כישלון הליברלים

הנכות הזו של הליברלים אינה מוגבלת לישראלים בלבד, אלא היא מצויה למכביר גם באירופה וארה"ב

ד"ר מרדכי קידר , י"ב באב תשע"ז

(צילום: דניאל רצבי)

העובדה שממשלת ישראל נכנעה אל מול הנחישות הדתית של המוסלמים ברורה ובלתי ניתנת להכחשה.

אחרי פחות משבועיים של אלימות נאלצה ישראל להודות בטעות שביצע הקבינט הממשלתי יחד עם כל המומחים שהפעיל, שנכשלו בחיזוי התגובה האסלאמית להצבת אמצעי הביטחון בשערי הר הבית ואפילו בשערי העיר העתיקה. לכל הדעות, הנסיגה הישראלית הייתה מבישה והעניקה ניצחון משמעותי מאוד לשונאי ישראל.

בניסיון נואש לעצור את האלימות, הפיצו גורמי ההסברה הישראלים מסמך המציג אמצעי בידוק דומים במכה ובמדינה, ואף מוסלמי בעולם איננו מוחה על קיומם ולא מפגין נגד הפעלתם בידי הסעודים, מתוך תקווה שהמוסלמים פה יסכימו שיהודים יבדקו אותם, כמו שבמכה מסכימים עולי הרגל שמוסלמים סעודים יבדקו אותם.

טעות הממשלה ומסביריה הייתה בהנחתם שמגנומטר בירושלים זהה למגנומטר במכה, תוך שהם מתעלמים משני הבדלים בסיסיים: (1) הסעודים הם מוסלמים בעוד שפה מדובר ביהודים, שעל פי הקוראן הם "בני קופים וחזירים" ו"רוצחי נביאים" אשר "חרון אפו של אללה רובץ עליהם", ושדתם היא "דין באטל" (דת שקר) ולכן אין דרך להכשיר מצב שיהודי בודק מוסלמים, "מאמינים", שרק דתם, האסלאם, היא "דין חק" (דת אמת). (2) העולם האסלאמי מכיר בהגמוניה של בית המלוכה הסעודי על מכה ומדינה, בעוד שאין אפילו זנב של הכרה בהגמוניה של היהודים על הר הבית.

אלא שהכישלון של הממשלה נובע מעניין עמוק יותר, מהתפיסה הליברלית שהשתלטה על צורת החשיבה של חלקים נרחבים בחברה הישראלית – ימין כשמאל – כמו גם על אופן החשיבה של החברות המערביות. תפיסה ליברלית זו, שבמהותה היא חילונית, קובעת שהדת איננה משחקת תפקיד בעולם המודרני, ואם היא משחקת תפקיד אנחנו – כלומר הליברלים והחילונים המערביים – חייבים להסיט לשוליים את הדת, את אנשיה ומוסדותיה, את חוקיה והלכותיה, ואת התפקיד שהיא משחקת בכל שטחי החיים של המזרח התיכון. בקרב חוגים ליברלים שולט סירוב להכיר בתפקיד שהדת ממלאת באזורנו, וכתחליף הליברלים מסבירים את האלימות האסלאמית בגורמים ארציים כמו כיבוש, דיכוי, עוני ואבטלה.

ליברל איננו מסוגל, ואולי אף לא רוצה, להבין שיש בעולם אנשים שעולם המושגים שלהם שונה מזה של הליברל, ולכן הליברל ירגיע את עצמו במה שאמר נגדי ח"כ אילן גילון (מר"ץ): "כולם רוצים להגדיל אושר ולהקטין סבל." כולם, על פי ח"כ גילון, זה אומר גם מוסלמים וגם יהודים מאמינים. הוא לא מקבל את העובדה שעבור אנשים מאמינים, מצוות הדת חשובות יותר מאושרם הפרטי והקבוצתי, והם מוכנים לסבול בעת קיום מצוות היושב במרומים מתוך שכנוע שכך הוא רוצה. הגדלת האושר והקטנת הסבל נמצאים אצל המאמין – אם בכלל – במקום נמוך למדיי בסולם העדיפויות.

בכל פעם שאני מתראיין בתקשורת הכללית אני מנסה לשכנע את מאזיניי בכך שבסיס הסכסוך בינינו ובין שכנינו הוא דתי, שכן הדת האסלאמית רואה ביהדות "דת שקר", ולכן יהודים חייבים לחיות תחת רחמי האסלאם, לא כריבונים על עצמם. על הבסיס הדתי יש רובד לאומי שכן שכנינו לא מקבלים את היהודים כעם אלא כקהילות דתיות השייכות לכל אומה ולשון ואליהן היהודים שב"פלסטין" חייבים לחזור.

הטריטוריה שלנו, ארץ ישראל, היא בעצם "פלסטין" ששייכת לאסלאם מאז הכיבוש האסלאמי במאה השביעית, ולכל ארץ – כידוע – יש רק כרטיס כניסה לאסלאם, לא כרטיס יציאה ממנו, ולכן הכיבוש של "פלסטין" על ידי בני "דת השקר" שהם אפילו לא עם, לא יכול להתקבל על דעת הנאמנים לאסלאם.

כאשר אני מנסה לתאר בתקשורת את "מערך האי-לגיטימיות" של ישראל בעיניים אסלאמיות אני מקבל מהמראיינים הערה קבועה: "אל תהפוך את הסכסוך הלאומי והטריטוריאלי לסכסוך דתי!!!" אני? אני הוא זה שהופך את הסכסוך לדתי? אולי הדת האסלאמית היא הבסיס הדתי לסכסוך? אבל המראיינים, שרובם הגדול ליברלים וחילוניים, חשים אין אונים מול ארגומנטים דתיים מכיוון שאין להם כלים קוגניטיביים ונפשיים להתמודד עם עניינים הקשורים לדת, ובוודאי אם העניינים הללו מטילים עליהם סבל, ולכן הם אינם מסכימים אפילו לתיאור המרכיבים הדתיים של הסכסוך.

מי שמרבה "להזהיר" את הציבור הישראלי מ"הידרדרות הסכסוך לסכסוך דתי" היא ציפי לבני, שהאזהרה הזו הפכה למנטרה בפיה בכל עת שמוצב מיקרופון מול פיה. הייתי מצפה מעורכת דין מכובדת ומוכשרת שמילאה תפקידי מפתח בממשלות ישראל, להכיר טוב יותר את החומרים שמהם בנויות חומות השנאה וקירות האיבה שאויבינו הקימו סביבנו, ועד כמה דומיננטי הוא המרכיב הדתי במערך השיקולים של אויבינו.

אבל ציפי לבני אינה לבדה, שכן להערכתי רוב הישראלים המגדירים את עצמם כליברלים או חילוניים סובלים בדיוק מאותו חסך, שהוא חוסר היכולת האינטלקטואלית והנפשית להיכנס לנעליו של האדם הדתי, המאמין, המכוון את חייו, ובמקרה האסלאמי גם את מותו, על פי מה שהוא מאמין שהיושב במרומים מצפה ממנו.

גם שמעון פרס, יוסי ביילין, אלון ליאל וליברלים רבים אחרים האמינו שהסכמי אוסלו ידחקו את השנאה המוסלמית למדינת ישראל אל השוליים, ו"ערפאת (החילוני לטעמם) יטפל בחמאס ובג'יהאד האסלאמי (שני ארגוני טרור דתיים אסלאמיסטים) בלי בג"ץ ובלי בצלם", כמו שנהגו לומר השכם והערב בימי אוסלו העליזים בשלהי 1993. הם האמינו שערפאת הוא ליברל, חילוני, פרוגרסיבי ומתקדם כמותם, כי הוא אומר דברים יפים על שלום ומחייך אליהם.

אבל הנכות הזו של הליברלים אינה מוגבלת לישראלים בלבד, אלא היא מצויה למכביר גם באירופה וארה"ב. רבים במדינות המערב מסרבים להאמין שמוסלמים – חלקם על כל פנים – מהגרים לארצות המערב כדי להשליט את האסלאם עליהן, גם אם הפעולה הזו תימשך עשרות או מאות שנים. האמת הזו על ההגירה האסלאמית מופיעה במספר רב של ספרים, חוברות, מאמרים, דרשות, ראיונות ושלטי הפגנות, והליברל המערבי לא צריך להשקיע מאמץ רב בחיפוש החומרים הללו. אבל למה לבלבל לו את התיאוריות הליברליות עם עובדות שאינן משתלבות עימן?

הליברל מאמין בחופש הדיבור, הבעת הדעה והעיתונות. תגובת העולם האסלאמי לסדרת הקריקטורות שפרסם העיתון הנורווגי יילנדס פוסטן בגנות האסלאם הייתה אלימות שגבתה את חייהם של כ-50 אנשים. הליברליות של העיתון הצרפתי שארלי הבדו עלתה בחיי חלק מחברי המערכת שלו, והליברליות של מי שייצר את הסרט "תמימות המוסלמים" עוררה גל גדול של הפגנות בכל רחבי העולם המוסלמי. למרות זאת, הליברל ממשיך להאמין שהאידיאולוגיה שלו היא זו שתביא מזור לתחלואי העולם. אולי, אבל קודם לכן היא תעורר זעם, תדחף מוסלמים לרדיקליזם ותביא הרס, רצח וטרור.

הליברליזם שחרר את האדם המערבי מכבלי המשפחה ומעול הנישואין. כתוצאה מכך פחות ופחות גברים ונשים במערב מקימים משפחות בסגנון המסורתי, והירידה בילודה הנגרמת מכך תביא את עמי אירופה אל המוזאון בעוד כמה דורות. אבל למה שזה יטריד את הליברל שכל מחשבתו היא היכן ועם מי יבלה את הערב?

המסקנה העולה מכל האמור לעיל ברורה: כשליברלים מנהלים את העולם שעדיין חלקו הגדול צמוד למסורות ולדתות, ובעיקר לאסלאם, התוצאה הבלתי נמנעת הן שרשרת ארוכה של טעויות ואסונות, המובילה את העולם אל עברי פי פחת. מדינות העולם המערבי, וישראל בראשן, חייבות להתעורר מהחלום הליברלי אל המציאות שבה הדת משחקת תפקיד ראשי, גם אם המציאות הזו מנוגדת לערכי הליברליזם שעל פיהם גדלו והתחנכו דורות של אנשי הגות, מדע, משפט ופוליטיקה.

ככל שנתעורר מוקדם יותר, ככל שנלמד את ערכי המסורות והדתות וככל שנפנים מוקדם יותר את המציאות, כך יקל עלינו להבין אותה ולהתמודד איתה.