מסע בספרים
מסע בספרים

על דלת ישיבת 'בית אורות' מודבקת מודעת האבל של המשפחה, "אהוב נפשנו, הרב בנימין אלון נלקח מאיתנו", ואנחנו, כואבים, יוצאים בעקבותיה למסע קצר בארון הספרים בישיבה, לאתר סימנים, לדלות רמזים, לרוח  הגדולה ולתורה העמוקה של הרב בני, תלמיד חכם ארץ ישראלי, מייסד הישיבה.

ספרית הישיבה מלאה ספרים של הרב בני, ספרים שקנה, ספרים שהיו של חמיו הרב פנחס הכהן פלאי, וספרים שערך וכתב.

במודעת האבל מופיעה כתובת הוריו, רח' 'אבן שפרוט' 12, כתובת המופיעה גם על הספר "מעלות המידות" לרבנו יחיאל בן בנימין הרופא, "מורה דרך להשגת מעלות ומידות טובות וסיג להנצל מהפכן". על הספר חותמת "מספרי בנימין אלון ,אבן שפרוט 12 ירושלים", ספר של בחור צעיר, סימן ראשון לתשתית מידותית, לעלם שעולה ומשתלם במעלות המידות עודו בבית הוריו, ולאחר מכן הופך  לגדול בישראל שמידותיו והליכותיו נועם, נדיבות, אהבה ונתינה.

ספר בהוצאה ישנה רומז לנו, ואנו פותחים אותו ובשער כיתוב: בנימין אלון, שלוחות. והספר 'ישוב ארץ ישראל' מאת הרב ישראל זאב מינצבערג , 'כשמו כן הוא -ביאור מצות ישיבת ארץ ישראל בזמן הזה'- ופה כבר עדות, על דרך  של שליחות למען עם ישראל וארץ ישראל, בקיבוץ שלוחות בעמק בית שאן, כשהרב בני, צעיר לימים והוא בן 23 וכבר משמש כרב הקיבוץ. ולימים סוג של סגירת מעגל, כשאחד מהתושבים הראשונים של שכונת 'בית אורות', הוא ילד שגדל  בקיבוץ בזמן היות הרב בני המרא דאתרא.

מדלגים בשנים ומגיעים לתשמ"ז, והרב בני בהיותו ב'עטרת כהנים' מוציא את 'טוב ראי', למרן הרב קוק, על מסכת שבת והוא "ילקוט ביאורים וחידושים מתוך ספריו ומאמריו בהלכה" ובהקדמת הרב בני אנחנו נפגשים באהבה וביראה מהתורה ומנושאיה: "באימה וביראה אנו מתכבדים להעלות בפני מפיו ..."

אנו מפליגים לייסוד ישיבת 'בית אורות', ובשנת תשנ"א יוצא לאור שכתוב 'מאמר הדור' בהוצאתו בפורמט מחודש. בהקדמה ניתן הקרדיט לאשתו אמונה, שהשכתוב נעשה על ידה, ובסוף המבוא  חותם הרב בני במשפט של איש העוז והענווה "בבקשת מחילה על העוז לשנות, ובתפילה לענווה מחי העולמים".

בתשנ"ג, שלוש שנים אחרי הקמת ישיבת 'בית אורות' מוציא הרב בני  מכתבי מרן הרב קוק  את:  "הקריאה הגדולה לארץ ישראל : קשר החיים בין הארץ לעם השב אליה". בהקדמתו ניתן לקרוא, למעשה, את תמצית משנתו שלו : "הרב, מחנך אותנו לחיות להתבונן ולפעול בו זמנית  בשני ממדים היעודי - והגורלי, הבחירי והסגולי, הציוני- והירושלמי, התייחסות לארץ ישראל כאל מקלט מדיני,תוך התנכרות ואטימות לנשמת הארץ סופה להכזיב, ובאותה מידה ראיית ארץ ישראל כמימד עומק בעל סגולות נסתרות תוך התעלמות או בוז כלפי התגלותה המדינית טבעית היא בבחינת שקר שאין לו רגליים."

אנו שבים למודעת האבל, ובמודעה מוזכרים אמו שתבדל"א ואביו השופט מנחם אלון ז"ל, ובספרייה אל מול עינינו, סדרת  ספריו של השופט אלון, 'המשפט העברי' ובו הקדשה אישית מהמחבר לישיבה, ופה כבר  בא לידי ביטוי קשר הדורות, והמבוא לייצור מדיניות ציבורית ומשפטית היונקת מהתורה ומושפעת ממנה.

סוגרים את הספרים והלב רץ לשנים האחרונות, בהן המחלה כבר נתנה אותותיה, כאשר במפגשים עם הרב בני ראינו גוף מתמודד, עם נפש חיונית, חדה ומאירה. ידיים שאוחזות בך בשעת ריקוד באחיזה רפה אך איתנה, ועיניים מאירות ועמוקות. ואין מרירות ואין תלונה רק שקט ושלווה פנימיים.

חבל על דאבדין ולא משתכחין.