חברון לובשת חג

הרב אריאל לוי , כ"א בחשון תשע"ח

הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
צילום: עצמי

אמנם שבת חיי שרה זכתה לכינוי "שבת חברון" שהרי עם ישראל קורא בפרשת השבוע את קנין מערת המכפלה שקנה אברהם אבינו ע"ה מעפרון החיתי, והשובתים בחברון בשבת זו באים להזדהות עם הישוב היהודי המתחדש.

ואכן מרומם את הנפש לראות את הנהירה העצומה של נשמות ישראל מכל הגוונים. מכל הסוגים. כולם בנים של האבות והאמהות. אך נדמה שחברון לובשת חג עוד לפני שבת חיי שרה. לא רק שהנמצאים בחברון רואים את ההכנות של הנציגים המסורים לארח את רבבות העולים חברונה, אלא שהזכות  לקרוא בתורה  את הפרשיות העוסקות סביב אבות ואמהות האומה בסמיכות אליהם, נוסכת בנו הרגשה של רוממות. ובכן, חגה של חברון מתחיל כבר מפרשת לך לך...

כל יהודי שלומד את הכלל החשוב שמלמדנו הרמב"ן: "מעשה אבות סימן לבנים", כשלומד את סיפורי התורה על אבותינו הקדושים, מנסה להבין את ההשלכות של סיפורי התורה לחייו האישיים ולמצב הלאומי.

אך נדמה  שכאשר זוכים להסתופף סמוך ונראה לקברי האבות, הרי שהזכות והאחריות גדלה יותר. הרמב"ן מפרש שהתורה כתבה את תיאור קנין מערת המכפלה כדי ללמדנו לדורות ש"אנחנו חייבים לכבד את מקום קברות אבותינו הקדושים". (בראשית כ"ג ,י"ט) ובכן, עלינו לחזק את עצמינו. להחיות את עצמינו. אשרינו שזכינו בדורנו לחזות בפלא הגדול שבו מותרים יהודים להסתופף בצל ההורים שלנו.

אשרי כל אותם אלפי ורבבות יהודים העולים חברונה בשבת חיי שרה ובכל השנה כולה. ובע"ה כשם שאנו עולים ומתקדמים כך נזכה לחזות בקיום הציווי האלקי לאברהם אבינו: "גרש את האמה הזאת ואת בנה", ואת תפילת הפייטן בשירת הבקשות: "באויבי עשה נקמה, כי קמו עלי ביד רמה, כי לא יירש בן האמה עם בן הגבירה".