אני לא נעלבת...

בעידן של תחרות בין המינים, כאשר הבלבול שולט, ואמירות פמיניסטיות מפלסות את דרכן ללבנו, חשוב לנו להבהיר שאנחנו שונות

ד"ר חנה קטן , כ"ד בשבט תשע"ח

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

אני לא נעלבת. זה לא אומר שאני מסכימה עם הדברים של הרב קלנר. אבל כלל נקוט הוא בידינו והוא שנעלבים מדברי אמת. והיות והאמת נעדרת מדבריו, אשאר זקופה כבימים ימימה..

שעשני כרצונו- כמה זה מדויק! אנחנו לא שוות. אנחנו גם לא רוצות להיות. בעידן של תחרות בין המינים, כאשר הבלבול שולט, ואמירות פמיניסטיות מפלסות את דרכן ללבנו, חשוב לנו להבהיר שאנחנו שונות. וטוב שכך. אנחנו נושאות את הסרבל היוקרתי ביותר, וגאות בזכות להרות וללדת ולהיות אם כל חי. ורפואת המגדר שהולכת ומנכיחה את עצמה יותר ויותר בספרות הרפואית, עומדת לצדנו.

כן, אנחנו שונים...ומשום מה יש התעלמות מוחלטת של המערכת הצבאית מהמחקר הרפואי. לאחרונה,  הרפואה המודרנית מתוודעת לשוני הפיזיולוגי העצום בין האיש לאשה ביתר שאת.. רפואת מגדר, תחום חדש ברפואה, שצועדת קדימה בצעדים מואצים, מספרת סיפור של שוני פיזי מובנה, כמעט בכל נים ונים.

בשדה המחקר צומחות עבודות  המוכיחות כי ליבו של האיש פועם אחרת מליבה של האישה, וכך כמעט בכל המערכת הפנימית והשלד.

באופן כללי, הגנום האנושי כמעט זהה אצל כל אחד מאתנו, אך הוא מופעל באופן שונה באיברים שונים ואצל בני אדם שונים, ומסתבר מהמחקר יותר ויותר שבעיקר ישנם הבדלים בין המינים בביטוי הגנטי.

ברירת המחדל בהתפתחות המח העוברי הוא המסלול הנקבי. עובדה היא שבהריון המח של העובר מתחיל להתפתח מבחינה הורמונלית כמח נשי, והוא הופך לגברי רק שמונה שבועות לאחר ההתעברות. אז מתכווץ מרכז התקשורת ויכולת ההקשה – אותה 'הקשה' של ילד שמקיש על ליבה של האם, ואוזניה כרויות.

ברקמות השומן והשריר ישנם הבדלים בולטים. גנים הקשורים בבנייה ובכיווץ של שריר באים לידי ביטוי-יתר בגברים, ואילו גנים המעורבים באגירת שומן מקבלים ביטוי-יתר בקֶרֶב נשים.

איברים נוספים שבהם ישנם הבדלי ביטוי גנטי בין נשים לגברים הם הלב, המוח והכבד. אחד מהגנים הללו נמצא עם ביטוי כמעט בלעדי בלבן של נשים צעירות והוא מַקנה הגנה על הלב הנשי עד גיל המעבר - אז גובר הסיכון בנשים לפתח מחלות לב.סיור קצר במחלקה לטיפול נמרץ קרדיאלי ידגים את השפעת המנופאוזה על בריאות הלב. מתוך המאושפזים בגילאי הארבעים יהיו גברים, כמעט באופן מוחלט. בגילאי החמישים כבר נראה לא מעט נשים , ובגילאי הששים- ההתפלגות תהיה כבר שווה בשווה..

הביטויים הגנטיים הנשיים כנראה מגנים על תאי עצב מסוימים מפני מחלת פרקינסון, אשר שכיחותה גבוהה יותר בקרב גברים, ולרוב היא מתפתחת אצלם בגילים צעירים יותר.

גם עיוורון לצבעים- והוא עניין מגדרי. רוב עיוורי הצבעים הם גברים, הליקוי הוא תכונה גנטית המועברת בתורשה על ידי גן המצוי על כרומוזום X  ומתבטא רק כאשר אין גן תקין לראיית צבעים.

נמצאו גם מספר גנים עם ביטוי-יתר בכבד של נשים, אלו הלוקחים חלק בתהליכי פירוק תרופות. זה עשוי להסביר את ההבדל הידוע שבין המינים בתגובה לתרופות. יש למשל תרופות מצוינות למניעת מחלות לב שמתאימות לגברים, אך אינם פועלים את פעולתם אצל נשים. ישנם מרכזים מיוחדים לבריאות הלב של האשה, ונעשים מחקרים כדי לדייק את האפיונים של מחלת הלב הנקבית.

אך לי ברור שהלב האימהי שונה לא רק במבנה הגנטי שלו. הוא לב שידע להתרחב ולהתרחב ולעולם לא יאמר די. כל פעימה ופעימה אומרת אהבה, אהבת עולם. אשרי הוא שעשני כרצונו..  

אני ממליצה מאד על ספרו של פרופסור מרק גלזרמן, מייסד ומנהל את המרכז לחקר הרפואה מגדרית בבית חולים בילינסון- 'הרפואה המגדרית'. יתכן שלאחר עלעול קצר, אנשי הפיקוד בצה"ל יפסיקו לטמון את ראשיהם באדמה...