"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר"

המסורת היהודית לדורותיה יכולה להוות מקור השראה לאופייה של מדינת ישראל ולהשפיע על הניסוח והתוכן של חוקיה.

הרב ד"ר אריאל פיקאר , כ"ט בכסלו תשע"ח

הרב ד"ר אריאל פיקאר
הרב ד"ר אריאל פיקאר
צילום: מכון הרטמן

ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, כשליש מכלל היהודים בעולם גרים במדינת ישראל.

זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינה מוטלת בספק והיא באה לידי ביטוי בשלל היבטים: בשפה ובלוח השנה, בתרבות ובאמנות, בחקיקה, במערכות החינוך והתקשורת. אחרי שבעים שנה ניתן לומר בבטחה שהרוב היהודי בישראל הוא ברור (כשלושה רבעים מאזרחי ישראל) ואין כל חשש לפגיעה בו.

ברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה! ברוך שזכינו לצאת מחרדת הקיום ולהגיע אל המנוחה והנחלה. ישראל תרמה ותורמת רבות לרווחת העולם בעיקר דרך הידע הטכנולוגי והחקלאי המביא בשורה למיליוני בני אדם הנמצאים במצוקה ברחבי העולם. משלחות ישראליות מגיעות לכל אזור אסון ונותנות את תרומתן ללא פרופורציה לגודלה של מדינתנו.

אך לא די בכך. הגיע הזמן לשנות את מדיניות ההגירה של ישראל ולעצב תכנית רב שנתית לקליטת מספר מוגבל של מהגרים, שאינם יהודים, המבקשים להשתלב בחברה הישראלית-יהודית, ובפרט למהגרים המגיעים מאזורי מצוקה חריפה כלכלית או פוליטית. הבסיס לכך טמון במסורת היהודית אשר פיתחה את הקטגוריה של 'גר תושב' ושל הציווי 'לא תסגיר עבד אל אדוניו'. המהגרים החדשים הללו לא יפגעו באופייה היהודי של המדינה מפני שהם יצטרפו מבחינה תרבותית וחברתית לרוב היהודי. תינתן עדיפות גבוהה לפליטים שהינם אנשים רדופים הבאים ממצוקה קשה, כלכלית או פוליטית.

המסורת היהודית לדורותיה יכולה להוות מקור השראה לאופייה של מדינת ישראל ולהשפיע על הניסוח והתוכן של חוקיה. אין מדובר ב'חקיקה דתית' או במתן סמכות למוסדות דת והלכה, אלא לשימוש מושכל וביקורתי של נבחרי הציבור, המחוקקים, במקורות ישראל כמקור השראה מוסרי וכשפה לעיצובה של מדינת ישראל. תפיסה כזו אינה מתחייבת לכל המסורת ההלכתית אלא בוחרת ממנה את מה שמתאים לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אנו מוצאים במסורת היהודית התייחסות למצבם של מהגרים ופליטים המבקשים למצוא מחסה ולהצטרף לחברה היהודית. היחס לאותם אנשים מבוסס על הזכרון ההיסטורי היהודי. בעברנו הקדום, בהיותנו עבדים למצרים ובעברנו הקרוב בהיותנו נרדפים על ידי מבקשי רעתנו, ספגנו על בשרנו את מצבו הנחות והשפל של הזר, של הגר. התורה מחייבת אותנו להפוך זכרון זה לפעולה למען מי שהם גרים בתוכנו. התורה מנמקת את החובות שלנו כלפי הגר במשפט החוזר "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

חווית הגרות היא חוויה של תלות, של תלישות וחוסר בטחון המאפיינים את מצבו של זר החי בארץ נכריה. תיאורי הגרות של ישראל במצרים או גרותו של אברהם בכנען, משקפים מציאות של סבל, נחיתות ופגיעות, הדרישות שמציבה התורה ביחס שבין ישראל לגרים שבתוכו מבטאת דאגה, חמלה ושותפות. הגרות שלנו מטילה עלינו חובות כלפי הגר, ואף הקב"ה בעצמו שומר עליהם "ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד" (תהלים). המקרא אינו מתאר תהליך של המרת דת אלא דווקא של בני אדם שאינם חלק אורגני מעם ישראל ובכל זאת יושבים בקרבו.

על בני ישראל מוטלות חובות רבות ביחס לגרים. אנו מצווים על אהבתו ואסורים בהונאתו ובהלנת שכרו. התורה, מציגה דגם של קליטה והכלה של בני אדם שאינם בני העם ובכל זאת מחויבים בחלק מהחובות וזכאים לחלק מהזכויות. מנקודת מבט מודרנית אפשר להשוות דגם זה לשלבים בתהליך של קליטת מהגרים חדשים במדינת לאום.

חז"ל חידשו כמה הלכות ביחס למקום מושבו של גר תושב. כך נאמר במסכת גרים: "אין מושיבין אותו בספר, ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה, באמצע ארץ ישראל, במקום שאומנותו יוצאה, שנאמר עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו".  

הדרשה מבהירה את החובה לדאוג למיקום נאות עבור הזר הבא אלינו, יש לדאוג לאפשרויות פרנסה (במקום שאומנותו יוצאה). מדוע צריך לדאוג לכך? מפני שבשונה מאזרח שיש לו משפחה וקשרים חברתיים הרי שהזר מגיע ללא כל יכולת עצמית ולכן יש לדאוג לו. מדרש תנאים לדברים  מוסיף: "אין מושיבין אותו בעיר שיש בה גויים אלא בעיר שכולה ישראל". כלומר, יש לדאוג שלא יווצרו 'כיסים' עירוניים שבהם חיים הרבה גויים או גרים, כדי להיקלט היטב בחברה עלינו לדאוג לפיזור נאות של הגרים בערי ישראל.

מסקנות מעשיות

מדינת ישראל תכריז מדי שנה על מספר המהגרים שהיא מוכנה לקלוט בשנה זו ותקבע את סדרי העדיפויות והזכאות להגירה מתוך שיקולים המאזנים בין מצוקת המהגרים במדינות המוצא ובין יכולתם להקלט בארץ כאזרחים שווי חובות וזכויות.

המהגרים שיזכו באשרת הכניסה לישראל יתחייבו לתהליך התאזרחות בין שלוש שנים. בהשלמת תהליך ההתאזרחות יצהיר המהגר על נאמנות למדינת ישראל.

תהליך ההתאזרחות יכלול: למידת השפה העברית, התרבות הישראלית והמסורת היהודית. התהליך יכלול הכשרה מקצועית והשמה במסגרת עבודה ומגורים ראויים.

עלינו כיהודים מוטלת חובה מיוחדת לדאוג לרווחתם של הגרים, לאהוב אותם ולהמנע מלצער אותם או לפגוע בהם

מי שרואה ביהדות מקור השראה חשוב לערכים מוסריים אינו יכול להתעלם מדרישתה של התורה ליחס הוגן ואנושי כלפי מהגרים ופליטים המבקשים למצא פרנסה והצלחה בקרבנו. המבקשים לחמוק מאחריות ומחובה מוסרית יוכלו מן הסתם למצא עיגון במקור כזה או אחר, אך גם ללא חובה הלכתית ברור שקריאת הכיוון של התורה תובעת מאיתנו הגינות ומוסריות כלפי הזרים.