מאי חנוכה? הבית היהודי

מדוע פרסום הנס בחנוכה הוא דווקא בבית? הרב יאיר פרנק מבאר במאמר שכל מהות חג החנוכה הוא נס השמירה של הטהרה והקדושה בבית היהודי.

הרב יאיר פרנק , כ"ה בכסלו תשע"ח

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

ביתם של כל משפחה ומשפחה מקבל משמעות מרכזית בחנוכה. שהרי, אם עיקר המצווה היא לפרסם את הנס בלבד, אפשר היה לתקן שכל אחד חייב לראות הדלקת נרות בבית הכנסת, כמו בפורים שחייב אדם לשמוע קריאת מגילה לפרסום הנס.

ולא היא - חז"ל תיקנו שכל משפחה ומשפחה תדליק, 'נר איש וביתו', ושגם מקום קיום מצוות ההדלקה הוא – בבית דווקא. בפשטות, נס המלחמה, או נס פך השמן במקדש, לא קשורים לכאורה לביתו של היחיד.

מאידך גיסא, פרסום הנס בעיקרו אינו כלפי המשפחה פנימה, אלא 'מצווה להניחה בטפח הסמוכה לפתח', כלפי רשות הרבים (ורק בשעת הסכנה 'מניחה על שולחנו ודיו'). בייחוד הדברים מעוררים קושי קיומי בשכונה המלאה ביהודים שומרי תורה ומצוות, שלבטח גם הדליקו בביתם, כך שהדגשת פרסום הנס כלפי הרבים מתמיה. נראה אם כן שהדברים צריכים ביאור - מדוע מצוות ההדלקה לפרסום הנס קשורה לבית, ומדוע דווקא בטפח הסמוך לפתח, כלפי רשות הרבים.

במדרש 'מעשה חנוכה' (אוצר המדרשים עמ' 185) מצאנו תיאור מפורט של גזירות היוונים, וגם כיצד למעשה פרץ המרד, תיאור שונה מהמורגל בפי הבריות, אולם דומה שיש בו בכדי ליישב את הלב מדוע ועל שום מה תיקנו חז"ל את מצוות ההדלקה בבית, ובכדי להאיר באור חדש את מהותו של חג החנוכה.

תחילה מתאר המדרש שהיוונים גזרו שלא יהיה מנעול לדלתות הבית: "עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות, שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה.

כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם, בשביל גנבין ולסטין ופריצי יונים". היוונים רצו לבטל את הצניעות בבית, לבטל את רשות היחיד של כל משפחה ומשפחה, להפוך את הכול לחשוף בפני הרבים. תגובת עם ישראל הייתה, מחוסר ברירה, הימנעות מאכילה ותשמיש בבית.

בהמשך הרחיבו היוונים את גזירתם: "עמדו וגזרו כל מי שאשתו הולכת לטבילה ידקר בחרב וכל הרואה אותה הרי היא לו לאשה ובניה לעבדים, כיון שראו ישראל כך מנעו עצמם מלשמש". לא רק שאין מרחב משפחתי וזוגי בבית, אלא שאסרו לנשים ללכת לטבול במקווה. כאן עלינו לעצור ולשאול - מה ראו היוונים לגזור על היהודים גזירות אלו בייחוד? נראה שהיוונים הבינו היטב שהבית היהודי, צניעותו וקדושתו, הוא הגרעין של כל חיי עם ישראל. על כן, בכדי להשפיע על העם תרבות זרה - יש קודם כל לטמא את הבית, לפרוץ את גבולותיו, השומרים את טהרתו, ולבטל את האפשרות של הייחוד הקדוש בין בני הזוג.

המדרש מתאר בהמשך לכך שהקב"ה עשה לישראל נס: "ופתח לכל אחד ואחד מהן מעיין בתוך ביתו, והיו נשיהם טובלות בתוך בתיהם". נראה שאפשר להבין את הדברים, כתיאור של סייעתא דשמיא למסירות הנפש של היהודים לחפור מקוואות טהרה בתוך הבתים (תיאורים שאנו יכולים לשמוע עליהם גם בדור האחרון, במסירות הנפש של יהודי רוסיה על מצוות הטהרה).

ועתה עובר המדרש לתאר כיצד פרץ המרד. ובכן, לא מדובר במעשה מתיתיהו כנגד המתיוון במודיעין, אלא בתיאור אחר לגמרי: "... כיון שראו יונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם בתולותיה נוגות והיא מר לה, והיו יונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים.

עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה.

כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה, אמרה להם שמעוני אחיי ודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה, שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם, שנאמר כי אין מעצור לה' להושיע וגו'. ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבש"ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו.

באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה, נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו, ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח"כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו, נטלו עצה וכו' ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא, כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה". עד כאן לשון המדרש.

המרד פרץ בזכותה של אישה, כלה, שלא יכלה יותר לסבול את הטומאה היוונית שחדרה אל קודש הקודשים של הבית, ועוד בראשיתו, יום החתונה. היא עוררה בעזות דקדושה את אחיה למרוד ביוונים. ניתן לומר שחנה בת מתתיהו הייתה פך השמן הטהור, שלא טימאוהו היוונים, שבזכותה נטהר המקדש, - ביתם של כל משפחה ומשפחה, ונדלקה המנורה, - השכינה חזרה אל הבית. אפשר שהדים למעשיה נשמרו בקביעה, "שאף הן היו באותו הנס", לפי ביאורם של חלק מהראשונים שהנס היה בייחוד על ידי אישה.

עתה אנו מבינים היטב מדוע חז"ל קבעו שמקום ההדלקה יהיה – הבית, ומדוע קבעו שחובת ההדלקה היא מעיקרה על הבית כולו, "נר איש וביתו", ולא מצווה פרטית של כל אחד ואחד. מקום ההדלקה הוא דווקא "בטפח הסמוך לפתח", מפני שכפי שראינו זאת הייתה הגזירה הראשונה של היוונים - לבטל את המנעול שבפתח. אנו מדליקים דווקא שם את הנר – בכדי להודיע ולפרסם שהיוונים לא יכלו לנו, והבית היהודי שמר ושומר על צניעותו וטהרתו.

מכאן גם מובנית בדרך זו ההדלקה כלפי רשות הרבים. מהותה של ההדלקה היא להכריז - דעו לכם שלפניכם בית יהודי. אכן, כל בית יהודי הוא נס בפני עצמו. אדם ההולך ברחוב בלילות חנוכה, רואה נרות בבית זה, ושוב נרות בבית אחר, ומתפרסם הנס והולך שבתי ישראל ואורם הפנימי קיים ועומד, ואדרבה הינם מוסיפים והולכים. כאמור, כל בית הוא נס, ואין פלא אם כן שעלינו לפרסם את הנס שלנו, של הבית שלנו, גם אם אנו מתגוררים בשכונה מלאה בבתי ישראל.

אנו יודעים היטב שבכל הדורות כולם ניסו הנכרים להיכנס אל הבית, ולטמא את קדושתו וטהרתו. הרבה רוחות פרצים זרות ניסו לכבות את הנר הטהור הזה לכל אורך ימי הגלות, ואנו יודעים היטב שעם ניסיונות שונים ומשונים מעין אלו אנו מתמודדים גם בזמן הזה. אולם, בכל דור ודור, עת משפחה מדליקה את נרות החנוכה בפתח ביתה, היא מודיעה ומפרסמת את הנס המופלא הזה, שבתי ישראל שמרו על  טהרתם וקדושתם.

מאי חנוכה? פרסום הנס של טהרת הבית היהודי.