הגינות הדדית

הניסיון של הפולנים להסתיר את האמת ההיסטורית ראוי לכל גינוי, ואסור לקבל אותו אך לא כל הפולנים אנטישמיים.

ניסן צור , י"ג בשבט תשע"ח

ניסן צור
ניסן צור
צילום: עצמי

אני נכד לניצולי שואה. סבי וסבתי נפגשו לראשונה באושוויץ. סבי העמיד פנים שהוא סנדלר, ולכן הנאצים הותירו אותו בחיים מאחר והיה "שימושי" עבורם, לתקן את מגפיהם. סבתי היתה טבחית, ולכן נותרה בחיים כדי לעבוד במטבח המחנה. שם הם גם נפגשו לראשונה.

בדרך נס הם הצליחו לשרוד את השואה.

בשנת 1946, מיד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נולד אבי בפולין. לאחר מכן נולדה שם גם אחותו. בשנת 1957, לאחר שגילויי האנטישמיות הלכו והתגברו, החליטו סבי וסבתי כי הגיעה העת לעלות לישראל עם שני ילדיהם הקטנים. עוד כשהייתי ילד, שמעתי מכולם – סבי, סבתי, אבי - את הסיפורים על "פולין האנטישמית" יחד עם אזהרות "לעולם אל תדרוך שם, ילד. הם כולם אנטישמיים".

כיום אני מתגורר כמעט 13 שנה בפולין. אני עיתונאי עבור כמה כלי תקשורת בישראל, שמכסה בעיקר נושאים יהודיים ואת נושא זכר השואה, ומדריך תיירים ישראלים רבים שמגיעים לפולין בשנים האחרונות.

אני יודע שמרבית התגובות למשפט למעלה הם בוודאי "איך הוא יכול לחיות במדינה האנטישמית הזו?". בוודאי לאור החוק הפולני החדש שמסעיר את ישראל בימים האחרונים.

אז בואו נעשה מעט סדר בדברים.

את החוק החדש צריך לחלק לשני חלקים. האיסור על השימוש במשפט "מחנות ההשמדה הפולניים" הוא מוצדק מאין כמותו. אנו דורשים מהפולנים, ובצדק, שלא לעוות את ההיסטוריה (ומיד נגיע לחלק השני בחוק, שעושה בדיוק את זה, למרבה הצער). אז גם לנו אסור לעשות זאת. לא הפולנים הקימו את מחנות ההשמדה, אלא הגרמנים הנאצים. מעל למיליון פולנים נרצחו באותם מחנות השמדה, ולהאשים את הפולנים כי הם הקימו אותם – מדובר בעוול, עיוות של האמת, והאשמה לא הוגנת. מחנות ההשמדה הוקמו על ידי הנאצים, נקודה. אם חשוב לנו שאחרים ישמרו על האמת ההיסטורית, גם עלינו לעשות זאת.

וכעת לחלק השני בחוק. הנסיון של הפולנים להסתיר את האמת ההיסטורית, ולפיה חלק מהפולנים השתתפו במעשי פוגרום וטבח ביהודים במהלך השואה – ראוי לכל גינוי, ואסור לקבל אותו. מדובר בנסיון מביש של הפולנים ל"הלבין" חלק מהפשעים הקשים בהיסטוריה, שבוצעו על ידי פולנים (זהו, אני בדרך לשלוש שנות מאסר..).

כאשר הגעתי לפולין בשנת 2005, היו בי חששות רבים. אחרי ככלות הכול, מהסיפורים ששמעתי בילדותי הסקתי כי פולין היא מדינה אנטישמית שבה "צדים יהודים ברחובות". אז זהו, שממש לא. לאורך 13 השנים אני מתגורר בפולין, לא נתקלתי בשום תופעת אנטישמיות אישית נגדי. אלא שבחודשים האחרונים, מאז עלייתה לשלטון של הממשלה הנוכחית בראשותה של מפלגת "חוק וצדק", המצב השתנה באופן דרמטי. לפתע החלו אותם לאומנים ו"פטריוטים" פולניים להרים את ראשם.

לפתע הם החלו להרגיש בטוחים, רצויים, ונפרצו כל הסכרים. זמן קצר לאחר כניסתה של הממשלה הפולנית לתפקיד, כבר הודיעו ראשיה כי יקפידו יותר על לימודי הגבורה הפולנית בשואה, ויתמקדו בכך. ואכן, ה"סנונית" הראשונה שבישרה על המדיניות החדשה של הממשלה הפולנית בנושא השואה הגיעה בשנת 2016 כאשר שרת החינוך הפולניה, אנה זלבסקה, הדהימה כאשר טענה בראיון טלויזיוני כי "אין הוכחות לכך שהפוגרומים בידוובנה וקיילצה בוצעו על ידי פולנים". גם ההיסטוריון הפולני, יאן טומאש גרוס, שפירסם מספר ספרים ומאמרים בהם האשים את הפולנים באחריות למעשי טבח ביהודים לאורך מלחמת העולם השנייה, מצא את עצמו לפתע מוזמן לחקירה בתביעה הפולנית, ששקלה להגיש נגדו כתב אישום על "פגיעה בשמה הטוב של פולין".

לכך אפשר להוסיף את המצעדים של יום העצמאות שבהם החלו לפתע להופיע לאומנים פולניים עם שלטים אנטישמיים וגזענים, כאשר למרות הביקורת הבין-לאומית התגובה של חלק מראשי השלטון בוורשה היתה "מדובר במצעד מרהיב של פטריוטים פולניים". החשיפה האחרונה של רשת הטלויזיה הפולנית TVN, על חברי ארגון ניאו נאצי פולניים ש"חגגו את יום הולדתו של היטלר" הוכיח מעל לכל ספק - האקלים בפולין השתנה. אי אפשר יותר לעצום עיניים.

לומר ש"כל הפולנים אנטישמיים" תהיה טעות קשה. אסור לנו להכליל. במסגרת עבודתי אני גם מלמד תקשורת במספר אוניברסיטאות בפולין ונפגש עם סטודנטים רבים. הרבה מאוד צעירים פולנים מגלים התעניינות, ואפילו אהבה, לישראל וליהדות. הם מתנגדים בתוקף למדיניות הממשלה בפולין. הרבה מאוד צעירים פולנים מתנדבים במרכזי הקהילה היהודית, מארגנים פסטיבלים יהודיים, מציינים את החגים היהודים, ואפילו לומדים ב"מגמת יהדות" שנפתחה בכמה אוניברסיטאות בפולין. מרבית הצעירים הפולניים גם אינם מסכימים לאותו חלק בחוק החדש שמסיר את האחריות של הפולנים לפשעים שבוצעו בשואה. עם זאת, הם גם נפגעים כאשר הם שומעים את הביטוי "מחנות השמדה פולניים", בפרט כאשר חלק מאבותיהם נרצחו באותם מחנות שהקימו הנאצים.

כמו בכל מדינה, גם בפולין יש אנטישמיים ולאומנים, אך יש גם מי שמתנגד נחרצות לכך ומפגין נגד מדיניות הממשלה. גם באותו מצעד יום עצמאות בו נחשפו גילויי אנטישמיות וגזענות, התייצבה מולם קבוצה גדולה של צעירים פולנים שהגיעו כדי להפגין נגד הלאומנות והגזענות שמרימה את ראשה לאחרונה. חבר קרוב שלי, רפאל פנקובסקי, אף עומד היום בראשות ארגון פולני בשם "לעולם לא עוד" ששם לעצמו למטרה להילחם בתופעות האנטישמיות והגזענות בפולין. הוא וחבריו פועלים ללא לאות, למרות איומים בפגיעה אישית נגדם, להילחם באותן תופעות בזויות. לצורך ההגינות, גם הדוחות שהם מפרסמים מדי מספר חודשים מצביעים על התגברות משמעותית של תופעות האנטישמיות בפולין בשנים האחרונות, כאשר הבעיה המרכזית היא שהן שאינן זוכות למענה החמור והנדרש מצד רשויות החוק. במקרים רבים יוצאים אותם אחראים למקרי אנטישמיות או גזענות בעונשים מגוחכים במיוחד, שבוודאי אינם מרתיעים אותם ואת חבריהם מלהמשיך הפעילות הנלוזה שלהם.

על ממשלת ישראל להילחם עד חורמה באותו חלק של החוק שמהווה נסיון של ממשלת פולין להסתיר את הפשעים שבוצעו על ידי חלק מהפולנים נגד יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. אין כאן מקום לפשרות. עם זאת, עלינו להניח לאותו חלק בחוק האוסר את השימוש בביטוי "מחנות ההשמדה הפולניים". ההגינות צריכה להגיע משני הצדדים.