ירדן היא פלשתין: הכנס והמציאות

כאשר תהיה ירדן המדינה הפלשתינית, תישמט מארגז הנשק התעמולתי הפלשתיני טענת הסרק שהם, הפלשתינים, חסרי מדינה.

ד"ר מרדכי ניסן , ג' בחשון תשע"ח

ד"ר מרדכי ניסן
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

לפני שבוע נערך במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים כנס בנושא "ירדן היא פלשתין". נטען על ידי רוב הדוברים (אני ביניהם), שבלי להכניס את ירדן למשוואה הישראלית-פלשתינית, לא יהיה ניתן להביא את הסכסוך לסיומו.

בין הים לנהר, בשטח המזערי של ארץ-ישראל המערבית, אין די מקום להכיל שני עמים מסוכסכים ושתי מדינות יריבות, בתקווה שיקיימו יחסי רעות ושלום. רק בעבר-הירדן המזרחי, בשטחה של הממלכה ההאשמית, יוכלו הפלשתינים לממש עצמאות פוליטית מבלי שמהלך זה ייצור מתיחות נוספת בין יהודים וערבים במרחב.

דבר הכנס

הכנס נולד ביזמת טד בלמן, איש פעיל למען מדינת ישראל ברשתות התקשורת, שהשקיע מאמצים רבים במטרה לקדם את פתרון "ירדן היא פלשתין". האקטיביזם שלו חבר לשאיפה של קואליציה ההתנגדות הירדנית (Jordan Opposition Coalition) , שאת כוחה ומידת נוכחותה בשטח אין איש יודע. בראש הגוף הזה עומד מודר זחראן שאת בשורתו העביר לבאי הכנס בשידור סקייפ מאירופה.

בלמן מנסה להאיץ בגורמים ישראלים ואמריקאים לאמץ את התפיסה המדינית שמקופלת בסיסמת "ירדן היא פלשתין" על מנת להעביר את מרכז הכובד הדיפלומטי-מדיני לזירת ירדן. עצמאות  פלשתינית בגדה המזרחית, על סמליותה ומשאביה המוגברים, תשמש אבן שואבת להמוני פלשתינים ביהודה ושומרון שינהרו – יותר מממדי הגירתם הרגילים - מזרחה אל מדינתם החדשה.

רשימת הדוברים בכנס הייתה מגוונת ומרשימה. מומחים ישראלים בתחומי השקה רבים פרסו את ניתוחיהם והשקפותיהם לפני קהל השומעים: מרטין שרמן ואדי כהן בחנו הצרכים האסטרטגיים של ישראל וחוסר התוחלת בשותפות אמתית בין הממלכה ההאשמית עם ישראל; שני אורחים ברוכי חשיבה בלתי שגרתית מקנדה, ג'ופרי קלרפילד וסלים מנצור, הרצו על דפוסי הגירה של ערבים לארץ-ישראל המערבית ועל מכלול הזכויות של העם היהודי על המולדת העברית; דוברים נוספים הרחיבו את היריעה לשחיתות והדיכוי שהם כאבני יסוד של הממלכה בהנהגת עבדאללה השני היום. ח"כ יהודה גליק וח"כ לשעבר אריה אלדד גם תרמו בלהיטותם והשכלתם ליום העיון הזה.

מודר זחראן סקר את תכנית העברת השלטון ממשפחת המלוכה חסרת שורשים ולגיטימציה, לידי נציגי הרוב הפלשתיני שיוכל לממש את זכותו של העם להגדרה עצמית. מציאות לאומית ופוליטית חדשה כזו תאפשר קליטת כלל הפלשתינים מהעולם, ובראשם הפליטים שמפוזרים, בין שאר הארצות, בלבנון ובסוריה. זו "זכות השיבה" בגרסה כללית וטריטוריאלית ולא לכפר או לעיר כפי שדורשים כל השנים.

כאשר תהיה ירדן המדינה הפלשתינית, תישמט מארגז הנשק התעמולתי הפלשתיני טענת הסרק שהם, הפלשתינים, חסרי מדינה. המולדת החלופית שם, ופיוס עם ישראל כאן. לאחר מאה שנה  מהצהרת בלפור שהובילה לכינון המנדט הבריטי על שתי גדות הירדן, יקום הפתרון שרבים וטובים אז ייחלו לו בסבך הניגוד היהודי - ערבי.

דבר המציאות

אבל הדרך מהפיכת הממלכה לפלשתין איננה סלולה כלל. ככל שהצבא וגורמי ביטחון נאמנים למלך, ואף הקו של וושינגטון סולד מתהפוכות, רק התקוממות עממית כבירה, אם בכלל, תוכל להביא לשינוי גדול. מלבד זה מכלול של נסיבות כלכליות, פוליטיות וחברתיות יוכלו, אולי, עם השקעות מחו"ל והודות ליציבות שלטונית, לייצר תמונת-מצב שתמשוך תושבי שכם וחברון בהמוניהם אל הנחלה החדשה במזרח. לא ברור שיהיה בשינוי בשטח ובצביון השלטון כדי להשכיח, אפילו במעומם, את פלשתין של ירושלים, רמאללה ויפו.

ייתכן שמתנגדי המלך, מלאי תרעומת כלפי משטר צר הבסיס, אכן צודקים וצריכים ליטול את מושכות השלטון.

בתור ירדנים, כפי שהתבטא סגנו של זחראן בכנס, על המדינה לשקף נאמנה את האוכלוסייה. תושבי ירדן מעוניינים להשתחרר משלטון עושק, וישראל רוצה להשתחרר מאוכלוסייה ערבית עוינת. לא ברור שהשגת שתי המטרות יגיעו לשילוב והרמוניה אם וכאשר ירדן, בצדק ובהיגיון, אכן תהיה פלשתין.