מוסר המלחמה היהודי

שבעים שנים לשיירת הל"ה ושאלת מוסר המלחמה היהודי עודנה כאן

הרב יובל שרלו , ט' בשבט תשע"ח

הרב יובל שרלו
הרב יובל שרלו
צילום: דוברות צֹהר

מה מותר לעשות לאנשים שאינם במעגל המלחמה באופן פעיל, אך מהווים סיכון תיאורטי למבצע חשאי? לפני שבעים שנה יצאה שיירת הל"ה לסייע לאנשי גוש עציון במלחמתם החיונית על עצם קיומם ועל הצירים מדרום לירושלים.

הסיפור המסופר עליהם הוא שבדרכם פגשו קשיש ולא נגעו בו לרעה, ואילו הוא הסגיר אותם, ובשל כך הותקפו ונהרגו כולם. השאלה האמנם התרחשו הדברים כך נמצאת במרכז ויכוח ציבורי מאז ועד היום, וביום עיון מיוחד שיתקיים הערב בבית ספר שדה כפר עציון גם היא תידון.

אולם כדרכם של סיפורים, השאלה האם זה "היה או לא היה" אינה רלוונטית ל"אמיתות הסיפור", כיוון שביסודו של דבר – זהו אחד הסיפורים המכוננים של הדיון  בשאלות מוסר המלחמה, המלוות את מדינת ישראל מיום הקמתה.

במסגרת יום העיון שיתקיים הערב (חמישי, ט שבט, התשע"ח) בבית הספר שדה כפר עציון תידון גם השאלה האם ניתן לדבר על "מוסר מלחמה" יהודי. שאלה זו מסובכת מאוד, בעיקר בשל העובדה שב 2200 השנים האחרונות לא הייתה לנו מדינה עצמאית, וממילא גם לא התקיימו דיונים רבים בשאלה זו, בשל חוסר הרלוונטיות שלהם. מקורות ההשראה הקדומים יותר לשאלה זו, בעיקר התנ"ך, התרחשו בימים בהם המושג הזה כלל לא היה מוכר, וממילא קשה למצוא הגבלה כלשהי בתנ"ך לדברים שאסור לעשות במלחמה לבני אדם, לצומח דווקא יש – "לא תשתית את עצה לנדוח עליו גרזן".

ואף על פי כן, אנו מוצאים שורשים יסודיים בעולם התורני, המהווים בסיס לדיון בשאלות אלו, כגון: עצם המאבק בשפיכות דמים מיותרת, כבר בימי התנ"ך, לאור האמונה העמוקה שכל אדם נברא בצלם א-לוהים, ובשל כך הריגתו היא מעשה חמור, שצריך הצדקה של ממש כדי לחוללה; האיסור שלמדו חכמים, להקיף את האויב מארבעה צדדים, והחובה להניח לו להימלט, ועוד.

לא זו בלבד, אלא שהרמב"ן (מגדולי פרשני המקרא במאה ה 13) כתב בדיוק בפרשת השבוע הזו, על הציוויים המוסריים העקרוניים עוד לפני מתן תורה וההליכה במדבר: " ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו...". דברים אלה ואחרים מהווים תרומה לגיבושה של תורת מוסר מלחמה יהודית.

מוסר מלחמה עוסק בשני נושאים: האחד הוא צדקת המלחמה עצמה – הדיון האם היציאה למלחמה מוצדקת אם לאוו. השני הוא – בהנחה שהמלחמה מוצדקת, מה אסור לעשות במסגרתה. אחד הדברים הבולטים בתפישת מוסר המלחמה היהודית הוא "חייך קודמין לחיי חברך", לאמור: המוסר מתיר ואף מחייב לראות את הקיום עצמו כחלק מעקרונותיו, והניצחון על הרע הוא מעשה מוסרי.

לעתים דומה שעיקרון זה נשכח בדיונים השונים. בד בבד, לאור האמור לעיל, זהו אינו עיקרון יחיד, וישנם מקורות לשאוב ממנה את החובה המוסרית לקיים את העקרונות היסודיים של מוסר המלחמה, ולפגוע רק כאשר ישנה נחיצות, באופן מידתי, ובזהירות שלא לגרום נזק שאינו קשור למעגל הלחימה.

לשאלות הנוגעות במוסר מלחמה אין תשובה בינארית. קשה למצוא דילמה אחת שיש בה הכרעה חדה וברורה, ושלא ניתן להציג תפישות מוסריות שונות לגביה. בשל כך, קשה מאוד לקבוע האם היה על השיירה להרוג כל זקן שפגשה בדרכה, שמא יסגירה, או להפך. ברם, הדיון המתמיד על סוגיות אלה מטמיע במשתתפים בו את החובות המוסריות המורכבות, ומטפח אינטואיציות בסיסיות של רגישות מוסרית, כדי שאלה יעצבו את ההתנהגות המעשית בנקודת מבחן.