איך חוזרים לשגרה?
איך חוזרים לשגרה?

החופש הגדול כבר מאחורינו ונכנסנו לשגרה, שהתחלפה תוך שבועיים בחוסר שגרה חדש - בחגים. אך גם החגים מסתיימים ואז מתחילה השגרה האמיתית.

שגרה ברוכה של כמה חודשים טובים של לימודים רצופים. בתחילתה של השגרה הזו, תפקידנו ההורים, הוא לוודא כניסה טובה של הילדים ללימודים, ולוודא שגם אנחנו מבינים שעכשיו אין יותר "אחרי החגים" או מריחות זמן. עכשיו זה הזמן לעודד, לדחוף ולאפשר לילדים להתפתח, כדי שלא נמצא באמצע השנה את עצמנו, ואת ילדינו, מחוץ למסלול.

הסימפטומים לקושי    

אמנם שנת הלימודים כבר נפתחה, אך חוסר השגרה של "חופש גדול שבועיים לימודים חגים" עלול היה לטשטש עבורנו את הסימפטומים, החרדות והקשיים של הילד מחזרה ללימודים. הסימפטומים בהם ניתן להבחין הם לחץ, עצבנות, התחצפות וכן קושי לקום בבוקר.

הסימפטומים יכולים גם להופיע בימים הראשונים לחזרה ללימודים. עבור ילדים בעלי רגישות עקב מורכבות סביב הלימודים כגון קשיים בלימודים, הפרעות קשב וריכוז, או קשיים רגשיים/ חברתיים, החזרה למסגרת יכולה להציף אף קשיים גדולים יותר. גם במקרים בהם עולים שלב (מגן לכיתה א' וכו') החרדות גדולות יותר ואיתם הצורך בתשומת הלב של ההורים.

אצל ילדים שונים, בגילים שונים, הקושי יכול לנבוע מסיבות אחרות. למשל הידיעה שהילד הולך להיות רחוק מההורים (אחרי שהיה עם הוריו במשך חודשים ארוכים) יוצרת פחדים בעיקר בגילאי יסודי ואילו המעבר לסדר יום מוקפד שדורש מהילד עבודה מאומצת אחרי תקופה של סדר יום מבולגן, הוא מעבר חד וקשה לגילאי התיכון.

אמפתיה

על מנת להתמודד, ישנן כמה נקודות שיסייעו. הראשונה ואולי החשובה ביותר היא אמפתיה. חשוב שהילד ירגיש שרואים אותו ואת הקשיים שלו ויבינו אותו, ממקום אובייקטיבי. בראש ובראשונה צריך לשמור על איפוק ולא להתעצבן, למרות הקושי שאנחנו ההורים חווים שאנחנו בתוך הסיטואציה, ולנסות להבין למה הדברים קורים במקום לכעוס מיד.

לנסות לייצר שיח אמפטי שמאופיין בשאלות כגון "אני מבין שקשה לך אבל בוא תספר לי למה זה קורה, האם זה בגלל החזרה לבית הספר?" וכדומה. השיח הנ"ל מייצר לילד את התחושה שרואים אותו ושאכפת ממנו.

אגב, גם אם לא נוצר איזשהו קושי, כדאי לייצר שיח שמדבר על החזרה לבית הספר בסגנון "איך אתה מרגיש, האם יש משהו שמפריע לך, יש משהו שאתה רוצה להגיד לנו" ועוד.

לשווק את השגרה

יש עניין לעשות "פרומואים" ולשווק את החזרה לשגרה כמשהו ששווה לחכות לו. כדאי לנסות להבין יחד עם הילד "מה טוב" בחזרה תוך שאילת השאלות "מה היית רוצה להשיג השנה, במה היית רוצה להתקדם" (לא בהכרח רק בתחום הלימודי אלא גם בדברים הכיפיים ושהוא טוב בהם כמו החוג שלו או תנועת הנוער).

לתת אמון במסגרת

חשוב להציג לילדים את האמון שאנחנו נותנים במסגרת ובצוות. הילדים רואים הכל (כולל פרצופים שעושים כשמקבלים מייל מהמורה וכו') ואם אנו מזלזלים או לא מאמינים במורה, הילד יבחין בכך. אנחנו חייבים להביע אמון במסגרת החינוכית אל מול הילד- דווקא בשבילו. אם ההורים לא מרוצים מבית הספר או מהמורה ומדברים על כך, הילד ישמע והדבר יעורר בו חרדות וחוסר ביטחון (הרי "אם אמא/ אבא שלי לא מאמין במורה, איך אני אאמין בו?").

עוד נקודה שכדאי לחדד, היא עבור ילדים שחוו קשיים במסגרות הלימודיות בשנה שחלפה, כגון קשיים בלימודים, הפרעות קשב וריכוז, או קשיים רגשיים/ חברתיים. במקרים כאלה אנחנו פוגשים את אותו הדבר, רק העוצמות הרבה יותר גדולות. ומה שנדרש מאיתנו כאן זה בראש ובראשונה להיות יותר סבלניים. האמפתיה הכרחית, כי דווקא הילדים הללו מביאים אותנו המבוגרים לתסכול מהר יותר ואנחנו חייבים לאמץ את עצמנו כדי להיות סבלניים. כדי לעזור יותר לילדים האלה מומלץ לייצר פגישה עם צוות בית הספר, כזו שמטרתה להרגיע, לא להלחיץ. בפגישה צריך לראות שכולם "מתגייסים" כדי לעזור לילד.

כן, יש לשקול עזרה ממוקדת לילד- טיפול בהפרעות קשב, מורה מתקנת למי שחווה קשיים בלימודים או טיפול רגשי. בנוסף, אם עוד לא עסקתם בנושא ולא בדקתם על סיוע שבעזרתו הילד יגשר על הפערים, זה הזמן. אין יותר זמן פציעות ואין "אחרי החגים". אסור לתת לזה להתמסמס, אחרת הילד צובר פערים במשך כמה חודשים ועובר חוויות מטלטלות ופשוט חבל.

אם נחזור לבסיס יש שתי נקודות מרכזיות שעליהן צריך לשים דגש. האחת היא האמפתיה והסבלנות, השנייה היא אמון במסגרת ואפס דחייה של טיפול במקרה הצורך.