מי רוצה להיות יהודי?

אלו שרוצים לעזור ולמנוע התבוללות של מאות אלפי גויים בתוכנו ראוי שישקיעו את מרצם באפיקים חיוביים

דודי וכטל , כ"ט בטבת תשע"ח

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

אינני רב או תלמיד חכם ומעט מאוד תורה למדתי, ובכל זאת כיוון שסוגיית הגיור, שהייתה ועודנה סוגיה ששייכת לבתי המדרש ולתלמידי החכמים, עולה ונידונה ברשת, וכיוון שיש מי שמנסה להפוך אותה לעניין שתלוי ברייטינג ובדעת קהל, ראיתי לנכון להאיר כמה נקודות שנשכחות בדיון התקשורתי סביבה.

"כנפי השכינה"

כשמוציאים סוגיה רוחנית / הלכתית מחוץ לכותלי בית המדרש, כשהופכים אותה להיות עוד דבר ש'ראוי ליצור שיח פורה סביבו', הסכנה הראשונה היא איבוד האטמוספירה הנכונה והראויה שמשליכה על כל הדיון. בכל השיח סביב מעמדם של הגרים הפוטנציאליים, האם הם זכאים להקלות בגיור, כן או לא, כמעט ולא מדברים על הנקודה העיקרית של הגיור, הלא היא: 'כניסה תחת כנפי השכינה'. הגיור איננו שינוי פורמלי בתעודת הזהות של המתגייר, הגיור איננו תהליך בירוקרטי טכני שנועד לזכות אדם בנקודות מס וכדומה, הגיור הוא בטח לא הדרך בה עוזרים לאדם להתחתן. הגיור הינו שער הכניסה היחידי לאומה הישראלית ושייכות לקדושתה.

אם יש גוי הגר בארצנו אשר חושק להפוך ליהודי מהסיבות הלא נכונות, זו סכנה גדולה וראוי לפקח על דרכיו. אבל אם ישנם אנשים, חלקם אף דתיים, שמעוניינים לעזור לאותו גוי במילוי משאלתו האסורה, על אלה אתמהה. "כשיבוא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד בא ליכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באישה יהודית ואם אישה היא בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל. ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה...כדי שיפרשו..." (שולחן ערוך, יורה דעה, רס"ח, י"ב).  

"זרע ישראל"

הדוגלים בהקלות בגיור מכוונים את דבריהם בעיקר אל אלו שעלו לארץ במסגרת 'חוק השבות' אשר רואים בעצמם יהודים, למרות שאינם בנים לאם יהודייה. כיוון שהאב הינו יהודי, קוראים להם המקלים: אנשים מ"זרע ישראל". וזאת יש לדעת – מבחינה הלכתית אין מושג כזה. אדם מישראל שבא על גויה, "הבן מן הגויה איננו בנו" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, י"ב, ז'). אם למשל נולדה לאותה אב שחטא עם הגויה, בת, כשתגדל הבת יוכל לשאת אותה האב לאישה, במידה ותתגייר. רוצה לומר: מבחינת תורת ישראל לאבא יהודי אין שום קשר עם ילדיו מאישה גויה.

את השימוש בביטוי "זרע ישראל" לוקחים המקלים מתשובה שכתב הרב עוזיאל זצ"ל. בתשובה הזו, כדי להקל בגיור של ילד של אב שחי עם גויה, כתב הרב עוזיאל ש"רחמי האב על בנו" וכיוון שהוא מאוד רוצה שבנו יגדל להיות יהודי נאמן, ראוי להקל בדבר ולגייר אותו בקטנותו. ודאי שאין כוונתו של הרב עוזיאל זצ"ל להתיר גיור של עשרות אלפי קטינים, שבבוקר יטבלו ולכאורה יהפכו להיות יהודים כשרים, ובצהריים ישבו לאכול חזיר בבית אימם שאינה יהודייה ואינה מתכוונת לעזור לילדיה להיות יהודים, כאילו לא קרה דבר.

קבלת מצוות

בתשובה לשאלה שנשאלה על ידי רב מקהילת גלאזגו, ביחס לגיור קטן שאביו יהודי, ענה הרב קוק זצ"ל שכל הדילמה האם להחשיב את דעת אביו של הילד ביחס לגיור ולגייר את הקטן, מתחילה רק אחרי ש"אנו יודעים שבגדלותו יקיים את המצוות, דבאמת הלא קבלת המצוות היא עיקר של הגירות, שהרי היא מעכבת... אבל בעניין שהדבר מתברר שאין דעתם כלל לקיים ולהיזהר מאיסורי תורה, מאי מהני (מה מועיל) מה שהם מוסרים אותו לגירות... שכיוון שחסרה קבלת המצוות אין זו גירות כלל" (דעת כהן, קמ"ז).

הניסיון להפוך את המחלוקת בנושא הגיור למחלוקת בין רבני הציונות הדתית לרבני הציבור החרדי לא רציני ולא אמיתי, מי שמרוויח ממנו בעיקר הוא מי שרוצה לשים את הדיון ההלכתי הזה למשפט הציבור ולשאלה של דעת קהל. שירות בצבא, או תרומה אחרת למדינה, עוד לא הופכת אדם להיות ראוי לתואר 'יהודי'. וכמו שלא היינו מעלים על דעתנו לגייר את כל הדרוזים, למרות שהם חיילים מעולים ומוסרים את הנפש עבורנו, כך גם לא ראוי להוסיף את התירוץ הזה כשבאים לדבר על הגיור של אלו ששייכים ל"זרע ישראל".

"אנן שליחותייהו דקמאי עבדינן" (את שליחות הראשונים אנו עושים).

מיום שהפסיקה 'סמיכת' הדיינים בישראל, לפני אלפי שנים, נותרנו כולנו בלי רשות לדון על פי דין תורה ואין לדיינים רשות להוציא ממון. הדברים היחידים בהם ניתנה הרשות לדיינים לדון הינם: "הדברים המצויים תמיד ויש בהם חיסרון כיס" (חושן משפט, א', א'), והטעם להיתר הוא "שלא תינעל דלת בפני לווים" וכדי ש"תינעל דלת בפני עושי עוולה". בדברים הללו נחשבים דייני כל הדורות כשלוחים של הדיינים הסמוכים בדורות הראשונים.

על השאלה – מה פתאום שנחשיב גם גיור כדבר שניתן לעשות בזמננו, והרי הוא איננו שכיח וגם אין בו חיסרון כיס – עונה הר"ן שלהכניס אדם תחת כנפי השכינה זה דבר כל כך חשוב ולכן הוא נחשב כדבר שכיח. והוסיף מרן הבית יוסף שמכל מקום צריך שיהיה גם כן חיסרון כיס למתגייר. הרב קוק זצ"ל מסביר את דברי הבית יוסף וכותב: "צריך לומר שזה שיפסיד הגר את זכותו חשוב גם כן כחסרון כיס. וכל זה לא שייך כי אם בגר שעתיד לקיים מצוות, שברור לנו שהוא אצלו חסרון גדול מה שלא יתגייר, אבל בנידון דידן, שעל פי הערכה יעבור על דברי תורה, אין כאן חסרון כיס..." (דעת כהן, קמ"ז).

כל היכולת שלנו לקבל גרים תלויה בזה שעבורם הכניסה תחת כנפי השכינה וקיום המצוות הינם הכרח של ממש, שחייהם אינם חיים והם חשים "חסרון כיס" אמיתי בכך שאינם יהודים. האם מאות אלפי הגויים, שיש מי שרוצה לגייר, עונים על ההגדרה הזו? האם הם קרובים אליה באיזושהי צורה? ובכלל, ידוע לכל שידיהם של דייני הגיור אינם מלאות כל כך ושהתור ללשכותיהם לא ארוך... למה אם כן צריכים להקים מושבים נוספים של דיינים שיגיירו?

אלו שרוצים לעזור ולמנוע התבוללות של מאות אלפי גויים בתוכנו ראוי שישקיעו את מרצם באפיקים חיוביים, ראוי שיעסקו בחינוך, שיעצימו את הזהות הישראלית בקרב בני הנוער שלנו, עד שהמחשבה על חתונה עם גוי תהיה רחוקה ומוזרה. גיור המוני, על בסיס היתרים יחידניים ויוצאי דופן, רק יעצים את הבעיה, הוא לא יקרב את הגאולה אלא רק יכניס לתוכנו נשמות לא לנו, נשמות שבסוף בכל מקרה לא יהיו חלק מאיתנו. אי אפשר לפעול בפזיזות ומתוך ייאוש ומחשבה שמצב הדור כנראה לא ישתנה ולכן חשוב לסתום פרצות ולא חשוב איך... "דורנו דור נפלא" וה' יאיר עינינו בתורתו לדעת איך לפתור בעיות בלי ליצור חדשות.