עשור למדינת חמאס

מדינת חמאס מנצלת את הרגישות הישראלית לחיי אדם וממקמת את מתקני ירי הטילים בקרב האוכלוסייה האזרחית.

ד"ר מרדכי קידר , כ"ה בסיון תשע"ז

(צילום: דניאל רצבי)

הכתיבה העיתונאית מתאפיינת בדרך כלל באווירה שלילית, כי מטבעה העיתונות עוסקת באסונות, מלחמות, סכסוכים, צרות ובעיות, ולא בחנוכת גן ילדים או הנחת אבן פינה לשכונת מגורים חדשה.

מלחמות הן news, ואילו גן ילדים חדש איננו כזה. לצערנו, העולם הערבי מספק הרבה חומר מעציב, בעיקר מאז שלהי 2010, עת פרצה הסערה הנוראה שבתחילתה כונתה "האביב הערבי" ושהפילה עד כה מאות אלפי הרוגים, מיליוני פצועים ויותר מעשרה מיליון פליטים, בעיקר סורים, ואף אחד איננו רואה באופק את סיום הטרגדיה הנוראה הזו.

היום אני רוצה לעסוק במשהו שיש בו גם צדדים חיוביים, למרות שמדינתי, מדינת ישראל, סובלת ממנו לא מעט, והוא מדינת עזה, שנוסדה בדיוק לפני עשר שנים, באמצע יוני 2007, על ידי תנועת חמאס. אינני תומך של תנועת חמאס, שכן תנועה זו שואפת לחסל אותי, את משפחתי ואת מדינתי, אבל אין מנוס מלהצדיע לתנועה זו אשר למרות כל הסיכויים הצליחה לפני עשר שנים להקים מדינה, לנהל אותה, להגן עליה ולהציב אותה כעובדה קיימת על המפה הפוליטית המזרח תיכונית.

אני מתייחס למדינת עזה כאל מדינה, שכן מה שהתבסס ברצועת עזה במהלך עשר השנים האחרונות הוא מדינה לכל דבר ועניין, שכן יש לה מנהיג, משטרה, צבא, תעשיה צבאית, ארגוני מודיעין וביטחון פנים, מערכת משפט, אמצעי תקשורת, מערכת מס, מוסד תחיקה, משרד חינוך, בריאות, תשתיות וכל מוסד שמדינה צריכה. למדינת עזה יש גם גבולות מסומנים, מעברי גבול רשמיים עם המדינות הסובבות אותה, מצרים וישראל, ויש לה הסכמים עם מדינות אלו ואחרות המאפשרים את ניהול חיי היומיום במדינת עזה.

אין בהקמת המדינה כדי לשנות את העובדה שתנועת חמאס היא תנועת טרור לכל דבר ועניין, הן בשל הטרור שהיא מפנה כלפי ישראל ואזרחיה היהודיים, והן בשל אמצעי הדיכוי הנוראים שבהם היא שולטת במדינתה, מדינת עזה, אך למרות זאת אין כוונה בדרג הפוליטי של ישראל לחסל את שלטונה בעזה, ואפילו מדינות כמו מצרים המנהלות מלחמת חורמה בתנועת האם של חמאס – "האחים המוסלמים" – מנהלות משא ומתן מדיני עם נציגי מדינת עזה המגיעים באופן רשמי אל בירותיהן.

יתר על כן: מדינת עזה הצליחה לכפות על מדינת ישראל, הנמצאת על הכוונת של תנועת חמאס, לספק למדינת עזה מזון, דלק, תרופות וחומרי בנייה, שחלקם משמשים לחפירת מנהרות תקיפה נגד ישראל. אין עוד מדינה בעולם שהצליחה לגרום למדינה אחרת שהיא קוראת להשמידה להאכיל את אזרחיה. האם יעלה על הדעת שבריטניה, צרפת או ארה"ב ישלחו בננה רקובה אחת למדינה שחרטה על דגלה להשמיד אותן? אבל מדינת ישראל שולחת למדינת עזה מאות טונות של בננות מעולות בכל יום למרות שהאמנה האסלאמית של חמאס – מסמך היסוד של התנועה – קורא במפורש להשמידה.

בכל יום עוברות מישראל למדינת עזה כאלף משאיות עמוסות כל טוב, ואנשי חמאס מחרימים מהן כל דבר שיכול לסייע לתנועה ולאנשיה, ומשאירים את השאריות לאוכלוסייה. בנוסף גובה ממשלת חמאס מסים המשמשים למימון פעולותיה. כל עוד פעלו מנהרות הברחה בין הרצועה ומצרים, ניהלה תנועת חמאס את התעשייה הזו: הרשו למקורביהם לחפור, אסרו זאת על מי שלא מצא חן בעיניהם, וגבו חלק מהסחורה המוברחת כמס.

מבחינה פוליטית, חמאס הצליחה לתפוס מקום מקביל לאש"ף כתנועה המייצגת את "העם הפלסטיני". היא זכתה ברוב מושבי המועצה המחוקקת הפלסטינית בבחירות הראשונות שבהן השתתפה התנועה, הישג מרשים לכל הדעות. הישג לא פחות חשוב הוא העובדה שמנהיגי חמאס הצליחו לגייס לצידם את קטר עם כל היכולת הכלכלית האדירה של אמירות גז זו, והאמיר של קטר היה השליט הערבי הראשון, והיחיד עד כה, שביקר במדינת עזה תחת שלטון חמאס, מבלי שביקש את הסכמת הרשות הפלסטינית לבקר בעזה.

עד היום השקיעה קטר מיליארדים במדינת חמאס בעזה, והכסף שלה מימן חלקים משמעותיים מאוד מתעשיית הנשק, הטילים והמנהרות של חמאס. הגב הכלכלי שקטר נתנה לחמאס איפשר למדינת חמאס לעבור שלושה סבבי אלימות עם ישראל, "עופרת יצוקה" ב- 2008-9, "עמוד ענן" ב- 2012 ו"צוק איתן" ב- 2014. במהלך כל אחד מהמבצעים הללו התגייס הערוץ הקטרי "אלג'זירה" לשירות חמאס, והעביר מהרצועה ללא הפסקה דיווחים חד צדדיים אנטי ישראליים שעוררו את דעת הקהל הערבית והעולמית נגד ישראל.

לאחרונה נכנסה מדינת חמאס בעזה לקשיים כלכליים עקב ההסתבכות של קטר עם מדינות ערביות אחרות, בשל הגדרתה של תנועת חמאס כארגון טרור בנאומו של טראמפ בריאד ובגלל סירוב הרשות הפלסטינית להמשיך ולממן את אספקת החשמל מישראל למדינת חמאס. חמאס יכלה בקלות רבה לממן את החשמל בעצמה, שכן עלותו השנתית היא כעשירית מהסכום שמשקיעה חמאס באנשיה, ברווחתם, בתעשייה הצבאית ובתשתית המנהרות. אלא שמנהיגי חמאס מתנהגים בציניות נוראה: מצידם שהאוכלוסייה העזתית תמשיך לסבול בחושך וללא מקררים בקיץ החם, והם ימשיכו לנהל חיים נוחים ולחפור מנהרות.

האוכלוסייה שותקת כי כולם יודעים מה יקרה למי שיעז למתוח ביקורת על חמאס. הוא ייעצר, יילקח למרתפי העינויים של התנועה וייעלם. מי שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל מוצא להורג, כפי שקרה לפני מספר שבועות. יחיא סינוואר, המנהיג החדש של חמאס, מואשם שהרג במו ידיו אדם שחשד בו בבגידה. במקרים חמורים מגיעים אנשים רעולי פנים לבתי חשודים באישון לילה ומשפילים את משפחותיהם.

אבל ההישג הגדול ביותר של מדינת חמאס הוא האיזון הביטחוני שהיא הגיעה אליו עם ישראל. היא מנצלת את הרגישות הישראלית לחיי אדם וממקמת את מתקני ירי הטילים בקרב האוכלוסייה האזרחית כדי שהאזרחים יהיו מגינים אנושיים לנשק של חמאס. בחירום מנהיגי חמאס מתחבאים תחת בתי חולים מכיוון שהם יודעים שישראל לא תפגע במוסדות אלה.

ממשלת חמאס חופרת מנהרות תקיפה תחת בתי ספר של אונרו"א מכיוון שהאו"ם לא יאפשר לישראל לפגוע בהם. לאחרונה גילה הארגון מנהרה כזו, ומזכ"ל האו"ם אפילו לא מצא לנכון לגנות את חמאס על כך. כשקטר מממנת ארגונים השייכים לאו"ם (לדוגמה יונסק"ו) אז מזכ"ל האום נזהר בדבריו על חמאס.

ישראל גם דואגת לאוכלוסייה הישראלית באזור המקיף את עזה, ולכן היא משתדלת ככל האפשר להימנע מחיכוכים עם מדינת חמאס. בכל פעם שנורה משהו מהרצועה לישראל התגובה הישראלית היא מיידית וכואבת, ושלטונות חמאס למדו את הלקח. ישראל גם מקימה מכשול תת קרקעי למניעת חפירת תעלות תקיפה מעזה לשטח ישראל, אך לבי אומר לי שחמאס יחפשו – ואולי גם ימצאו – דרכים להערים על מכשול זה, לעקוף אותו או לחפור מתחתיו.

שר התחבורה הישראלי, ישראל כץ, קורא להקים נמל ימי ואולי גם אווירי על אי מלאכותי שיוקם מול עזה, וכל מה שיגיע אליו יעבור בידוק ישראלי טרם הובלתו לחוף. יש בהצעתו זו היגיון רב, אך ספק אם שלטון חמאס יסכים לביצועו. ממילא שלטון זה לא מתעניין במיוחד ברווחת אזרחיו, ורצונו להקים נמל בעזה תחת שליטתו, לא באי בלב ים, נובע מכוונתו לייבא טילים וכלי משחית אחרים מבלי שישראל תוכל למנוע זאת.

השאלה המתבקשת היא מה צריכה להיות עמדת ישראל כלפי מדינת חמאס. לדעתי על ישראל להכיר "דה פקטו" במדינת עזה ולהתייחס אליה כאל מדינה לכל דבר ועניין תוך הטלת מגבלות ביטחוניות על התנועה הימית לרצועה. ישראל יכולה להציע לממשלת עזה להשתמש בנמל אשדוד הנמצא סמוך לעזה, באופן שכל מה שאיננו יכול לסכן את ביטחון ישראל יוכל לעבור מאשדוד לעזה ללא עיכוב ואפילו ללא מכס.

הכרה ישראלית במדינת עזה תאפשר להמשיך את תהליך פירוק הרשות הפלסטינית שתנועת חמאס התחילה ולהקים בערי יהודה ושומרון עוד שבע אמירויות, ערי מדינה, על בסיס המשפחות המקומיות: חברון, יריחו, רמאללה, שכם, קלקיליה, טולכרם וג'נין. ישראל תישאר לתמיד במרחב הכפרי, תציע אזרחות ישראלית לכפריים (כ-10 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית ביו"ש) וכל השאר יהיו אזרחי האמירויות. פתרון זה יעניק לערבים תושבי יהודה ושומרון עצמאות, יציבות ושגשוג, לישראל ביטחון ולכולם – שלום.