המשימה הקדושה של הרבנות הצבאית

במאמר מיוחד לרגל יום פטירתו של משה רבנו עליו השלום מעלה הרב הצבאי הראשי על נס את חשיבות משימת הטיפול בחללי צה"ל והבאתם לקבורה.

תא"ל הרב אייל קרים , ז' באדר תשע"ח

הרב קרים הצהיר אמונים
הרב קרים הצהיר אמונים
צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ

הסתלקותו של משה רבנו בז' באדר, והעובדה שמקום קבורתו לא נודע, כדברי הפסוק בספר דברים: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה' וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה", הפכה את היום המיוחד הזה, ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.

העיסוק של הקב"ה בכבודו ובעצמו בקבורתו של משה , הביא את רבי שמלאי לומר:" תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבור אותו בגיא". 

שני ערכים מרכזיים עולים מהמקורות הללו: האחד- ערך גמילות החסדים הפותח וחותם את התורה כולה וכך שוזר אותה למיקשה אחת אשר תוכנה אותו ערך עליו נאמר שהעולם כולו עומד עליו: על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. הערך השני הוא ערך כבוד האדם, כפי שהוא בא לידי ביטוי ביחס לטיפול במת ובקבורת האדם.

דומני, שיום זה של ז' באדר, בא להעלות על נס את הערכים הללו, ואת חבורת האנשים שיושבת כאן, שקיבלה על עצמה לעסוק בנושאים האנושיים והרגישים כל כך, עימם אנו צריכים להתמודד.

אחת מהמשימות החשובות והרגישות ביותר של הרבנות הצבאית מאז הקמתה היא הטיפול בכל מה שכרוך בזיהוי חללי צה"ל, ובהבאתם בכבוד הראוי לקבר ישראל, תוך חיבוק גדול ואמיץ למשפחות השכולות בשעותיהם הקשות, ותוך גילוי רגישות ואנושיות ברמות הגבוהות ביותר. משימה זו, שאולי אין קשה ממנה בהקשר המעשי והרגשי- מוטלת על הרבנות הצבאית ואכ"א, וכולנו נושאים אותה על כתפינו באחריות גדולה ומתוך תחושת שליחות.  

אלפי טקסי האזכרות אותם עורכים סגלי הרבנות הצבאית, ברובם חיילים בשרות סדיר במהלך השנה כולה- הם החיבור והקשר האנושי הן למשפחות השכולות, והן לנופלים ולשמירה על זכרם וכבודם. חיבור זה הוא אחד ממקורות העוצמה של צה"ל לדורותיו. את המת אין להשיב - אך את האהבה, את היחס, הליווי וזיכרון הנפטר ניתן לממש ולקיים יום אחרי יום, אזכרה אחר אזכרה.  

גדולתה, רגישותה, נצחיותה ועוצמתה של תורת ישראל  באה לידי ביטוי בצורה האצילית ביותר במצווה זו של הטיפול במתים, תוך הבנה שכבוד המת  כמו כבוד החי- הם אדני יסוד עליהן מושתתת התורה. הדאגה לנפטר ולמשפחתו - מרגע האסון, ולאורך כל תהליך הזיהוי, הקבורה, וליווי המשפחות במשך השנים- מצריכים תעצומות נפש גדולים, רגישות גבוהה, אמונה ותחושה של שליחות. אלו הכלים איתם יוצאים סיגלי הרבנות הצבאית וקצינות הנפגעים למשימות הקודש שלהם, מידי יום ביומו.

מסירות נפש זו לחללי צה"ל בני העדות והדתות השונות, ויותר מכך - אף לטיפול בהבאה לקבורה בצורה מכובדת של חללי האוייב- כל אלו הם מיסודות קיומו של צה"ל כצבא מוסרי וערכי, השומר על כבוד האדם והיותו ברוא בצלם אלוקים- גם בחייו וגם לאחר מותו.

היום, ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו, גדול נביאי ומנהיגי ישראל, שמסר את נפשו למען העם וחירותו- הוא יום ההצדעה והכרת הטוב לכולכם- ממשיכי דרכו של משה רבנו במסירות הנפש, ובדאגה לכלל ולצרכיו- במיוחד בשעות הקשות של האבל, הצער והשכול.

חז"ל בפרקי אבות אמרו שאין מנחמים את האבל בשעה שמתו מוטל לפניו. בכך גילו חז"ל הבנה עמוקה בנפשו של האדם, ובמצבו באותן שעות קשות בהם הוא נדרש להתמודד עם אובדן ועם מציאות חיים חדשה שנפלה עליו. בשעות הללו אותן הגדירו חז"ל- כשעות 'שמתו מוטל לפניו', מחפש האדם האבל מישהו להישען עליו, לסמוך עליו, מישהו שיהווה עבורו משענת ומקור ראשוני לתמיכה. בדיוק במקום זה אתם ניצבים כולכם- כל אחד במקומו ובתפקידו , ואומרים 'הנני' למשימה, תוך גילוי מקצועיות, רגישות, ומסירות גדולה.

יום פטירתם של צדיקים הוא גם יום מסוגל לתפילות. אנו תפילה שאכן נשכיל להלך בדרכו של הקב"ה, שדבק בה משה רבנו בדאגה ובהתמסרות לכלל ישראל, ובעשייה שלנו למען בטחון ישראל, ושמירה על צלם האלוקים שבאדם, ועל כבוד האדם בחייו ולאחר מותו. אנו מקבלים על עצמנו משימה גדולה זו באהבה ומתוך תחושות של זכות גדולה ושל אחריות גדולה שבצידה. 

תהא ברכת ה' על כולנו, שיתקיים בנו- 'שמחנו כימות עיניתנו'. כשם שאנו עוסקים בענייני אבל וצער- כך יזכה אותנו הקב"ה גם לעסוק בענייני שמחה ובשורות טובות.