על מדינה יהודית וגיור אמיתי

יש לנו רבנות ראשית מצויינת, מתפקדת היטב, שבראשה עומדים שני תלמידי חכמים מנוסים מאד, מאירי פנים.

הרב ברוך אפרתי , ג' בתמוז תשע"ז

הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתי
צילום: עצמי

ישנן שתי דרכים להביט על המושג 'מדינה'.

הדרך הראשונה-  המדינה היא 'חברת ביטוח' עבור כל האזרחים החיים בה. העיקר במדינה הוא האדם הפרטי, האזרח. הנוחות שלו, המוסר שלו, נקודת המבט שלו. תפיסה זו היא התפיסה המדינית המודרנית בעולם המפותח. המדינה איננה ערך אלא כלי, היא מיועדת לשרת את מי שגר בה, לאפשר לו לחיות את חייו על פי אמונתו האישית.

הדרך השניה- המדינה היא ערך עליון העומד בבסיס החיים. האזרח הפרטי במדינה אינו העיקר, אלא האידיאל של המדינה הוא העיקר. מתוך האידיאל הגדול של המדינה, האזרחים מקבלים את הערך הפרטי שלהם. לדוגמה- המדינה היא יהודית, ולכן אין תחבורה ציבורית בשבת. חירות הפרט אמנם נפגעת מכך, אולם האידיאל הכללי של המדינה חשוב יותר מחירות הפרט.

הרב קוק זצ"ל כותב בספרו אורות, שהמדינות כולן הן מהסוג הראשון. כאשר העמים ניסו לעשות מהמדינה ערך עליון ולא רק כלי ומנגנון, הם נהפכו לדיקטטורה אכזרית. כך קרה בקומוניזם, כך קרה בנאציזם. מדוע? משום שהקב"ה מצפה מהגויים כעת להיות אנשים מוסריים וישרים, ברמה הפרטית. כל גוי, יכול וצריך להיות אדם טוב. המדינה האזרחית היא אוסף של אנשים טובים, אבל היא עצמה מנגנון ולא ערך.

מדינה שהעיקר בה הוא הפרט, היא כמו חברת ביטוח גדולה. ולכן עליה להשאר מנגנון בלבד. משום שאם היא תהפך להיות אידיאל בפני עצמו, אזי האינטרסים הפרטיים של השליטים יופיעו והמדינה תהיה לא מוסרית. אי אפשר ואסור לקדש את המנגנון, אם הוא טכני, כמו כל המדינות המערביות בימינו.

לעומת זאת, אומר הרב קוק זצ"ל, מדינת ישראל היא מהסוג השני. הקב"ה מצפה מעם ישראל להיות עם קדוש, ולא רק אוסף אנשים פרטיים קדושים. 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'. המדינה שלנו, מדינת ישראל, היא כיסא ד' בעולם, היא ערך בפני עצמה. מדוע? מפני שהאידיאל שלנו הוא להיות חברה קדושה, ולא רק אנשים קדושים. אידיאל כזה נעוץ בשורש המדינה היהודית, ולכן היא איננה כלי אלא ערך. היא איננה פרטית או חברת ביטוח, אלא חלק מהתורה. התורה עומדת בשורש הלאומיות שלנו, ולכן הלאומיות איננה מובילה לדיקטטורה או לשחיתות מוסרית אלא להיפך- לאור גדול.

לדוגמה- לאף יהודי אסור לשבת בהר הבית, חוץ ממלך בית דוד. כאשר המלך נכנס, כולם קמים בפניו, כולל גדולי הדור. המלכות היא ביטוי לכלל ישראל, לקדושה.

כמו מלכי ישראל, גם מדינת ישראל של ימינו היא הביטוי לקדושת הכלל. מדינה יהודית, שיש בה שמירת שבת, יש בה חוקים יהודיים, יש בה אופי יהודי. לא רק חופש פרטי, אלא חוק כללי של ערכי היהדות.

הדבר שהופך יותר מכל את ישראל למדינה יהודית, היא הרבנות הראשית לישראל. הרבנות הראשית היא המזוזה שבפתח הבית הלאומי שלנו. היא הסמל לכך שהמדינה אינה רק חברת ביטוח לאזרחים יהודים, אלא היא יהודית בפני עצמה.

יש לנו רבנות ראשית מצויינת, מתפקדת היטב, שבראשה עומדים שני תלמידי חכמים מנוסים מאד, מאירי פנים. הרבנות הראשית היא הסמל של שם השם על המדינה שלנו, אשרינו שזכינו לכך.

ומתוך ראיה ממלכתית זו, אנו מביטים על סוגיית הגיור-

כאשר גוי ישר וטוב רוצה להצטרף לעם ישראל, עליו לשנות את עולמו הפרטי. עליו לדעת שהוא לא נכנס רק לאוסף של אזרחים טובים, אלא הוא נכנס תחת כנפי התורה הלאומית. הוא נהיה קשור לאמא שלנו, לאומה שלנו, לשכינה. הוא נהיה חלק מהעם ומהתורה ולא רק חלק ממצוות פרטיות.

לפיכך, הגיור במדינת ישראל חייב לעמוד בשני קרטריונים-

להתגייר דרך הרבנות הראשית לישראל, שהיא המקום המרכזי שמאחד את מדינת ישראל כיהודית. אם נתחיל לפתוח בתי דינים פרטיים באופן שכל רב יוכל לגייר כפי מה שנראה לו, אזי אנו פוגעים בסמל היהודי שלנו, ברבנות הראשית. עבור מה יש רבנות ראשית? עבור ריכוז הקדושה במדינה, עבור פסיקה ממלכתית אחת בנושאים אקוטיים.

אם רבנים פרטיים יגיירו כל אחד לפי שיטה אחרת, אנו נתחלק לשני עמים. עם של גרי צדק, ועם של גרים שאינם מקובלים על רוב שומרי המצוות. הארגונים שרוצים לפורר את הרבנות הראשית ולגייר בלעדיה, גורמים לשבירת עם ישראל ומדינת ישראל במו ידיהם. כרגע כולם מקבלים את הגיור הממלכתי של הרה"ר. אך אם יפריטו אותו, נהפך לאין סוף עמים קטנים בתוך המדינה, כאשר כל קבוצה אינה מקבלת את הגיור של חברתה.

על הגר להתגייר על פי הכללים ההלכתיים שמקובלים על גדולי הפוסקים מהדורות האחרונים. אנו עם שיש לו תורה הלכתית הנקבעת על פי גדולי הדורות והכרעותיהם. אם רב רוצה לגייר בלי קבלת עול תורה ומצוות, הגיור שלו לא יחול, נקודה. הוא מורד בפסיקה ההלכתית של גדולי הפוסקים, ואנו, רוב רבני ישראל, לא נקבל את גיוריו. אם רב ירצה לגייר מאות אלפי קטינים בלי שישמרו תורה ומצוות לאחר שהם גדלו, הגיור לא יחול, משום שגדולי הדור שבארץ ישראל פסקו כך. יש לנו מדינה, רבנות, תורה ממלכתית, ואנו הולכים על פיה.

ונקודה לסיום-

בשורש כל הרצון להקל ולשנות את ההלכה בענייני גיור ובעניינים אחרים, עומד עקרון אחד: האדם במרכז ולא רבש"ע. אני והתחושות שלי, המוסר שלי, ההבנה שלי, רק אני אחליט מה נכון ומה לא. לפי גישה זו, של רבנים מסויימים, התורה היא 'בעיה' שצריך לפתור. היא חייבת להתיישר עם המציאות, היא מפריעה למציאות.  הגישה הזו ששמה את האדם במרכז ולא את התורה ורבש"ע, היא מה שהגרי"ד סולוביצ'יק הגדיר- גישה יהודו-נוצרית. הגרי"ד זצ"ל נלחם נגד זה בכל כוחו, שלא לשנות את התורה כלפי הצרכים של האדם וכלפי הפינוקים שלו אלא להיפך, לשנת את המציאות כלפי התורה.

מעניין שבעלי הגישה היודו-נוצרית אינם נאבקים רק על שינוי הגיור ונגד הרבנות הראשית, אלא גם על טשטוש ההבדלים בינינו ובין הנצרות. הם מבקשים ליצור ברית דתית אחת בינינו, לא רק שיתוף פעולה פרקטי אלא ממש ברית תאולוגית. מתחולל כאן טשטוש של כל התחומים התורניים, רק עבור תפיסת העולם המערבית המודרנית שלוחצת עלינו חזק על מנת שנשתנה.

אין ספק, אנו עומדים בפני מערכה קשה של נאמנות לתורת האמת, מול תורה חנפנית המבקשת להקל ולעקם את התורה וההלכה כך שלא תפריע לחיים המודרניים. אך האמת השלימה תנצח. היא אמנם לא קלה, היא דורשת, זה יקח שנים, אבל חד משמעית- היא תנצח. ד' הבטיח לנו- 'כי לא תישכח מפי זרעו'.