המתח סביב כורדיסטאן

מדינת עיראק הערבית מתנגדת לעצמאות החבל הכורדי שכן היא תפסיד את כל מרבצי הנפט הנמצאים בו.

ד"ר מרדכי קידר , י"ב בתשרי תשע"ח

(צילום: דניאל רצבי)

ביום שני האחרון הלכו כמעט שבעה מיליוני כורדים, אזרחי עיראק, אל הקלפיות כדי להצביע במשאל עם על שאלה אחת ויחידה: האם אתה תומך בהכרזת עצמאות של כורדיסטאן העיראקית? ההצבעה הייתה רחבה, והשתתפו בה כשמונים אחוזים מבעלי זכות ההצבעה. ברור שהשאלה חשובה לרוב גדול של הכורדים, ולכן ההשתתפות במשאל הייתה גבוהה.

מבחינה מעשית, הכורדים של עיראק פוסעים כבר יותר מ-25 שנה על מסלול העצמאות, מאז שהעולם אסר על חיל האוויר של צדאם חוסיין לטוס מעל שטחם. לאורך רבע מאה הם פיתחו שלטון עצמי לגיטימי, דמוקרטי, מסודר והגון, צבא יעיל וממושמע שהוכיח את יעילותו בקרבות נגד דאעש במוצול, אמצעי תקשורת בוגרים שנתנו ביטוי לצדדי הוויכוח, חברה שלווה המתנהלת ללא אלימות פנימית וכלכלה פורחת המבוססת על משק הנפט ומוצריו.

חשיבות המשאל גבוהה עבור שני הצדדים, התומכים והמתנגדים. התומכים רוצים בכל לבבם לחיות במדינת הלאום הכורדית, בדיוק כמו שהצרפתים חיים במדינת הלאום הצרפתית, ההולנדים במדינתם, המצרים, הישראלים וכל עמי העולם החיים במדינות לאום. הם רוצים להשלים את העצמאות דה-פקטו לכלל עצמאות דה-יורה, כולל הכרה בינלאומית. הגורם העיקרי המניע אותם הוא גאווה לאומית בהישגים שהם השיגו לאורך עשרים וחמש השנים האחרונות, אבל גם זכרון העבר והמלחמות שניהל נגדם השלטון המרכזי של עיראק לאורך המאה העשרים. ברקע עומדת גם האיבה ההיסטורית בין כורדים וערבים.

המתנגדים להכרזת העצמאות חוששים בעיקר מהמחיר שכורדיסטן העיראקית עלולה לשלם עבור הכרזת עצמאות, שכן כל שכניה – איראן ממזרח, תורכיה מצפון, סוריה במערב ועיראק בדרום – הכריזו על התנגדותם המוחלטת לעצם קיום משאל העם, ובוודאי להכרזת העצמאות. תורכיה מאיימת במלחמה ואף ריכזה כוחות על גבולה עם החבל הכורדי של עיראק, וזאת למרות שנים ארוכות של שיתוף פעולה כלכלי ביניהן: החבל הכורדי משווק את הנפט המופק מאדמתו דרך תורכיה, הגובה סכומי עתק מהשירות הזה שהיא מגישה לכורדים. ייתכן שהכרזת מלחמה נגד הכורדים תביא להפסקת שיתוף הפעולה הזה, והדבר עלול להשפיע לרעה על הכלכלה בחבל הכורדי "הסורר".

מחיר נוסף העלול להיות כואב לכורדים הוא מצור אווירי ויבשתי: לכורדיסטאן העיראקית אין גישה לים, וכל קשריה עם החוץ – תנועת אנשים וסחורות – חייבת להתבצע דרך התחום האווירי או היבשתי של איראן, תורכיה, סוריה או עיראק. אם ארבע מדינות אלה יחליטו יחדיו להטיל מצור על החבל הכורדי ויעמדו בהתחייבויותיהן לפעול על פי החלטת המצור לאורך זמן, אני לא רואה איך הכורדים מנהלים חיי מדינה מסודרים, לפחות מהבחינה הכלכלית.

הסיבה שהמדינות הללו מתנגדות לעצמאות הכורדית היא העובדה שבכל אחת מהן יש מיעוט כורדי ומיעוטים אחרים, בעיקר באיראן, והצלחת החבל הכורדי בעיראק להקים מדינה מתפקדת תביא מיעוטים כורדים ואחרים במדינות אלה לדרוש עצמאות ואולי אפילו להתאחד עם המדינה הכורדית בצפון עיראק כדי להקים מדינה כורדית אחת גדולה, מאוחדת או פדרטיבית.

התורכים רואים בדרישה כזו סכנה אסטרטגית לקיומה של תורכיה, שכן כורדים אינם נמצאים רק בחבל הכורדי של תורכיה בדרום מזרח המדינה אלא בגלל שהכורדים נמצאים גם בכל ערי המדינה, רובם בשכונות שלהם. לאורך מאה השנים האחרונות התנהלה מלחמה פנימית בתורכיה בין הרוב התורכי ובין המיעוט הכורדי, בחלק מהתקופות ברמת אלימות גבוהה – בעיקר פעולות טרור בערים – וחלק ברמת אלימות נמוכה. ארדוע'אן ניסה לפני מספר שנים להרגיע את המלחמה הזו, אך מאמציו העלו את חמת גורמים לאומיים תורכיים שאיימו על שלטונו, ולכן הוא חזר לרטוריקה שלילית כלפי הכורדים אזרחי תורכיה.

ארדוע'אן חושש שהכרזת מלחמה מצדו נגד החבל הכורדי בעיראק תביא לפריצה מחודשת של מעשי טרור על ידי כורדים נגד השלטון בתורכיה, ואם לא יכריז מלחמה אזי אזרחיו הכורדים ידרשו גם הם עצמאות, ואם הוא ייענה לדרישתם הם יפרצו מחדש במעשי אלימות נגד השלטון המרכזי התורכי. תחושת המילכוד הזו מעבירה את ארדוע'אן על דעתו, והכרזותיו בימים האחרונים נגד משאל העם עברו את הטעם הטוב.

בימים האחרונים העלו כורדים באיראן דרישה מממשלתם שתכיר במדינה הכורדית בעיראק על רקע משאל העם של אחיהם שם. נראה שהם יודעים שממשלת איראן לא תכיר במדינה כורדית, שכן הכרה כזו תעורר, בנוסף לכורדים באיראן, גם מיעוטים אחרים לדרוש עצמאות, לדוגמה הבלוצ'ים, האזרים, הערבים, הלורים, הקשקאים ועוד רבים, וזה יהיה סופה של המדינה האיראנית המלאכותית, שרק כמחצית מאזרחיה הם פרסים. ואכן, איראן הודיעה השבוע על סגירת התחום האווירי שלה בפני מטוסים הטסים מהחבל הכורדי של עיראק ואליו, וייתכן שבימים הקרובים יצטרפו אליה שאר המדינות.

גם ממשלת סוריה מתנגדת למדינה כורדית, כי סוריה היא מדינה הנמצאת בתהליך ארוך, קשה ורצוף מאבקים ומלחמות, בניסיון לשמור על אחדותה תחת שלטון אסד הלא לגיטימי, והכרה במדינה כורדית בעיראק תפעל נגד עצמה.

מדינת עיראק הערבית מתנגדת לעצמאות החבל הכורדי שכן היא תפסיד את כל מרבצי הנפט הנמצאים בו.

כתוצאה מההתנגדות האזורית ומהאיומים של מדינות המצור לפתוח במלחמה נגד כורדיסטאן העיראקית, חוששות מדינות אירופה, ארה"ב ורוסיה ממלחמה מיותרת, כאשר כל העולם מנסה לשים קץ לשאריות מדינת האסלאם, וכולם מכירים את היכולות של הפשמרגה – הצבא – של כורדיסטאן העיראקית ואת הניסיון שצבא זה צבר בשנה האחרונה במלחמה על מוסול וסביבתה.

נראה שמכל מדינות העולם, רק ישראל תומכת, בבדידות מזהרת, בהקמת מדינה כורדית בעיראק ועל חורבותיה של איראן, כמו שישראל לא תתנגד להצטרפות החבל הכורדי הסורי ואולי גם זה התורכי למדינה הכורדית העתידית, שהקמתה היא צדק היסטורי לעם שחולק על ידי מעצמות אירופה על פי האינטרסים שלהן, ולא על פי טובת העמים הילידים בכל מקום שבו הם הקימו מדינה שתנהל את העניינים של אזרחיה.

מעל במה מכובדת זו אני שולח לכורדים בעיראק ברכת הצלחה כל הדרך לעצמאות ומאחל להם לדעת כיצד להתנהל מול שכיניהם באופן שיביא תועלת לכלל. גם לכורדים בסוריה, בתורכיה ובאיראן אני שולח מכאן ברכה דומה.