תודה לך, ארץ יהודה

בני ציפר שב מסיור בגוש עציון ופרסם בפייסבוק את רשמיו ותחושותיו. ''מי שחושב שגוש עציון לא שלנו אלא שטח כבוש - הוא אידיוט מושלם".

בני ציפר , כ"ז בחשון תשע"ח

בני ציפר
בני ציפר
צילום: ערוץ 20

עמדתי על מישורת העץ העליונה של מצפה האלף בגוש עציון וצעקתי בלבי ליושבי בתי הקפה התל אביבים, בתקווה שהרוח תישא את הקול: "כאן הלב הפועם של הארץ. מי שחושב שגוש עציון לא שלנו אלא שטח כבוש - הוא אידיוט מושלם".

מאחורי, במרחק הזדקר מבצר ההרודיון, ולפני שפלת יהודה ומישור החוף, ובית לחם מצפון מזרח, ואחריה ירושלים. מדרום, מעבר להרים, זו חברון – עיר האבות שלנו אבל גם עיר ערבית שכולה פצצת שנאה ליהודים וגוש עציון חוצץ בין פצצת השנאה הזאת לבין ירושלים.

הפעם האחרונה שעברתי בגוש עציון היתה כשנסעתי באוטובוס למערת המכפלה בחברון כדי לבקש מהקבורים שם בקשות אישיות ולהפעיל את כוחם העל טבעי לשמירה על בנימין ושרה נתניהו מפני חורשי רעתם. כי אכן נדרשים כוחות על טבעיים כדי להתגבר על הרוע המקיף אותם.

הפעם אני כאן בגוש עציון כדי למחות על הפגיעה הלא הוגנת שפגעה בי לא מכבר נשיאת בית המשפט העליון של ישראל, שהחרימה את הטקס הממלכתי שהתקיים בגוש עציון לציון חמישים שנה לשחרור חלקי הארץ מהכיבוש הערבי והשבתם לידינו.

כמו מים מאררים מחלחלת תעמולת השקר של השמאל ומגיעה אפילו אל בית המשפט העליון. הנשכחו כל הקורבנות של מלחמת תש"ח, הנשכחו גיבורי מחלקת הל"ה. הנשכחו כל הנרצחים העכשוויים? פתאום כל ההיסטוריה הזאת היא לא ב"קונסנזוס"?

"כאן היה הטקס", הצביע משה ברוס, מנהל התיירות המסור של הגוש, על חלקת שדה קירחת. התעקשתי שנעצור כדי לצלם את המקום. אמרתי לו שהיה צריך להציב כאן שלט ולכתוב: "זיכרון עולם ליום שבו התברר שהרשות השופטת של ישראל זקוקה לניעור רציני. שהיא צריכה להבין שהיא אמורה לייצג את רצון העם. ורצון העם זה להיות שייך לארץ שעליה הוקז דמו".

אבל בואו נעזוב את הפוליטיקה ונדבר על צייר ושמו מרדכי ליפקין שנרצח לילה אחד ב-1993 ליד תקוע הערבית. בנו יעקב הוא היום הדובר של מועצת גוש עציון.

הוא סיפר לי תוך כדי נהיגה מירושלים לכאן על נעוריו כיתום מאב, שמתבייש בזה שהוא "רוסי" ורוצה להיות שייך לארץ הזאת. וזה הרי הסיפור כולו. מה שנותן את הכוח לסיפור הציוני זה הרצון העז להיות שייך לארץ. שאותו שום שקר שמאלי לא יוכל למחוק.

לכן כמה שתחרימו, אתם הצבועים האידיוטים, את היין שמיוצר ביקבי גוש עציון, מהגפנים של גוש עציון, לא תכניעו אותו. כי יש לו הצבע הכהה של עיני היהודים מהברכה העתיקה של יעקב ליהודה: "חכלילי עיניים מיין", כלומר שחור עיניים כמו היין הכהה שהופק בימי קדם מהגפנים של ארץ יהודה, שאגרוף הלב שלה הוא גוש עציון.

טיפשים, אתם רק מפסידים שאתם מחרימים את היין הזה. קניתי ביקב בקבוק אחד של גווצטרמינר מצוין, ובקבוק של קברנה סוביניון מסדרת "האלון הבודד".

אז תודה לך ארץ יהודה על היין, ועל האוויר הייני, החריף שלך שגמעתי מלוא ריאותיי כשהושלכתי לאוויר מהמצוק של שמורת פארק האיילים בידיו האמיצות של המדריך אלי, וכל שמפריד ביני לבין התרסקות על קרקע היער שבעומק 140 מטר מתחתיי זה כבל האומגה המתוח על התהום הפעורה.

ואני אוחז חזק ברצועות וצוחק כי אני חושב על כל האנשים שם בתל אביב שהיו שמחים אילו היה נקרע הכבל והייתי מתרסק ופוטר אותם לתמיד מהסטטוסים שלי בפייסבוק המעצבנים אותם, שבהם אני חוזר ומצליף בהם, ומשבח את הימין אוהב הארץ, ובראשו בנימין ושרה נתניהו.

אבל לא ניתן לכם עדיין, אחיי היקרים מהשמאל, את הסיפוק הזה.