אל תכו ברבנות

הירא לדבר ה' והחרד למעמד היהדות בעם ישראל חייב לעזור לרבנות לתקן ולשפר את עצמה. אל תכו ברבנות: שפרו אותה.

ד"ר חנן מנדל , ב' בכסלו תשע"ח

ללא

מקריאת כתב ההגנה לרבנות הראשית בעניין רפורמת הקורנפלקס, ניתן בטעות לחשוב כי הסיפור העיקרי כאן הוא כסף ואגו.

שהרי מהן הטענות העיקריות בו? אנחנו לא מתנגדים לרפורמת הקורנפלקס (וכי ניתן להתנגד לרפורמה שמטרתה אפשרות לבטחון תזונתי וכלכלי משופרת לרוב תושבי המדינה, ובמיוחד למרובי הילדים שבהם?) – אנחנו מתנגדים לצורת יישומה. לא דיברו איתנו מראש, ולא הוסיפו לרבנות הראשית תקנים.

אבל אני מעריך את הרבנות יותר, ובעיקר את מהותה. יש לרבנות הראשית תפקידים רבים, ובתחום הכשרות הרבנות, בעיני, היא הרגולטור הראשי של כשרות בארץ.

לא התייעצו עם הרבנות? תשאלו את אנשי משרד האוצר על כך. הרפורמה היתה ידועה ומוכרת לאנשי הרבנות, וטוב שכך.

תפקידה של הרבנות הוא לאשר את הכשרות למזון המגיע לארץ. לא לתת את הכשרות. היא אינה מעסיקה, ברוך ה', משגיחים בחו"ל שיוודאו שוב את הכשרות הניתנת שם, בגולה הדוויה. דווקא שם ישנם גופי כשרות גדולים ומשמעותיים שנותנים את הכשרות – וכל מה שצריכה הרבנות לעשות הוא לוודא שמדובר בגוף אמיתי, ולא במתחזה. אין כל משמעות לבדיקת כל קופסת קורנפלקס. גם אם הרבנות תקבל אלפי תקני פקחים, שיבדקו כל גרגיר צהוב שיעבור במכס, הם לא יועילו לשיפור הכשרות. בשביל לדעת להבחין בין כשרויות אמיתיות לבין כשרויות דמה – לא צריך יותר תקנים מאלו הקיימים היום.

למעשה, יש היום רבנים שמסוגלים לסייע ליהודי כיצד לאכול בחו"ל ולשמור כשרות מלאה, ואף עושים זאת בהתנדבות, כמו ידידי הרב אורן דובדבני, מבכירי המומחים לכשרות תעשייתית וראש ועד הכשרות של "השגחה פרטית".

במקום לסייע לו בעבודת הקודש שלו, ואולי ללמוד ממנה, התקנים המועטים לכאורה ברבנות הראשית עסוקים בדבר אחר: במרוץ אחרי המקומות ש"השגחה פרטית" מפקחת עליהם ומתן קנסות להם.

חס וחלילה לא מתוך דאגה אמיתית לכשרות (שהרי בסיור אחד בבני ברק תמצאו בתי עסק רבים ללא כשרות הרבנות, כאשר השגחה פרטית כזו או אחרת עליהם, ולהם לא ינתן קנס או אזהרה מעולם) אלא מתוך רדיפה של מי שאינו חרדי, של מי שמעוניין לתת כשרות אמיתית והגיונית ללא דרישות מופרכות.

דווקא כדי לפאר את מעמדה של הרבנות הגיע הזמן שהיא תשתנה. אפשר לייבא מוצרים ארצה תוך הפניית הצרכן הנבון לכשרות ה-OU הנמצאת עליו. אפשר לקבוע הוראות בעניין הדרך לציין את הכשרות ולהדגישה (די לאותיות הקטנות!). אפשר להתמודד עם יבוא מקביל בלי צורך בעשרות תקנים – אם היבואן ירצה שרוב הציבור יקנה את המוצר, הוא ידאג להבאתו עם החותמת של גורם הכשרות הותיק והמנוסה שנותן את הכשרות לאותו מוצר בחו"ל. אפשר לפרסם ולהפנות לרשימות כשרויות ראויות בחו"ל שנמצאת כבר היום בידי כל מי שצורך שם אוכל כשר. זה לא דורש תקנים, אבל זה דורש שינוי מחשבה.

חיזוק מעמדה של הרבנות כרגולטור הכשרות בארץ הוא חשוב: בו צריך להתרכז, ולא בדרישות אחרות, שלרוב מה שעומד מאחוריהם אינו רצון לכשרות טובה יותר, אלא לג'ובים. דווקא הירא לדבר ה' והחרד למעמד היהדות בעם ישראל חייב לעזור לרבנות לתקן ולשפר את עצמה. אל תכו ברבנות: שפרו אותה.