דין המחבל - למות

אין לאפשר לטרוריסטים, בני עמלק (עם לק דם) לצאת חי מהארוע

הרב אפרים זלמנוביץ'' , ט"ז בטבת תשע"ח

הרב זלמנוביץ'
הרב זלמנוביץ'
באדיבות המצולם

שפיכות דמים על אדמת ארץ הקודש, מעכבת את הגאולה. רצח ערבי, החי עמנו בשלום, חמור שבעתיים מרצח יהודי.

במיוחד אם הוא נרצח מיד בן עולה יהודי. רצח שנאה פוגע קשות במרקם היחסים העדין שנרקם כאן בין יהודים וערבים. בלא טיפוח יחסי שכנות טובה, אין צפי לפתרון הסכסוך.

אם חפצי חיים אנחנו שומה עלינו לעשות כל דבר המאפשר כאן חיים משותפים מחד, ולאסור כל פעולה המונעת זאת. מחובתנו, לעודד את התומכים והפועלים משני העמים לחיי שכנות טובה, ולהעניש נמרצות את המתנגדים.

בני ישראל הוזהרו בצו האלוהי "לא תרצח". הראב"ן (ב"ק קי"ג) קובע שהאיסור אינו חל רק על הרוצח יהודי אלא גם על רוצח גוי כאמור בתורה "ומיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם" (בראשית ט' ו').

הרבה קודם מתן תורה הוזהרו בני נח על שפיכות דמים. אמר רב יוסף: בן נח נהרג על שפיכות דמים שנאמר  "דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (סנהדרין נ"ז א'). על יעקוב אבינו, מספרת התורה שבבואו לפגוש את עשו אחיו וצבאו; פחד למות הוא עצמו ופחד להרוג אחרים. ככתוב "ויירא יעקב מאד וייצר לו" (בראשית ל"ב ח' ב"ר ע"ו ב'). יעקב אבינו מורה על אפס סובלנות לשפיכות דמים,  בצוואתו לא שכח את שמעון ולוי שהרגו בערמה את בני העיר שכם אחרי שחמור בן שכם אנס את דינה אחותם וברכם ב "ארור אפם כי עז".

לא בכדי נזדעק הרב משה אביגדור עמיאל בימי ההבלגה וכתב: שפיכות דמים של ערבים גזור ב"לא תרצח" ואין לתרץ תירוצים ולנמק בסיבות, שהרי כל שפיכות דמים זו ירידה מוסרית מאין כמוה. 

זאת נדע! אם הגאולה תבוא באמצעות שפיכות דמים הרי שעלינו לדחות גאולה זו בשתי ידיים ולא להיגאל בדם. כה הקפיד על הפגיעה בערבים חפים מפשע עד שפסק שאם עצרנו מספר ערבים רוצחים, ויהיה לנו ספק אחד מאלף שבתוכם נמצא נקי, עלינו לשחררם שמא על ידי כך יסבול הנקי. למסקנה, עלינו לעשות מאמץ עילאי למנוע שפיכות דמים בארץ. אם חפצי חיים ושואפים להמשך חיים משותפים של יהודים וערבים בארץ ישראל, בוודאי שיש להקפיד שלא לפגוע בחפים מפשע.

מאידך גיסא, שונה דין המחבל משאר רוצחים. אחת דינו למות. הוא לא רק רוצה להרוג יהודי אלא הוא שואף לרצוח את השלום. הנה כי כן, על המחוקק לחוקק חוק שיקבע שעל המחבלים חל דין עמלק "עם לק דם" – שמצווה למחותם ובעיקר את שמם מתחת השמים. יימח שמם ולא ייזכר עוד לעולם. הרמב"ם פסק שעם שוב ישראל לארצו יש לקיים מצוות "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". 

ידע כל מחבל היוצא לרצוח יהודי, שחי הוא לא ייצא מזה. לא הוא ולא שמו, לנצח נצחים. המחבל משמש מכונת הרג ואין מקום להסתפק בנטרולו. כל עוד נשמתו באפו הוא משמש פצצה מתקתקת ודינו מוות ללא משפט. בני העמלקי, אלה הם הטרוריסטים של ימינו. מלחמתם היא מלחמת העולם השלישית. גילתה לנו התורה שכיסא הכבוד אינו שלם עד מות אחרון הטרוריסטים ועד אז תתעכב לה הגאולה השלימה שבוא תבוא במהרה בימינו.