החלת ריבונות היא צדק

בזכויות תושבי יהודה ושומרון אינם שווים לכל אזרחי מדינת ישראל, אלא כאמור נתונים תחת רשת חוקים שאיננה תואמת צדק.

דוד שיאן , י"ד בטבת תשע"ח

ערוץ 7

במדינת ישראל, ישנם כחצי מיליון תושבים שחיים תחת משטר צבאי.

תושבי יהודה ושומרון אינם נשלטים תחת הריבונות של מדינת ישראל ולא תחת החוק של מדינת ישראל אלא תחת שרשרת חוקים ירדנים, עותמאנים, בריטים, וישראלים באופן חלקי. כל חוק שנכנס לספר החוקים של הכנסת חל ביהודה ושומרון רק באישור צו אלוף.

תושבי יהודה ושומרון מחוייבים בכל החובות של מדינת ישראל. תשלום מיסים, שירות צבאי – ובאחוזים גבוהים ביחידות המובחרות והקצונה, חוקי התנועה ואפילו 'חוק השקיות' במרכולים. אך אין כך הדברים כשזה מגיע לזכויות. בזכויות תושבי יהודה ושומרון אינם שווים לכל אזרחי מדינת ישראל, אלא כאמור נתונים תחת רשת חוקים שאיננה תואמת צדק.

המנהל הצבאי שהוקם בשנת 1967 לאחר שחרור ירושלים, יהודה ושומרון ובקעת הירדן – הפך בשנת 1981 על פי החלטתו של שר הביטחון דאז אריאל שרון למינהל האזרחי. הגוף שהוקם לכתחילה כדי לנהל את חייהם של תושביה הערבים של יהודה ושומרון הפך להיות 'השליט' גם של תושביו הישראלים. כפי שמוגדר בצו מספר 947 של הממשל הצבאי משנת 1981: "מוקם בזה מִנהל אזרחי באזור. המִנהל האזרחי ינהל את העניינים האזרחיים באזור, בהתאם להוראות צו זה, לרווחתם ולטובתה של האוכלוסייה ולשם הספקת השירותים הציבוריים והפעלתם, בהתחשב בצורך לקיים מִנהל תקין וסדר ציבורי."

ומאז כך מתנהלים החיים של תושבי יהודה ושומרון. לא כמו כל אזרח ישראלי. תושב המעוניין לבנות בית – זקוק לאישור של המינהל האזרחי. מעוניין להקים מפעל או משרדים לחברה – אישור של המינהל האזרחי. מעוניין להקים אנטנה כדי שתהיה קליטה לטלפונים סלולרים או לסלול כביש עוקף כדי להציל חיים – נדרש אישור של המינהל האזרחי. לא ממשלת ישראל, לא השרים ולא חברי הכנסת הם הריבון אלא המינהל האזרחי תחת שר הביטחון. ולמצב הזה יש תוצאות הרסניות.

בפיגוע רצחני ב-3 במרץ 2002, נרצחו 10 ישראלים, שבעה חיילים ושלושה אזרחים בוואדי חרמיה. בפיגוע שנמשך כ-20 דקות, לא הייתה יכולת להזעיק עזרה כי לא הייתה קליטה סלולארית. סנ"צ ברוך מזרחי שנרצח ב-14 באפריל 2014, אולי היה יכול להינצל אם אישתו הדס שניסתה להזעיק את כוחות הביטחון הייתה מצליחה לעשות זאת. בלי הבירוקרטיה הנוספת של המינהל האזרחי, אולי היינו יכולים להציל חיים. אולי.

מה שוודאי הוא שלא היינו צריכים להרוס את הישובים מגרון ועמונה או את הבתים בנתיב האבות שנמצאים תחת צו הריסה של בג"צ. לא היינו צריכים את חוק ההסדרה. החוק הישראלי היה נותן מענה למצב המשפטי שקיים באדמות הישובים הללו. היינו יכולים למנוע את תמונות ההרס. הבתים והישובים הללו היו עומדים על תילם כפי שמעוגן בצדק של החוק הישראלי.

לפיכך, ההחלטה של מרכז הליכוד לקדם החלת ריבונות ישראלית על ההתיישבות בירושלים, ביהודה ושומרון ובקצעת הירדן היא החלטה היסטורית. כך לא יהיו יותר אזרחים ישראלים מסוג ב' שעליהם חלים חוקים אחרים. על כל ישראלי חלים אותן חובות ואותן הזכויות. כי זהו צדק.