השרה שקד, אל תיכנעי ללחץ
השרה שקד, אל תיכנעי ללחץ

שרת המשפטים איילת שקד אומרת בקול צלול וברור את האמת שלה ושל בוחריה, גם אם אבירי שלטון החוק מטעם עצמם וחברי האליטה המשפטית המוכרת לא אוהבים לשמוע. 

תמיכת שרת המשפטים במינויו של פרופ' אלכס שטיין לשופט מבטאת תובנה חשובה. אין זה רלוונטי כמה בעלי כיפות או שביסים משמשים שופטים בעליון. מי שקובע את ההרכב בתיקים רגישים קובע למעשה את התוצאה. לכן יש חשיבות שימונו שופטים בעלי כישורים מצוינים, שיוכלו להתמודד עם אתגר מורשת ברק. מתוך היכרותי עם עבודותיו ויכולותיו של פרופ' שטיין, אני משוכנע שהוא יכול לחשב מסלול מחדש בדרכו של העליון.

כשנודע שהשרה שקד תומכת בשטיין, החלה מתקפה פבלובית מתוזמנת. ה"ציונים" הידועים בתקשורת מוטרדים משהותו הארוכה בחו"ל. גם לי יש ביקורת על יורדים, אולם אפשר רק לברך, אם יביאו לארץ עוד עשרים עילויים ברמתם של סטנלי פישר ושטיין. מחוגי הציונות הדתית נשמעה התקפה על רמת שמירת המצוות שלו. המתקפה המביכה משקפת חוסר הבנה, שהמאבק הוא מול האקטיביזם השיפוטי ולא מהו התפריט הקולינרי של השופט. 

האמת היא שזה חצי יובל שנים השתבשו מערכות השלטון בישראל. מה שהתחיל ב"הכל משפט" המשיך ל"הכל שפיט" ומאז השתלט בית המשפט העליון על המשילות הישראלית. בחסות הקהילייה המשפטית ופרשניה המוכרים, כל מי שאומר ביקורת על בית המשפט הוא ימני חשוך, מפעיל ציוד מכני הנדסי כבד המאיים להרוס את הבית, וכל מי שמתרפס בפני העליון הוא דמוקרט, נאור ובן תרבות.

הסכנה החמורה ביותר, בעיניי, לציביליזציה המערבית היא תרבות התקינות הפוליטית. משמעותה שאיש אינו יכול לתת ביטוי לאמת שלו, מבלי לחשוש שדבריו יתפרשו כפגיעה באחר או באחרים. כתוצאה מכך הפך השיח המערבי לרדוד, פחדני ובעיקר שקרי. תרומה נכבדה לדלדול הרוח נעוץ גם בעובדה שרוב כלי התקשורת נשלטים על ידי קבוצה קטנה ומיליטנטית, שכל מי שלא חושב כמותה זוכה לקיתונות בוז ולרדיפה.

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אכן, חיבור קשה מאד ובעייתי. לא יעלה על הדעת שבכל פעם שמנסים לקדם נושא, הנותן ביטוי ליהודיותה של המדינה, יטענו שמדובר בפגיעה בדמוקרטיה. חוק השבות כבר נתן ביטוי בשנותיה הראשונות של המדינה לכך שישראל אינה "מדינת כל אזרחיה" (כלומר, מדינת כל לאומיה), כפי שהשמאל הליברלי מנסה לקדם שנים רבות באמצעות ביהמ"ש העליון.

כדי להחזיר את הריסונים והבלמים, חובה לאפשר פלורליזם בבית המשפט העליון. עשרות שנים שלט בבית המשפט העליון האקטיביזם השיפוטי, שאליו הצטרפה המהפכה החוקתית. משפחת השופטים המכובדת קיבלה את מרותו של השופט אהרן ברק, ורק במקרים נדירים הותירה אותו בדעת מיעוט. גם אם נתגלעו ויכוחים בין ברק לשופט מנחם אלון ז"ל, התוצאות היו ידועות מראש.

הגיע הזמן לקיים ולחזק את האיזון והריסון בין שלוש הרשויות. בדמוקרטיה מתוקנת, בית המשפט העליון מתערב בחקיקה רק במקרים נדירים. לא ייתכן שבית המשפט יהפוך למקצה שיפורים עבור קבוצה קטנה ורעשנית שאינה מצליחה לשכנע בצדקת דרכה בבחירות דמוקרטיות.

נכון שבית המשפט העליון אמור להגן על המיעוט, כשהוא נתון למרמס בידי רוב סטטיסטי. ואולם בישראל של השנים האחרונות, ההגנה על המיעוט הפכה לסיסמת השתלטות של המיעוט על הרוב. עת לתיקון. 

באדיבות "ישראל היום"