להתמזג עם קדושת הארץ

לא רבים ידעו, אבל הרב זאב קרוב היה בעל חסד גדול, ונציג של תורם אנונימי לפרויקטים אדירים של צדקה וחסד, והכל בצניעות גדולה.

הרב אברהם וסרמן , ב' בשבט תשע"ח

הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמן
צילום: עצמי

א. בביקורי אצל חברי הותיק, הרב זאב קרוב זצ"ל (הלב ממאן בהוספת שלשת אותיות אלה לשמו), לקראת שבת חיי-שרה, כשהוא מיוסר מהמחלה והשפעותיה, הצביע על הספר 'פעמים', מהדורתו של אילן תור לשיחות הרצי"ה.

שם הגדיר הרצי"ה את קבורת שרה במערת המכפלה – התמזגות בקדושתה של הארץ. לא מוות, חידלון, אפסות. הוא התלהב מההגדרה, מהזוית האחרת על הקבורה בארץ הקדש. ארץ שמתיה חיים, לא רק בתחית המתים, אלא בהתמזגותם בה. רמז לי אודות עצמו, נרמזתי ונזדעזעתי.

ב. ראיה כה שונה ועמוקה זו, מאפיינת את זאבי, כפי שקראנו לו, חבריו במרכז-הרב. כל נושא בו עסק – היה בוחן לעמקו, במבט רענן וחדש, לא שבלוני.

כך לימד בכל מקום אליו הוזמן כמגיד שיעור מעולה ומבוקש, תמיד מביא עמו חידוש מבית המדרש. האתגר הגדול שעמד אז וגם היום לפתחם של בוגרי מרכז-הרב, היה הטרנספורמציה של שפת הרב קוק, המהר"ל, ריה"ל ועוד. הסברת הרעיונות העמוקים והנחלתם לציבור רחב, ללא ויתור על העומק והמורכבות.

אני מעלעל במאגדת עלונים תחת השם 'ערכים מאחורי החדשות', ו'ערכים זה חיים' אשר חולקו בבתי הכנסת בעשרות אלפי עותקים, במשך כחמש שנים במהלך שנות התשעים. היה זה העלון היחיד באותה עת, שעסק בערכים, והרב קרוב היה הכותב והרוח החיה בהוצאתם. הייתה זו התקופה הקשה של הסכמי אוסלו, רצח רבין, והשנים לאחריהם, עת התמודד הציבור הדתי-לאומי עם סוגיות קיומיות, תוך שהוא מותקף כמעט בכל נושא אפשרי.

זכיתי להצטרף לקבוצת חברים בוגרי מרכז-הרב (הרבנים אלישע אבינר, יוסי וייצן, דני כהן, יחזקאל קופלד, מיכאל רוטנברג), בניצוחו של הרב קרוב, כשאנו יושבים ומלבנים בכל מפגש סוגיה שעל הפרק. נושאים רבים התבררו אז – שבת במדינת ישראל, דמוקרטיה, שלום, ארץ ישראל, הלכה ועוד.

ישיבות סוערות ומרתקות אלה נוצקו לדפים מנוסחים בבהירות, תוך הבאת קטעי עיתונות או ספרים רלוונטיים, לא רק מספרות בית המדרש.

ג. הפשטות והישירות בגישה האנושית והאמונית שלו, פרצו דרך המרקע לכל בית בישראל, עם פציעתו הקשה של בנו אהרון ותהליך ההחלמה הארוך והקשה. כביכול, כה טבעי לקיים במלחמות ישראל 'יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה'. זהו החינוך השורשי והעמוק, ההופך מסירות נפש לדרך חיים פשוטה, מובנת מאליה, ללא קורטוב של התנשאות או ציפיה להערכה.

לא רבים ידעו, אבל הרב קרוב היה בעל חסד גדול, ונציג של תורם אנונימי לפרויקטים אדירים של צדקה וחסד, והכל בצניעות גדולה, ובאותה פשטות וחיוך טבעיים.

הרב קרוב מיזג ריאליה ואמונה בתמהיל מרשים, גם בשנות המחלה הקשות, ועדיין חלומות ותכניות רבות לפניו, ובהם ספר שעסק בכתיבתו, תוך כדי מחלתו. הביטחון העצמי שהקרינה אישיותו, גם כשהמצב כמעט נואש – סחף אחריו את הסובבים, עד שנשמתו הגדולה נלקחה לישיבה של מעלה.

דמות ציבורית, שהובילה אג'נדה הפוכה לדרכו החינוכית והאידיאולוגית, התריסה כנגדו לפני שנים ספורות: 'זמנכם עבר'. הרב קרוב ענה בביטחון אופייני: 'ניפגש בעוד עשר שנים ונראה'. הם כבר לא ייפגשו. אך עוד בחייו זכה לראות שזמנו ממש לא עבר, אלא ממשיך למזג את העם לקדושת ארצו תורתו וגאולתו, בתרומתו הכבירה אל העתיד של כולנו.