה של מדינת ישראל כמדינת היהודים והיהדות.

בשבעים שנות קיומה של מדינת ישראל הולך חזון מדינת היהודים והופך להיות, מבחינה מספרית ותרבותית, המרכז של העם היהודי כולו. ההתפתחות של היהדות במדינת ישראל הצעירה היא חסרת תקדים בהסטוריה של העם היהודי. ובזכותו הפכה מדינת ישראל למרכז תרבותי עולמי – שבאים אליו מכל העולם – גם העולם שאינו יהודי, כדי להתרשם וללמוד – 'כי מציון תצא תורה'.

קשה להגדיר כעת מה צופן לנו העתיד. אולם בהחלט מתבקשת ציפיה להתפתחות רוחנית עמוקה וחדשנית שתתן פשר וקומה נוספת למה שהתפתח בעבר.

הציפיה להשלמת התהליך ולהופעתו של הרועה שידע להפיח את החזון ולהוביל את האומה והמדינה לעבר העתיד הצפוי לה.

מועדים לשמחה ולגאולה שלמה במהרה בימנו!