נותרו חודשיים

כתבת העיתון "בשבע" עפרה לקס התארחה בשבת יחד עם כאלף בני נוער ב"נתיב האבות", וחזרה עם רשמים משבת סוערת, גשומה ו"חמה".

עפרה לקס , כ' בטבת תשע"ח

עפרה לקס
עפרה לקס
צילום: יעל קבסה

איומי הסופה והעובדה שהם התגשמו חלקית בסוף השבוע החולף, לא הפריעו לכמעט 1000 בני נוער ומשפחות לעשות את השבת האחרונה ב'נתיב האבות'.

בפסגה הכמעט הכי גבוהה בגוש עציון, ובטמפרטורה מאוד נמוכה, הציבו בני הנוער עובדה. הם כאן. באו להתעניין, לחזק ולבדוק מה ניתן לעשות לטובת המשפחות שבתיהן עומדים על סף הריסה.

בני הנוער הגיעו מכל הארץ: מיישובים ומערים, בבודדים או בקבוצות, מקרוב ומרחוק. היו שם חבר'ה מלוד ומעפרה, מירוחם ומרמת הגולן, מבת ים ומיד בנימין. ישיבת 'נחלים' שלחה אוטובוס ואפילו ר"מ שליווה את התלמידים. בני הנוער התארחו בבתי משפחות מנתיב האבות וברחבי 'אלעזר' ואלה, מצידם פתחו את הדלת והלב.

בתי המשפחות התמלאו במהירות והיו כאלה שסעדו במרוכז במקומות אחרים. אל השבת הגיעו גם משפחות של אנשי מועצת יש"ע, שנתנו את הגב הלוגיסטי וסייעו באירגון השבת, ולא וויתרו על נוכחות פיזית במקום. גם יאיר שחל, מזכל בני עקיבא, צעד ברגל מ'אלון שבות' והגיע. בא להביע תמיכה והעביר מפקדים לבני הנוער.

ברגעים מסויימים היה חשש שברכת השמיים, הערפל הכבד הקור והגשם ישבשו את התכניות שנועדו לשבת. אבל בני הנוער הרימו את תפילת ערבית שהוביל יצחק מאיר, צעדו לעבר הטיש שהכינו להם בליל שבת, השתתפו בסיורים ובשיעורים, ורקדו בדבקות, למרות הגשם, כשפיהם מלא בשירי חיזוק לנתיב האבות ולארץ ישראל. מי שראה את העוצמה הזאת, של הכוחות הרעננים, הבין כמה עוצמה הם מזרימים פנימה, אל המשפחות.

החבר'ה לא נהרו כצאן אחרי דגל שאינם מאמינים בו. קבוצות של בני נוער שלא היו בסיורים הרשמיים הגיעו עצמאית לבתי המשפחות, דפקו על הדלתות וביקשו להבין את הסוגיה לעומק. הם היו מנומסים אבל שאלו גם שאלות קשות. הם תומכים, אבל רוצים להבין את הסיפור לאשורו.



טוען....

ובבתים פנימה, השיח איננו תמים ואינו מיתמם. השאלות הקשות מתייצבות בזו אחר זו ומבקשות תשובה: מה נעשה ביום הפינוי, מה נעשה רגע אחרי, מה אומרים לילדים, האם נצליח לעמוד שוב במגורים בקראוון, האם נזכה לבנות מחדש, מתי ואיפה ומה התכלית של כל זה. חודשיים לפני הפינוי העתידי, מתפללים לדחייה ומייחלים לה, נאבקים עדיין בכל זירה אפשרית ומקווים לטוב, אבל לא עוצמים עיניים.

לא מעט אנשים בעלי ניסיון היו בשבת הזאת: עקורים מעמונה, חבר'ה שגורשו מגוש קטיף כילדים או נוער. לכולם יש טיפ או שניים, מה הכי חשוב ומה לא כדאי לעשות. את הלקח שלהם מהחוויה הקשה שעברו הם סוחבים איתם לכל מקום. כן, זה לא יאומן אבל שוב להט החרב מתהפכת.

לקראת סוף השבת אחד מאנשי החינוך שהיו במקום, שאל את אנשי 'נתיב האבות' מה אפשר לעשות, איך אפשר לעזור. השניים אמרו לו שכדאי לשכפל את השבת. שכל אחד ממאות בני הנוער יהפוך לשגריר של הסיפור הזה אצלו, בכיתה, בסניף, בקהילה. לייצר ימי הזדהות, שבתות, הפגנות, תפילות. אולי התפילה תוכל לבג"ץ, אולי הלחץ הציבורי לפוליטיקאים. נותרו חודשיים.