מאמינים בחברת מופת בארץ ישראל

"הממלכתיות היא לא רק סיסמא היא כורח חיוני. אני כאן לא נגד נתניהו, אני כאן בעד מדינת ישראל". הנאום המלא בירושלים.

ד"ר יועז הנדל , ה' בטבת תשע"ח

יועז הנדל
יועז הנדל
צילום: מיטל כהן

מי שנמצא כאן היום תורם למדינת ישראל ככל שהוא יכול, הוא מתגייס לצבא בגיל שמונה עשרה, לומד, עובד, משלם מיסים.

הוא עושה את זה כי הוא מאמין בכל ליבו ברעיון הציוני ובמקום הזה. אם מחר תפרוץ עוד מלחמה או מבצע צבאי בעזה אתם ואני נעלה על מדים ואשרת מתוך אותה אמונה וגם מתוך ידיעה שהדרג המדיני שוקל את כל מה שצריך.

האמונה הזו היא מה שגורם לנו לסכן את חיינו למען המדינה, ולהתרגש כשמונף הדגל. אמונה שלא תלויה באחרים, היא תלויה רק בנו. אנחנו אלה שקובעים שירושלים בירתנו וצריך לבנות בה,

למרות ההודעה המשמחת של טראמפ- אנחנו אלה שקובעים את חוזקת הדמוקרטיה. אנחנו אלה שמתחזקים את הנס הזה שנקרא מדינת ישראל. כדי שהאמונה תתקיים צריך מנהיגות עם דוגמא אישית.

יש לנו מדינה נהדרת שנמצאת בשיא פריחתה אחרי שבעים שנה. לנתניהו כמי שעמד בראש הממשלה בשנים האחרונות יש הרבה קרדיט על כך. זה לא נותן לו שום הנחה על אובדן האיזונים והבלמים ולא הנחה על היחס לרשויות החוק.

בעיני לראש הממשלה שמורה חזקת החפות, כך גם לביטן ולדני דנון, לכל מי שנחקר-  כולל במערכת העיתון שבו אני כותב.
לאף אחד אין חזקה או זכות לפורר את האיזונים והבלמים במדינה. לאף נחקר אין זכות לעשות קמפיין נגד החוקרים והעומד בראש המשטרה.

האם המשטרה מושלמת? לא. יש לי ביקורת.
והדרג המדיני מדבר חזק בימנית ועושה- לא הרבה בתחום.
כל הביקורת לגיטימית עד שהיא הופכת אותנו ליהודים גלותיים, כאלה שהפריץ מעליהם ושום דבר לא שייך להם.
הצבא רופס, כי הוא של אחרים. המשטרה מושחתת כי היא של אחרים, הפרקליטות שמאלנית כי היא של אחרים. אז הנה אנחנו כאן כדי לומר בצורה נחרצת שהמדינה שלנו והצבא שלנו והמשטרה שלנו.

הממלכתיות היא לא רק סיסמא היא כורח חיוני, בלעדיה לא נשרוד כאן. אז גם אם הממשלה הנוכחית היתה בונה בירושלים ובבקעה כפי שאני חושב שצריך להיות וגם אם היתה מספחת את גוש עציון כפי שהבטיחה לי ולחברי, גם אם היו מייצרים משילות בנגב ובגליל, גם אם הכל היה תואם את דרכי האידיאולוגית שנמצאת צמוד לנתניהו. ללא ממלכתיות זה לא יחזיק מעמד.

אני כאן לא נגד נתניהו שיש לו יתרונות עצומים וניסיון אדיר. אני כאן בעד מדינת ישראל.
ואפשר לספר מה שרוצים על האינטרסים שלי ועל הקומבינות והשמאלנים הדמיונים שגרמו למתנגדים לפחד מהעצרת הזאת ולי לקרוא לכם לבוא לכאן.

אני פה כי כך חנכו אותי. לא באיזה תנועת שמאל אלא בציונות הדתית, בתערובת שבה יש ז'ובטנסקי ומוסר של הרב קוק. ארץ ישראל ואמונה בצדקת הדרך ובכך שאנחנו אור לגויים. בצבא של כולנו.

אני פה כי אי אפשר לחיות בשלום עם ההפרד ומשול. עם הכיוון השבטי שהולך ומתגבר, עם הפער בין המילים למציאות, עם העובדה שההנהגה הפוליטית שלי, שלנו, לא רואה במילים כמו דוגמה אישית, הצנע לכת, חברת מופת– בכל המילים האלה צורך קיומי.

תדע כל אם עבריה אמר פעם בן גוריון, למה שלא נדע גם היום? זו המדינה שלי. עד שלא יגרשו אותי מהמילואים אהיה מוכן להקריב את חיי למענה אבל אני גם מחויב לשמור עליה בימי שגרה.
הגיע הזמן שקולות ברורים וצלולים יצאו מהמחנה הלאומי. אין סתירה בין תמיכה בהתיישבות ותמיכה בטוהר מידות. אסור שתהיה.

הויכוח הפוליטי-מדיני חשוב. כדי שנוכל לקיים אותו צריך שכל אחד יבדוק את המחנה שלו. זה דורש לחטוף קצת ואולי ללכת נגד הזרם, אבל רק כך נהיה כולנו ראויים למקום הזה.