אזרחים שווים? הצחקתם אותי

כל סכסוך קרקעות בלוד היה נגמר בתשלום פיצויים, אך סכסוך קרקעות בנתיב האבות נגמר בהרס מוחלט של הבתים.

אופיר דיין , כ"ג בשבט תשע"ח

אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

"למה צריך להחיל ריבונות על יהודה ושומרון?" שואלים אותי. "אתם שווים בין שווים, אזרחים לכל דבר במדינת ישראל, למה דחופה לך החלת הריבונות?".

אז לא. אנחנו לא שווים בין שווים, הוכחה חותכת לכך ניתן למצוא במאבק המתנהל נגד הריסת שכונת נתיב האבות הממוקמת ביישוב אלעזר שבגוש עציון.

תושבי נתיב האבות לא הקימו את בתיהם על אדמה פרטית פלשתינית, אלא על אדמות מדינה. תושבי נתיב האבות הם מלח הארץ שהגיעו ליישב את אדמת אבותיהם, לא במחטף, אלא בגאון.

הם התחתנו, הקימו בתי קבע, ילדו ילדים וגידלו נכדים בשכונה, תוך ביטחון מוחלט שהצדק לצדם. והוא לצדם. אז על מה בעצם המאבק? תושבי נתיב האבות ושאר פעילי המאבק, פועלים למען עשיית צדק, מטרה נעלה מאין כמותה, ולא ''גוזלים אדמות פרטיות'' כפי שטוענים בשמאל הקיצוני.

אדמה פרטית היא אדמה שניתן להוכיח שאדם עיבד לפחות את מחציתה במשך עשר שנים לפחות. כל אישה ואיש הגיוניים מבינים שרצועה צרה של מטר בלבד היא לא מחצית מהשטח אותו מבקשת המדינה לפנות.

יתרה מכך, מקרים דומים בשאר חלקיה של מדינת ישראל נפתרו ללא הינד עפעף, אבל ביהודה ושומרון, בתיהם של האזרחים "השווים בין שווים" נהרסים כליל.

באופן אירוני להחריד, הדרך המובילה לנתיב האבות מספקת עוד הוכחה לכישלונו של טיעון ה"שווים". הדרך לשכונה נקראת "דרך גוש קטיף". שם, ברצועת עזה, בקיץ 2005, קיבלנו הוכחה חותכת למה עד שלא נחיל ריבונות, לא נהיה שווים באמת.

הרי "תורת השלבים" של הרשות הפלשתינית לא מייחסת חשיבות מיוחדת לאלעזר וגם לא לנווה דקלים. לפי תורה זו הם שווי ערך לתל אביב, יפו וחיפה.

מדינת ישראל, בצדק רב, מעולם לא הייתה מעזה לתת לפלשתינים את נתניה, אבל את נווה דקלים אפשר. תחת אותה מדיניות הדוגלת באיפה ואיפה בין אזרחי ישראל, סכסוך קרקעות בלוד היה נגמר בתשלום פיצויים, אך סכסוך קרקעות באלעזר נגמר בהרס מוחלט של הבתים.

בכל בית ישנה רצועה צרה מאוד, לעתים עשירית מחדר אחד בבית, הנמצאת תחת בחינה, אך כל הבית ייהרס.  ככה נראית איפה ואיפה במדינת ישראל, הבדלים תהומיים ביחס בין אזרחיה "השווים".

המאבק על נתיב האבות שיגיעו לשיאו בתחילת מרץ ארוך ומייגע, אבל אל לנו לשכוח שמאבק זה לא עומד בפני עצמו. עלינו להבין שמאבק זה הוא מאבק למען שוויון זכויות לאזרחי ישראל כולם.

אל לנו להתייאש גם אם חס וחלילה יכשל המאבק על נתיב האבות והבתים יהרסו. עלינו להמשיך לבנות ולחיות את חיינו בארץ אבותינו. עלינו להמשיך לדרוש שוויון זכויות במדינתנו.