שמירה על המדינה והגנה על האמונה 

עצוב שהציונות הדתית שנתפסה בעבר בעיני המגזר החילוני כדגם הממזג ספרא וסיפא מעוררת כיום אנטגוניזם.

ד"ר רוני קמפינסקי , ל' בכסלו תשע"ח

ד"ר רוני קמפינסקי
ד"ר רוני קמפינסקי
צילום: עצמי

בימים האחרונים אנו מתבשרים על עדכון בפקודת השירות המשותף בצה"ל; עדכון שהיה אמור להשקיט את הוויכוח האינסופי בין הדתיים לארגוני הנשים בנושא שילוב חיילות ביחידות שונות בצה"ל.

ואולם דומה כי שני הצדדים אינם מרוצים מהתוצאה. עבור הדתיים עדיין עומדות על תילן הבעיות ההלכתיות בענייני צניעות, ואילו ארגוני הנשים לא יסתפקו בפחות משוויון מלא בכל היחידות הצבאיות.

המציאות המורכבת בה ניצבת הציונות הדתית בעניין זה היא חוליה נוספת בשרשרת המורכבויות בה היא ניצבת מאז ראשית הציונות ובעיקר למן הקמת המדינה. ואולם חוליה זו שונה מקודמותיה; אם בעבר עלו על הפרק דילמות תיאולוגיות סביב הציונות, מעמד צה"ל, "שלוש השבועות" ומשמעות המצווה הדתית לשרת – הרי שכיום נושאים אלו פחות מעסיקים את הציבור הדתי והם נתפסים כדיונים תיאורטיים בלבד. מנגד אנו נחשפים לדילמות עכשוויות העוסקות בשאלות אופרטיביות הנוגעות לליבת האפשרות לקיים אורח חיים דתי, פשוטו כמשמעו.

השאלות התיאולוגיות בשאלת היחס לציונות, בהן התווכחה  הציונות הדתית עם המגזר החרדי, נראות כיום פשוטות בהרבה מהדילמה הבלתי-אפשרית בה היא נמצאת כיום. המחיר אותו נדרשת הציונות הדתית לשלם עבור מימוש תפיסת עולמה נהיה גבוה יותר ויותר, ומתקרב לנקודה בה יהיה בלתי ניתן למימוש. האם יש רב שיוכל להתיר איסורי עריות מפורשים לטובת מצוות השירות הצבאי? כנראה שלא.

חשוב לא פחות הוא הוויכוח הפנים מגזרי בתוך החברה הדתית-לאומית שמתבררת כמגוונת יותר ויותר ונושאת אופי פחות הומוגני. דילמות רבות ניצבות בפני המגזר הדתי-לאומי שמחד גיסא מעורב בחיי המדינה והצבא, אך מוצא את עצמו בפני נקודות מחלוקת מרחיקות לכת עם החברה הישראלית. עצוב לומר, אבל לא בטוח שאם יתפרסם פסק הלכה הקורא להימנע משירות צבאי במקומות מסוימים, כל הציונות הדתית אכן תעמוד מאחוריו. לא מן הנמנע שרבים וטובים ימשיכו לטעון כי יש לשרת ביחידות עילית בכל מחיר, גם במחיר אמוני הלכתי.

הוויכוחים המהותיים סביב מעמד הדת בצבא מעמידים את סוגיית ביטחון המדינה ואת צה"ל במוקד יחסי דת ומדינה, ורבים רואים דווקא במסגרת הצבאית "נייר לקמוס" של המציאות הדתית והחברתית במדינת ישראל.

מבחינות רבות הדת מהווה גורם מפריד בצבא, ופחות ופחות גורם מלכד. כל כך עצוב שהציונות הדתית, שנתפסה בעבר בעיני המגזר החילוני כדגם הממזג ספרא וסיפא בצורה מעוררת השראה, מעוררת כיום אנטגוניזם בעיקר סביב הסוגיות מעוררי המחלוקת בנושאים הדתיים.

בימים אלה מוקרן סרט חדש ("פלוגת האלוקים"), על הפלוגה הדתית במלחמת העצמאות, אשר קורותיה ופעולותיה נשכחו בסבך ההיסטוריה הצבאית שקידשה את "כור ההיתוך" והיללה את המונח "צבא העם". ההיסטוריה שעוצבה על ידי מייסדי המדינה הסתייגה מיחידות שהיו מורכבות ממגזרים ייחודיים.

אולי דווקא בנקודת זמן זו, ועל רקע ימי החנוכה, ניתן לראות  באותן יחידות דתיות מעין דגם ראוי הרבה יותר שממזג את האידיאליים החשובים של הגנת הארץ, לצד שמירה על פך השמן הטהור: ביצוע המשימה הצבאית בלי ויתור על שמירה על ההלכה והגנה על האמונה.