השולחן ערוך, ממתין לארח. בפמוטי השבת לוחכת אש לוהבת. ריח החלות המשכר מחולל בי ערפול חושים... כולם, מגדול ועד קטן, אוחזים ידיים, מלבינים שיניים, סבים במעגל ענק ושרים יחדיו את שירו המופלא של ביאליק- 'החמה מראש האילנות נסתלקה.
בואו ונצא לקראת שבת המלכה. הנה היא יורדת הזכה הברוכה'...ואז- במנגינה יקית קצבית - 'שלום עליכם מלאכי השרת. מלאכי עליון..'
כך היתה קבלת השבת בבית משפחת קטן. ואנחנו מנסים להמשיך את המסורת. ריקוד משפחתי. צעדים קטנים, אחוות הורים, ילדים, אחיות ואחים.
אני אוהבת לשיר, לנגן, לצייר, לכתוב, לשחק. דווקא לריקוד אני פחות מתחברת. אולי זה החלק החרדי שבנפשי. אבל המחול הוא כלי ביטוי עתיק יומין של נשים גדולות וחשובות. מרים הנביאה יצאה במחולות. בנות צלפחד קרויות בשמות שמכילות בתוכן תנועה- מחלה מחוללת, תרצה רצה, נועה מתנועעת, וחוגלה חגה.
ובדורנו, היצירתיות הנשית פורחת, ולאמנות הריקוד בציבור שלנו היתה עדנה. במכללת אורות יש מסלול מיוחד לאמנות הריקוד. בית הספר לריקוד 'הללי' מחוללת נפלאות, תרתי משמע. באולפנה של בנותיי, חוג ההתעמלות הומר בחוג ריקוד. נפלא.
ויש נשים שרוקדות עם ספר התורה. לזה אני פחות מתחברת.
אין לי כל ערגה לריקוד עם ספר התורה. השיח שלנו הוא פנימי, במסתרים. יש לי רומן מיוחד עם התורה. צמאה נפשי אליה. לבי ובשרי מרננות אמרותיה. הקשר אתה הוא קיומי עבורי. אבל הקשר איננו פיזי. מדובר בקשר איניטימי שהוא גבוה מהפיזי, מהמוחש. שעשני כרצונו.
אבל בעצם לא דייקתי. בתוך ביתי פנימה ישנם הרבה ספרי תורה- בנים, חתנים, ואיש יקר שהם נושאי כליו של התורה, והם –הם כספרי תורה ממש. ושלהם-שלי היא. נאה לי, יאה לי לשאת בתואר של אשת תלמיד חכם .
אז בשבת הבאה כשנרקוד סביב סביב, אזכיר לעצמי שאת צעדי הריקוד הקטנים אני חולקת עם נושאי כליה המשובחים של התורה..