מכים שורשים

הספר "מכים שורשים" מהווה כלי נשק רב עוצמה לשם ניצחון במלחמה מורכבת בעלת זירת קרבות רבות שרובן הוזכרו בספר.

אבישי גרינצייג , י"ט בשבט תשע"ח

אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייג
צילום: פרטי

קראתי בשקיקה את ספרו החדש של הרב חיים נבון "מכים שורשים – ביקורת יהודית על הפירוק הפוסטמודרני" (192 עמודים, הוצאת ידיעות ספרים).

בספר זה מנסה נבון לתת תגובה יהודית-תורנית לפוסט-מודרניזם שמעמיק את אחיזתו בחלקים נרחבים בחברה המערבית ובעיקר באקדמיה, כולל בישראל.

בשפה קולחת ושנונה הוא מציג את חלום הפוסט-מודרניזם שבעיניו אינו אלא חלום בלהות של פירוק המדינות, החברות, התא המשפחתי ואף הזהות האישית של בני האדם. הספר רצוף דוגמאות אקטואליות מן השנים האחרונות הממחישות את הסכנה הגדולה בפוסטמודרניזם ומשכנעות שאין מדובר בחזון אפוקליפטי של נביא זעם רואה שחורות אלא בניתוח מדויק של המגמות שהולכות ומתגשמות לנגד עינינו.

בדיון האינטלקטואלי בין הפוסט-מודרניים לבין השמרנים, מנצחים הפוסטמודרניים ניצחון טכני. בעוד הראשונים כותבים ספרים פופולריים בסיטונאות, מעבירים הרצאות, סדנאות ומקימים קבוצות אידאולוגיות כדי לממש את חזונם, השמרנים נחבאים אל הכלים וממעטים בכתיבה ובהתמודדות בזירה הציבורית עם הפוסטמודרנה.

סטודנטים בחוג למדעי המדינה נחשפים אך ורק להוגי "האמנה החברתית" ולספרות פוסט-מודרנית. הוגים שמרנים שבכל זאת חקקו את דעתם עלי ספר, כדוגמת אדמונד ברק ואלכסיס דה טוקוויל, אינם זוכים לדיון אקדמי ראוי, והוצאות הספרים המקובלות לא טורחות לתרגם את ספריהם לעברית.

בוגרי החינוך הדתי לא מקבלים כלים להתמודד עם הוגי הפוסט-מודרנה שזרה לחלוטין למסורת ישראל ולעולם הערכים היהודי. יש פילוסופים דתיים שהצטרפו לרכבת הפוסטמודרנית מתוך תקווה שהיא תביא טובה ואמונה לעולם, אך נדמה שתקוותם עלולה להכזיב. הרכבת לא עומדת לעצור באף תחנה, והם ייאלצו לקפוץ ממנה בדהירתה לפירוק כל מוסכמות החברה.

הרב נבון מדגים כיצד השקפות מוסריות שבמבט ראשון נשמעות מצוין, עלולות לפרק לחלוטין את הזהות הבסיסית שלנו ולהפוך אותנו לצללי אדם מנותקים מכל זהות ואישיות.

הפילוסוף ג'ון רולס, כממשיך דרכו של מפתח רעיון "האמנה החברתית" תומאס הובס, האמין שיש לבסס את המוסר האנושי על אמנה זו. בעוד הובס טען שאבותינו הקדמונים כרתו את האמנה החברתית לפני אלפי שנים, רולס ביקש שבני האדם ישובו ויכרתו את הברית. הוא הציע ניסוי מחשבתי בו האנשים יחלקו מחדש את משאבי החברה, אך הוסיף לכך תנאי: "מסך הבערות", כל המשתתפים יהיו יחידים אוטונומיים ורציונאליים הדנים ללא כל הטיה וללא פניות. אף אחד מהמשתתפים לא יידע מה מעמדו בחברה.

הרב נבון רואה בהצעה זו, שמזמן קנתה לה שביתה במדעי החברה והרוח, סכנה גדולה. האם בכלל אדם יכול להשיל מעל עצמו את זהותו הבסיסית ולהמשיך להיקרא אדם? אם אזרחי ישראל היו משתתפים בניסוי, ובמסגרת הניסוי אף אחד לא היה יודע אם הוא יהודי או ערבי או בכלל עובד זר. ברור שהייתה מתקבלת ההחלטה שיש לבטל את חוק השבות שמעדיף יהודי על פני אחר.

ברוח זו, מסביר הרב נבון מדוע רק בארבעים השנה האחרונות התחיל השיח בישראל לדבר על הסתירה בין היות המדינה יהודית לבין היותה דמוקרטית. לדבריו, לא חל שינוי כלשהו בהתנהגות ובאמונת היהודים הדתיים. השינוי שחל הוא בתפיסה של הליברליזם הדמוקרטי. תפיסה זו גורסת שדמוקרטיה איננה רק צורת משטר אלא השקפת עולם כוללת, הנשענת אך ורק על זכויות הפרט ללא כל זהות קולקטיבית.

ניקח לדוגמה את הסערה הנוכחית סביב חוק המרכולים ונראה עד כמה צדקו דברי הרב נבון. כיצד השמאל הישראלי ב-48 הסכים לסטטוס-קוו ודווקא היום הוא נלחם נגדו בכל הכוח כשאחוז הדתיים ושומרי המסורת גדל פי כמה? האם הדתיים השתנו? האם היום כופים יותר ממה שכפו בעבר? ברור שלא, מה שהשתנה זו התפיסה שיש למדינה צביון קולקטיבי שעל הפרטים להיות כפופים אליו.

ברוח זו מסביר הרב נבון את התיאוריה הקווירית הגורסת שלא רק שהאדם יכול להגדיר את מגדרו כפי רצונו, אלא יכול (ואף מומלץ) לא להיצמד להגדרות מדכאות כלשהן. כך האדם יכול לטייל בין זהויות שונות, לפשוט את זהותו ולהחליפה באחרת, כאילו היא הייתה חולצה או גרביים. הרב נבון מוכיח כי תורת ישראל שוללת מכל וכל את הגישה הזו ואוסרת על טשטוש הזהות המינית: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דברים כב, ה).

הפילוסופים המודרניים, כדוגמת דקארט וקאנט דרשו שהאדם יפתח את המוסר שלו בצורה רציונאלית לחלוטין ללא הסתמכות כלל על החברה, החינוך ואפילו לא על חושיו. בזאת הם החלו להרוס את הזהות הקולקטיבית של העמים והחברות שהתגבשו במשך אלפי שנים. החברה בה האדם חי מפריעה לו להגיע אל יכולת הבחירה הרציונאלית באמצעות שכלו.

ההוגים הפוסט-מודרניים כדוגמת מישל פוקו, לקחו צעד אחד קדימה, ורדפו כל השתייכות מסגרתית וכל קיבעון של ערכים וזהויות. הרב נבון מעיר שהפוסטמודרניים מקבלים את הזהות כלגיטימית רק כשהיא מפרקת זהות גדולה ממנה. הזהות המשחררת של אתמול היא הזהות הדכאנית של היום. וכך צעד אחר צעד היא מפרקת כל זהות וערכים מוחלטים ויציבים. השחורים מתקוממים נגד הלבנים, הנשים נגד הגברים, הילדים נגד הוריהם, לאחר שהם מנצחים במאבק, המדוכאים מתפצלים ושוב מתחלקים למדכאים ומדוכאים שנאבקים נגד הזהות המדכאת אותם.    

הרב נבון מראה שטשטוש הזהות לא נעצר רק בזהות חברתית בין בני האדם, אלא בעצם ההבחנה בין בני אדם לבעלי חיים. שופט מחוזי קבע לפני 4 שנים כי צריך להפסיק לדבר על צער בעלי חיים ולהתחיל ולדבר על זכויות בעלי החיים. לפני כשנה עלתה הצעת חוק יסוד זכויות בעלי החיים שדומה באופן מעורר תדהמה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כשהזהות של בני האדם מאבדת כל משמעות, לא פלא שגם בעלי החיים "תובעים" את זכויותיהם ודורשים להשוות לבני אדם.    

בכריכה האחורית של הספר נכתב: "מכים שורשים הוא מפת קרבות למלחמת התרבות של המאה העשרים ואחת". ואכן זו הייחודיות של הספר. נבון מציג מגמות שונות מהארץ ומהעולם שלכאורה אין ביניהן קשר ומראה שהקו המחבר בין כולן הוא הפוסט-מודרניזם.

הספקנות ביחס ללאומיות, הפמיניזם, הפולמוס על חוק "הורים וילדיהם", זכויות בעלי החיים, עלייה בהיקף הגירושין וירידה בילודה, התנגדות לקיום ברית מילה, השתתפות גברים טרנסג'נדרים בתחרויות ספורט של נשים ועוד ועוד נקשרים כחוט השני בספר לתמונה אחת שלימה המראה כיצד הפוסט-מודרניזם בתהליך עקבי משיל מבני האדם את זהותם ואת המוסר החברתי שנבנה במשך אלפי שנים, והופך אותם לאינדיבידואלים ללא עבר וללא שאיפות לעתיד.

המסקנה מקריאת "מכים שורשים" היא שישנו צורך קיומי ביצירת קואליציה בין שמרנים חילוניים, דתיים, ליברטיניים, ימניים, פמיליסטיים וקבוצות נוספות בישראל נגד הפוסט-מודרנה שמכלה כל חלקה טובה. אם נשכיל לקרוא נכון את מפת הקרבות, נצליח לדעת אילו בריתות צריך לכרות כדי להציל את החברה והתרבות שלנו מפני פירות הבאושים של פוקו וחבריו שמאיימים לעשות שמות בעמינו במדינתנו ולשנותם לבלי היכר.      

"מכים שורשים" מהווה כלי נשק רב עוצמה לשם ניצחון במלחמה מורכבת בעלת זירת קרבות רבות שרובן הוזכרו בספר. הרב נבון הוא בין ההוגים הבודדים שלא נכנעים לשיח הפוסט-מודרני האלים שמתמחה בהשתקת כל ביקורת עניינית נגדו. אני מקווה שספרו של נבון יוסיף עוד חיילים וחיילות רבים למלחמה החשובה מכל. המלחמה על זהותנו.  

"מכים שורשים" הוא ספרו השניים עשר של הרב חיים נבון. בעיניי הוא הספר המרתק מכולם, החשוב מכולם והאמיץ מכולם. מומלץ בחום לכל מי שמאמין שיש אמת ושקר בעולם ולכל מי שמאמין בערכים עליהם גדל ומעוניין להנחילם גם לדורות הבאים.