חוק הגיור – טוב או רע?

אינה דומה מחלוקת הלכתית בעניין הגיור, למחלוקת בנושאים אחרים, כגון כשרות או שבת.

הרב מאיר גולדמינץ , ט"ז בתמוז תשע"ז

הרב מאיר גולדמינץ
הרב מאיר גולדמינץ
צילום: עצמי

לפני שאכתוב דברים ביחס לחוק הגיור, אבקש להציג את עמדתי העקרונית ביחס לעצם המחלוקת בעניין הגיור – עמדה שרבים שותפים לה.

אינה דומה מחלוקת הלכתית בעניין הגיור, למחלוקת בנושאים אחרים, כגון כשרות או שבת.

כל נושא אחר, ובעיקר נושאים לקיום המצוות הפרטית של כל יהודי, לגיטימי שתהיינה דעות שונות, וכל אחד ינהג כמנהג רבותיו. יתירה מזאת, גם אם חלה טעות בפסיקת הלכה כלשהי, ואדם עבר עבירה חמורה, הרי שיעשה תשובה או יביא קרבן ויתכפר לו. עדיין הדברים אינם מזעזעים את קיום האומה.

לעומת זאת, נושא הגיור, שהוא השער לעם ישראל, ועל פיו יקבע מי יהודי ומי לא, אסור שיעשה בצורה שיש עליה מחלוקת. מבלי להיכנס כלל לשאלה מי צודק במחלוקת, עצם זה שיוצרים מצב, שישנם אנשים, שלפי דעה אחת הם יהודים, ולפי דעה אחרת הם גויים, זה מחלק את עם ישראל לשני עמים.

מצב זה הוא חמור יותר מכל נושא אחר. אפילו בנושאים לאומיים קריטיים, כגון שאלת מסירת סיני, הסכמי אוסלו, ההתנתקות ודומיהן, באופן עקרוני אם בדור אחד עשו טעות, הרי שבדור הבא אפשר לתקן אותה. אמנם זה יהיה קשה מאוד, ויהיה לחץ בינלאומי כבד מאוד שלא לתקן את הטעות, אך עדיין מתוך עמדה ברורה ונחרצת הדבר אפשרי.

לעומת זאת בגיור שאינו כראוי, זו בכייה לדורות שכמעט אי אפשר לתקנה. מצב שנכנס גוי לעם ישראל, במסווה שהוא יהודי, הרי הוא נהפך בפועל להיות חלק מן האומה כשבפועל הוא נטע זר הפוגם בקדושת ישראל.

וכאמור, אם נוצרת קבוצת אנשים, שלדעת חלק מרבני ישראל הם התגיירו וכעת הם יהודים כשרים, ולדעת רבנים אחרים גיורם לא היה אמיתי והם גויים, הרי שהקרע בעם ישראל הוא עמוק, קרע שעלול להימשך דורות רבים, ולא ייפתר אלא ע"י גיור מחודש ואמיתי שלהם ושל כל צאצאיהם.

הטיעון, שבכל הדורות נהגו שרבני הערים גיירו, אינו רלוונטי לדיון המתקיים היום.

נכון הדבר שבכל הדורות רבני הערים נהגו לגייר את אותם מתי מספר מבין הגויים שחפצו להצטרף לעם ישראל. אך בכל הדורות לא היה ויכוח על צורת הגיור ומה נדרש מן הגר כדי להסתופף תחת כנפי השכינה. לכן, כאשר רב עיר אחת גייר גוי מבני עירו, לא היה שום ערעור על גיורו, וקבלתו של הגר לעם ישראל הייתה מוסכמת על כולם.

במציאות שלנו, ישנם הרוצים לגייר באופן שאינו מסוכם על כולם. הבעיה איננה בחוסר יכולתו של רב עיר להקים בית דין לגיור. אם הוא יקבל עליו את פסקיהם של רוב רבני ישראל, הרי שאין מניעה שהוא יקבל רשות מהרבנות הראשית להקים בית דין לגיור. הבעיה היא, שהוא מכריז באופן מוצהר, שבכוונתו לגייר גם באופנים שאינם מוסכמים ואינם מקובלים על כלל רבני ישראל. וגיור שיש עליו מחלוקת, מביא הרס לאומה.

אם רב מסוים, נכבד ומרכזי ככל שיהיה, רוצה להוביל מהלך שלדעתו הוא חשוב מאוד כדי למנוע התבוללות, הוא מוזמן לשכנע את שאר רבני ישראל בצדקת דרכו. אם הצליח לשכנע, הרי שדעתו התקבלה, ואם לא, עליו לקבל את הכלל ההלכתי "אחרי רבים להטות", ולהימנע מלכפות גיורים על כלל ישראל על פי דעתו, בניגוד לדעת רוב הרבנים.

לכן, באופן טבעי חוק הגיור מציל את העם מפירוד לשני עמים. בלעדיו עלול להיות מצב שרבים יְחָשְבוּ ליהודים בעיני אחד, ולגויים בעיני אחר, והחוק מנסה למנוע זאת.

אלא שאליה וקוץ בה. החוק פותר את הבעיה באופן חלקי, אך לא באופן מלא.

חוק הגיור קובע, שגיור בישראל יבוצע רק על ידי המערך לגיור ממלכתי. המערך לגיור אינו כפוף לרבנות הראשית, אלא למשרד ראש הממשלה. משמעות הדברים, שלא בהכרח שרבני ישראל יקבעו מי יושב בו, אלא ראש הממשלה (בין מן הימין ובין מן השמאל) יכול למנות אנשים על פי דעתו והשקפת עולמו, ובהתאם להרכב הקואליציה התומכת בממשלתו. וממילא, גם אם היום נמצאים שם יהודים צדיקים ויראי שמיים, מחר אפשר למנות לשם אחרים, שעלולים לעשות בגיור על פי הבנתם, מבלי כפיפות לרבני ישראל.

יתירה מזאת, כבר היום, גם אם בגיור עצמו חברים בבית הדין רבנים משכמם ומעלה, הדרך לגיור ותוכני הלימוד לא תמיד מתאימים לדרכה של תורה. בדירקטוריון של מערך הגיור יושבים יהודים ממגוון רחב, כולל רפורמים וקונסרבטיבים. יש להם השפעה מסויימת על תכני הלימוד. וגם שאר המלמדים לא מדגישים תמיד שתנאי בסיסי בגיור הוא קבלה מלאה של תורה ומצוות. לענ"ד, כל זה נובע מכך שאת הקו המנחה נותן משרד ראש הממשלה, וכאמור, אין כפיפות חוקית לרבנות הראשית.

התוצאות הכואבות הן, שבבדיקה שנעשתה כמה שנים אחרי הגיור, עשרות אחוזים מהמתגיירים אינם שומרים תורה ומצוות. מה שמעלה את השאלה האם כזו כמות הם "גר שחזר לסורו", או שיש כאן טעות רצינית באיבחון, ובאמת עשרות אחוזים מעולם לא התכוונו לקבל עליהם תורה ומצוות, כך שגיורם לא חל.

לפני מספר שנים, הרב שרמן הקים את קול הזעקה, וטען על הגיור של מערך הגיור הממלכתי, שגיורם אינו כדין, וגריהם אינם יהודים. במאמרי זה אינני נכנס כלל לדיון מי צודק, אך באופן מהותי, כל גיור הנתון במחלוקת קורע את העם.

אין ספק שישנם גויים שנפשם כוספת להסתופף תחת כנפי השכינה. והם גרים ראויים- גרי הצדק שאנו מזכירים בתפילה. ותמיד אפשר למצוא כמה סיפורים נפלאים כאלו, ולתת טעם טוב עד כמה חשוב ונפלא מערך הגיור עבורם. אך לצערנו, לא אצל כולם זה כך, ועל כל סיפור טוב, יש גם סיפור אחר. ותפקידו של בית הדין לזקק ולברור, ולגייר את אלו שבאמת חפצים להתקרב לאלוקי ישראל אשר בחר בעם ישראל.

הפיתרון היחיד לעניין, הוא להוסיף עוד סעיף אחד בחוק: שהמערך לגיור ממלכתי יהיה תחת סמכותה של הרבנות הראשית לישראל. תפקידה של הרבנות הוא לשמור על ענייני היהדות במדינה, והגיור הוא נושא הלכתי מובהק. רק באופן כזה החוק ימלא את יעודו.