אנחנו ננקום?

תגובה לטור של הרב אבינדב אבוקרט

יצחק טסלר , כ"ג בשבט תשע"ח

יצחק טסלר
יצחק טסלר
צילום: עצמי

הרב אבינדב אבוקרט בטורו "אנחנו ננקום" מתאר את נקמתנו, נקמת היהודים הנאורים באויבינו החשוכים: "אנחנו ננקום. ננקום בכם עד שלא תדעו להיכן לברוח. על כל רב שתהרגו לנו - נקים עוד עשרה שיעורים. על כל אמא שתרצחו לנו - נחתן עוד עשרה זוגות.

על כל ילד שתשחטו בשנתו - נקים עוד עשר כיתות. על כל זוג הורים שתטבחו - נייסד עוד חוג לחינוך והורות".

מחמם את הלב. מדהים. הלוואי ונצליח לעשות זאת. אך במחילה מכבודו, אינני מבין מה הקשר בין הדברים הנפלאים האלו שהכותב מבטיח שנעשה, ובין השורש נ-ק-מ.

חיפשתי את השורש נ-ק-מ במקרא ובחז"ל ומצאתיו רק בהקשרים של עונש על עשיית הרע. בכל מופע ומופע אפשר לדון האם המטרה המדוייקת בו היא הרתעה שתביא למיגור הרע, לעידוד הטוב ולביטחון לטווח רחוק, או שמא להחזרת הכבוד הלאומי שנרמס, או בכלל לעצם הצדק האלוקי שנעשה בעולם שעושי הרע באים על עונשם, אך המשותף לכולם הוא הפגיעה הממשית בעושי הרע. לא מצאתי ולו מופע אחד של שורש "נ-ק-מ" באחד מההקשרים עליהם הכותב מדבר.

חשוב לציין שמצאתי את השורש בעשרות רבות (!) של מקומות ובהקשרים חיוביים. "ישמח צדיק כי חזה נקם", "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום", "חרב פיפיות בידם, לעשות נקמה בגויים... הדר הוא לכל חסידיו", "והשב לשכנינו שבעתיים אל חיקם, חרפתם אשר חרפוך ה'". מפליא עד כמה התורה מהללת ומשבחת מידה זו (ופעמים רבות שזה נעשה בעוצמה ובאכזריות) שבימינו נחשבת כמילה גסה.

נכון, הרב אבינדב מתייחס למשמעות האמורה של השורש נקמה, אך מתייאש ממנה בקלות. בלשונו: "כוחותינו הצבאיים לא תמיד מצליחים - ברוח ובפועל - לנקום בכם. אבל אנחנו, הפשוטים שבעם, ננקום שבעתיים". ואינני מבין מדוע להתייאש כל כך מהר מהנקמה הרצויה. לכוחותינו הצבאיים לא חסרה יכולת בפועל לנקום קשות באויב האכזרי (ומובן שה"אויב" איננו רק אותו ערבי ספציפי שהרג יהודי בידיו...). חסרה להם הרוח. ולצערינו נדמה, כי הרב הכותב איננו תורם לרוח הרצויה.

ככל שנחנך את העם להבין מה הערך של חיי יהודי, מה חשיבותו של הכבוד הלאומי שלנו, מה גדול כבוד שמים אותו אנו מייצגים וכמה יקרה היא עשיית הדין, נקרב אותו לשוב לעברו הלא-רחוק ולדרוש את הדרישה השפויה וההוגנת שכוחותינו הצבאיים ינקמו באויב בעוצמה על רצח יהודים. נבין עד כמה "גדולה נקמה שניתנה בין שני דעות". לעומת זאת, כאשר נזייף את המושגים המקוריים והנכונים, ונמציא להם חלופות, העם יסתפק בהן ונמשיך להתרחק עוד ועוד מהרצון שכוחותינו הצבאיים ינקמו באוייב.

אם יורשה אשאל בדרך אגב. מה שהרב הכותב מבטיח שייעשה בנקמה על הרצח, האם הבטחה זו אכן תמומש בעקבות הרצח, או שמא ההבטחה חסרת כיסוי והיא נועדה רק להרגיע את מבקשי הנקמה האמיתית, ובפועל נמשיך בשיגרה הברוכה והעמוסה שלנו?

אדגיש כי אינני מתנגד, חלילה, לשום דבר שהרב הכותב מבטיח לעשות. אני בעצמי עוסק במספר תחומים אליהם התייחס הכותב.

אני רק שואל אם נכון לקרוא להם נקמה ואם נכון להסתפק בכיוונים אלו. במקורות היהודיים ברור כי כל עוד היה בכח הגורמים המוסמכים לכך, כל פגיעה ביהודי הביאה לתגובה מלחמתית חמורה.