לכנסת לא נותרה ברירה - אלא להשיב את כבודה

הצורך להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הרשויות בישראל אינו פגיעה בדמוקרטיה או בשלטון החוק

הרב ד"ר חיים שיין , כ"ד באלול תשע"ז

צילום: באדיבות המצולם

אשר צפיתי ויגורתי בא, אפילו מוקדם מהצפוי. מקבץ פסקי הדין האחרונים של בית המשפט העליון בנושא גיוס בני הישיבות, המסתננים, הכשרות והמס על דירה שלישית יצרו מסה קריטית שלא מותירה לכנסת ברירה אלא להשיב לעצמה את כבודה האבוד. 

ביסוד הדמוקרטיה הישראלית מצויה הנחת יסוד, שלפיה הנבחרים הם שקובעים את הנורמות המחייבות והממשלה היא זו שמקבלת את החלטות הביצוע, בכפוף להאצלת סמכויות מהכנסת. הכנסת והממשלה אינן בעלות כוח בלתי מוגבל, ותפקידו של בית המשפט להגן על המיעוט וזכויותיו מפני רודנות הרוב. אולם בית משפט שאינו מרסן את עצמו בהתערבותו בעבודת הרשויות האחרות, מייצר אנטגוניזם גם מול הציבור כולו. לבית המשפט אין חרב וארנק, רק את אמון הציבור. כאשר זה נפגע, מעמדו של בית המשפט העליון מתערער והוא נתפס בעיני רבים כשחקן נוסף שירד לתוך השדה הפוליטי, על כל המשתמע מכך.

בשנת 1992 עבר בכנסת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 32 חברי כנסת הצביעו בעדו, 21 התנגדו ואחד נמנע. אפילו לא אחד מחברי הכנסת שהשתתפו בהצבעה הבינו או הפנימו שהם מצביעים על חוקה למדינת ישראל. ח"כ מיקי איתן היה היחיד שהבין את פוטנציאל הכוח שמוענק לבית המשפט העליון, והצליח להסיר את סעיף השריון מהחוק; סעיף שהיה מקשה ביותר לשנות את סעיפי החוק. הסרת סעיף השריון היא הוכחה שחברי הכנסת לא התכוונו להצביע על חוקה למדינה.

כעבור שלוש שנים, בשנת 1995, בפסק דין בעניין בנק מזרחי, החליט בית המשפט העליון בהנהגתו של הנשיא אהרן ברק כי חוק יסוד: כבוד האדם וחוק יסוד: חופש העיסוק הם למעשה החוקה של מדינת ישראל. בכך התחיל עידן "המהפכה החוקתית", שאליו הצטרף גם אקטיביזם שיפוטי. משהתעוררו חברי הכנסת מתרדמתם, אמר בית המשפט העליון כי רכבת המהפכה החוקתית יצאה לדרך ואי אפשר להחזיר אותה לתחנה הראשונה.

בהסתמך על חוקי היסוד, בית המשפט ראה את עצמו מוסמך לבטל חוקים ולקדם ערכים דמוקרטיים וליברליים גם כשאלה באו על חשבון ערכים ציוניים ויהודיים. 

בפועל ביטול החוקים נעשה במשורה, אולם בתקופה אחרונה, אולי בעקבות הפרידה מנשיאת בית המשפט העליון והמשנה לנשיאה, ניתנו פסקי דין שהכנסת לא יכולה להשלים עם תוכנם. גם אם כל פסק דין בפני עצמו יכול לייצר הנמקות טובות, המקבץ הגדיש את סאת יכולת הספיגה של הכנסת.

הצורך להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הרשויות בישראל אינו פגיעה בדמוקרטיה או בשלטון החוק. זהו חלק ממערכת האיזונים והבלמים, שבה כל רשות מאזנת ובולמת רשות אחרת. ידוע הוא שכוח ללא בלמים ואיזונים משחית את המחזיק בו. זהו גם אינטרס מובהק של בית המשפט העליון עצמו. היוזמה המוצעת צריכה להיבחן בזהירות, ויש להקפיד על כבודו של בית המשפט העליון - כשם שבית המשפט העליון אמור להקפיד על כבוד הכנסת. ידוע הוא ש"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" (ישעיהו א', כ"ז), וגם המשפט צריך להכיר במעמדם ובזכויותיהם של שבי ציון.

באדיבות "ישראל היום"