למי אכפת מהשוויון?

מתי יהיה גם קולנוע שיקרין מלים טובות על ישראל, היהדות, הציונות וההתיישבות ולא רק על אויביהן

ד"ר רון בריימן , כ"ה באלול תשע"ז

עצמי

פסיקת בג"ץ בעקבות עתירות שעניינן אי-השוויון בנטל השירות הצבאי עוררה מחלוקת רבתי.

אבל, האם העותרים והפוסקים מוטרדים באמת מאי-השוויון? האם רק החרדים משתמטים? ומה עם המחרידים – סרבני "מצפון" כביכול – שאף הם משתמטים, אבל איש אינו מנסה לחייב אותם לשרת ולתרום. כדאי לזכור זמר נודע, דוגמנית מפורסמת ומשתמטים אחרים.

אלה אפילו אינם לומדים תורה, אלא רק עושים לביתם, בשעה שאחרים משרתים. וכאשר שר הביטחון שוקל – ובצדק – למנוע הזמנת משתמטים כאלה לאירועים בצה"ל או להשמעה בגלי צה"ל, צדקני חופש הביטוי מזדעקים. יש משתמטים שלאיש לא אכפת מאי-השוויון הזועק שהם מגלמים.

והיכן כל אותן פמיניסטיות ואבירות "השילוב הראוי", המנסות להחליש את צה"ל באמצעות הפחתת הדרישות מהלוחמים כדי שגם לוחמות תעמודנה בהן, ובאמצעות שילוב טנקיסטים וטנקיסטיות בכלי אחד? מדוע אין הן דורשות שוויון גם באורך השירות הצבאי של בנים ובנות? שירות צבאי/אזרחי (עדיף לומר אזרחי ולא לאומי, במטרה להקל על האוכלוסייה הערבית להשתלב) צריך להיות חובת כולם, באורך אחיד ובתשלום אחיד (למעט מי שמסיבות רפואיות אמתיות אינו מסוגל).

למי אכפת מהחוק?

כבר שבועות רבים שבהם שני טיפוסים שנויים במחלוקת מפעילים מאות אנשים (מי מממן? היכן "התחקירנים"?) כדי להפעיל לחץ פיזי לא מתון על היועץ המשפטי לממשלה, כדי שזה יזדרז וימלא את רצונם: הגשת כתבי אישום נגד ראש הממשלה. בכך הם מפריעים ליועץ המשפטי למלא את חובתו ולשקול על-פי החוק. אבל, למי אכפת מהחוק, ובלבד שראש הממשלה יועמד לדין, וגם אם תושביה השלווים של פתח-תקווה ייפגעו ממטרד ההפגנות ליד בתיהם.

כידוע, במדינת חוק חופש ההפגנה גובר על זכויות האדם של אזרחים לשלווה ביום המנוחה ..... למעשה ניתן להגדיר את ההפגנות בכינוי: "אלדד יניב לכנסת". במצבה העלוב של מפלגתו היא עוד עלולה לקרוא אותו לדגל ולרשימה, לאחר שהוכיח את כוחו בהפגנות רחוב שאין כל קשר בינן לבין רצון אמתי לחזק את שלטון החוק. גם הסיקור התקשורתי הנרחב הניתן להפגנות אלה, מעבר לכל שיקול עיתונאי מקצועי נראה יותר ויותר כהרצה של האיש.  

למי אכפת מהדמוקרטיה?

הברית הבלתי-קדושה שמאל/תקשורת כבר הוכיחה שהיא מסוגלת להריץ מועמדים לכנסת. לפני שש שנים, בקיץ של "המחאה החברתית", גם אז הופרעה שלוותם של אזרחים עקב הפגנה מתוקשרת שלא היתה מחאה חברתית אלא מחאה פוליטית של מי שלא קיבלו את תוצאותיהן של בחירות דמוקרטיות וניסו להפיל ממשלה נבחרת באמצעות הרחוב ותקשורת מגויסת להרצת מועמדת.

התוצאה: ההר הוליד עכבר: ראש הממשלה נשאר, וכל מה שנותר מאותה "מחאה חברתית" הוא ח"כית אפורה ואדמונית. ה"מחאה החברתית" לא היתה אלא: "סתיו שפיר לכנסת".

למי אכפת מהתרבות?

אנשי הקולנוע ה(אנטי)-ישראלי – מתי יהיה גם קולנוע שיקרין מלים טובות על ישראל, היהדות, הציונות וההתיישבות ולא רק על אויביהן? – החליטו לסתום את פיה של שרת התרבות, ולהסתפק באירוע פנימי של הענף, שבו קולנוען (אנטי)-ישראלי א' יעניק פרס לקולנוען (אנטי)-ישראלי ב', כדי שבשנה הבאה ב' יגמול ל-א', ואולי אף יקבלו ביחד פרס בינלאומי על שנאת ישראל. אין אדם צריך להזדהות עם סגנונה של מירי רגב, שרת התרבות, כדי לראות שבמקרים רבים היא צודקת. שום אדם בר-דעת אינו חייב לממן את משמיציו ואת מי שמסייע למחבלים.

למי אכפת מזכויות האזרח?

תושבי דרום תל-אביב הפכו לאסקופה הנדרסת תחת רגליהם של מסתננים-עבריינים ("פליטים"), הממררים את חייהם והופכים אותם לבלתי נסבלים. אבל, כאשר בג"ץ נדרש לעניין הוא כובל את ידיה של ממשלת ישראל ומקשה עליה להגן על אזרחיה, ובלבד שמסתננים-עבריינים ייהנו מגן-העדן הישראלי. כידוע, במדינת חוק חופש ההסתננות וזכויות המסתננים-העבריינים גוברים על זכויות האדם של אזרחים ישרי-דרך .....