לזאת יקרא אישה?

הפמיניזם בצורתו הראשונית כבר ניצח, היום המערכה ניטשת על מחיקת דמותה של האישה ויצירתה מחדש בצלמו של הגבר.

דודי וכטל , י"ד בשבט תשע"ח

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

ראוי היה שלא להגיב כלל לדברי הבלע של התוקפים והמבזים את רבותינו בתקופה האחרונה.

אנשים שלא רק שבכל מה שקשור לדעות ואמונות רחוקים מלהוות ברי פלוגתא ראויים להם, שלא רק שבאורח חייהם רחוקים מלחיות חיים ערכיים ומשמעותיים, אלא שאף אין ביניהם אפילו 'צדיק אחד בסדום' שיגיב עניינית לדברים שנאמרו על ידם. אלא שלפעמים שתיקה יכולה להתפרש כהודאה והסכמה, ואת זה לא נוכל להרשות.

כמה עוד נוכל לסבול את השקר והצביעות שבדברי 'אנשי התרבות', 'אנשי הרוח', אנשי התקשורת ומעצבי דעת הקהל, כשהם עוסקים בסוגיית מעמדה של האישה. אם מעמיקים טיפה מעבר למעטה החיצוני והדיבורים המרשימים, אם מתבוננים בהנחות היסוד של הדיבורים הגבוהים על 'זכויות' ו'שוויון', מתבררת השקפת עולמם האמתית על האישה ומקומה.

אישה, לדידם, שווה וראויה לכבוד רק אם היא מצליחה 'להתגבר' על היותה כזו.

מי שהצליחה, למרות נתוני הפתיחה הלא פשוטים, למרות החולשות הגופניות, האחריות על התא המשפחתי, תשעה חודשי היריון ולידה, הנקה ודאגה ותכונות אופי שונות, בכל זאת לנצח במלחמת החיים ולהגיע לכל מה שנחשב כהישג בעולמם של הגברים – היא האישה האידיאלית.

שוויון זכויות לנשים הוא כבר מזמן פאסה, את המערכה הזו הפמיניזם בצורתו הראשונית כבר ניצח, היום המערכה ניטשת על מחיקת דמותה של האישה ויצירתה מחדש בצלמו של הגבר.

אין שום קשר בין הקמת גדודים מעורבים חדשים בצבא, לבין צרכים מבצעיים. אין גם שום קשר בין המרדף של הצבא אחר גיוס בנות דתיות, לבין בעיות של מחסור בכוח אדם. רק לאחרונה קוצר השירות הצבאי של הבנים בכמה חודשים. גם 'פקודת השירות המשותף' החדשה לא באה לפתור שום מצוקה שקיימת בשטח. הנושא הוא אחד ויחיד – מלחמת תרבות כוללת, שכרגע מתמקדת בזירה מאוד מסוימת – דמותה ומקומה של האישה.

אלו שעסוקים בניסוח הפקודות החדשות (רובם אנשים שאוחזים בתפיסות, שאפילו בחברה החילונית ליברלית, נחשבות קיצוניות), אלו שמשווקים באגרסיביות ובשיטות דמגוגיות של משטרים טוטליטריים את שילוב הבנות בצבא (עיינו ערך כל מה שיוצא מתחת ידיו של דובר צה"ל בשנתיים האחרונות), למרות כל הנאמר על ידם, לא חרדים על זכויותיה של האישה לעשות כל העולה על רוחה, מה שמטריד אותם זה עיצוב דמותה של האישה בצורה מחודשת תוך מחיקת כל מה שהכרנו עליה עד היום.   

איך אפשר שלא להתקומם כנגד אלו, שבפיהם מפארים ומהללים את יכולותיה של האישה ואת זה שהיא שווה לגבר בכל, ותחת מסווה הדיבורים הנאורים, באמת, מוכנים לקבל אותה רק אם היא 'איבדה את עצמה לדעת', ויתרה על כישוריה הייחודיים ואימצה לעצמה דפוסי התנהגות גבריים, בגדה בתכונתה העצמית ואיבדה מעצמה ומאתנו את מה שהעולם כל כך זקוק לו.

כמה אטומים אפשר להיות שלא לשים לב לתוצאות המחפירות של השקפת העולם הזו – אובדן התא המשפחתי, ילדים שגדלים עם מישהי שפיזיולוגית יש לה גוף של 'אמא', אבל נפשית היא כבר מזמן עוד אבא. יש לנו יותר מדי פרצופים עצובים של ילדים שהאמא שלהם מנהלת מוצלחת שמסוגלת לנהל ולשלוט בכוח אדם של חברה בעלת מאות עובדים, אבל חסרת זמן ופנאי, עדינות, רוך, חום ומקום בנפש עבורם.

אסור לתת לשקר ולצביעות מקום. לא יכול להיות שאלו שבמעשיהם ומחשבותיהם רומסים ומבזים את האישה, אלו שמחשיבים אותה רק אם היא 'גבר טוב', או אם היא ממש זולה  ומסכימה להתלבש בצורה פרוצה ולהימרח על שלטי חוצות –  הם יחשבו כאבירי זכויותיה, ואלו שבאמת מעריכים אישה, ממש כך כמו שהיא, בלי תוספות או הסתרות, אמא בפוטנציאל, כזו שעסוקה בהבאת חיים וטיפוחם, צנועה ונאמנה –  יחשבו חשוכים ופרימיטיביים.

ככל שאנו ממשיכים בשתיקתנו כנגד גלי הביזוי מלאי הארס, המושתתים על השקפות עולם נוראיות שמנגחות כל טוב ויפה עדין וקדוש, אנו בידינו נותנים להם עוד מקום. ראוי לקום ולמחות במבזים, לומר להם שאנחנו לא איתם, שעל השלב השני של המהפכה הפמיניסטית, שנועד למחוק את דמותה האישה, יש לנו השגות וקושיות. אשרי מי שמוכן לעמוד על האמת, לא להרכין פניו כנגד השקר והצביעות, גם אם ישלם על כך מחיר. אשריכם רבותינו.

בהערת אגב חייבים לשאול: בשיחה עם תלמידים, מהשבועות האחרונים, ציטט הרב יגאל לוינשטיין משפטים מתוך מסמך צבאי של היוהל"ם, בהם מוסבר שחור על גבי לבן ש'עברנו שלב' והיום כבר אין לעסוק בשוויון זכויות לנשים, אלא במחיקת המושג 'נשים' ו'גברים' וכו'.

כיצד יתכן שמסמך מסוג כזה קיים וטרם נקרא הרמטכ"ל, רב אלוף גדי אייזנקוט, או לפחות ראש אגף כוח אדם, האלוף מוטי אלמוז, לספק הסברים בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת; כיצד יתכן שלא הופנתה אף שאילתה לשר הביטחון; כיצד יכול להיות שיש מי שמנסה לשנות את החברה בישראל דרך סמכות פיקודית וכוח צבאי ועולם כמנהגו נוהג.