'הפתרון הסופי' של המן

כמו בפורים, גם כיום, תודעת השרידות חייבת לחצוב מתוכה את עומק הייעוד היהודי.

הרב יאיר קרטמן , י' באדר תשע"ח

הרב יאיר קרטמן
הרב יאיר קרטמן
צילום: עצמי

פולנים לקחו חלק בקידום ה'פתרון הסופי'. שיכתוב ההיסטוריה והניסיון לבריחה מאחריות של הממשל הפולני, הם פעולות מבישות.

אולם הכאב הישראלי נוגע בנקודת עומק נוספת. דילול משמעותה של השואה מהווה איום על תודעת ה'מקלט הבטוח'.

תודעת השרידות, הייתה המניע המרכזי להקמת המדינה יהודית. ל'בעית היהודים' לא הייתה תשובה בשום מקום בעולם. פוגרומים ורציחות, זרות תרבותית וכלכלית הניעו את הצורך בהקמת 'מקלט בטוח'. 'הפתרון הסופי' הנאצי, היה זרז מרכזי בהכרה הבין לאומית, בצורך בהקמת מדינה יהודית. אולם ביסוס מדיני על תודעת שרידות לא מחזיק לנצח. כלשונו של הרב סולבצי'ק, נדרשת תודעת ייעוד.

נחזור כאלפיים ושש מאות שנה אחורה.

העם היהודי התגורר במדינות מלכותו של המלך אחשוורוש והיה נתון לסכנת השמדה. 'הפתרון הסופי' נראה קרוב מאי פעם. תודעת שרידות ליכדה את כל העם לפעולות של תפילה וצום. ההשגחה האלוקית שפעלה בנסתר הפכה את המגמה. היהודים שלטו בשונאיהם, התפילות הפכו לחרבות ורמחים. הקיום היהודי קיבל יציבות מסוימת, לא 'מקלט בטוח' שכן עדיין היינו תחת שליטת אחשורוש, אבל בהחלט שיפור במצב.

המפתיע הוא כי השינוי שהתחולל לא היה רק בהיבט הקיומי. האיום הוליד תנופה רוחנית שהייתה מקבילה לנתינת תורה מחודשת. ההבנה כי התורה היא קיומית לעם ישראל, באה לידי ביטוי בכפייה חיצונית במעמד הר סיני. בפורים היא כבר חלחלה ללבבות ופרצה כתודעה עצמית של העם היהודי. הדור קיבלוה בימי אחשורוש. כיצד זה קרה? תודעת השרידות לבדה לא יכלה להתמודד עם גזרת ההשמדה. האיום הקיומי שיתק את יכולת התגובה היהודית. הגנה עצמית לא עלתה כלל על דעתם.

רדיפות מתמידות, איבוד המלוכה, הפסקת בניית הבית, שחקו את האינסטינקט הקיומי. פניה למוסר האנושי הכללי לא באה בחשבון, שהרי את המוסר האנושי ייצג המן נציג המלכות. התרבות האנושית  עצמה גזרה כלייה על העם היהודי. בעקבות התפילה והצום השתנתה התודעה. מלכו של עולם באמצעות אסתר סובב את לבו של אחשורוש לטובה. אולם השינוי המרכזי חל ביהודים. הסכנה הקיומית אילצה את העם לדלות את יסודות הקיום העמוקים ביותר שלו. תודעת קיום גבוהה של ייחודיות ובחירה פרצה מהם ואפשרה  את תעצומות הנפש לשלוט בשונאיהם. רעיון זה מבוסס על  דברי הרב רן שריד.

ובחזרה לימינו.

תודעת השרידות הולידה פעילות רבת תנופה וערך לביסוס הקיום היהודי. מדינת ישראל הוקמה, 'המקלט הבטוח' קיים. השואה שיחקה בה תפקיד מרכזי, אולם תודעת השרידות נשחקת. התהליכים של דילול תודעת השואה קיימים בעולם הרחב. מעמד השואה כביטוי לצורך במדינה יהודית נשחק  גם בחברה הישראלית. העיסוק בשואה מתחיל לשאת גוון אוניברסלי, עיסוק באכזריות האנושית הכללית ולא בגורל היהודי הייחודי. ההבנה כי מדינה יהודית היא הפתרון ל'בעיית היהודים', אינה כבר נחלת כל אומות העולם ואפילו לא של כל החברה הישראלית. אזכורים של השואה לתיאור תהליכים בחברה הישראלית מפקיעים ממנה את המסקנות של 'מקלט בטוח'. בקצוות הפוליטיים ,השואה כבר עשויה לשמש אפילו ככלי לשלילת אופייה היהודי של המדינה.

את תעצומות הנפש של תודעת השרידות היהודית אין לחפש אצל הגויים. רונן ברגמן, עיתונאי ידיעות אחרונות, העלה בפני ראש הממשלה הפולני את כאבו על הכחשת החלק של הפולנים בשואה, תגובתו הקרירה ששל ראש הממשלה הפולני, השאירה אותו כואב ופגוע. תודעת השרידות היהודית לא יונקת מההכרה הבין לאומיות בזכותנו המוסרית לקיום.

המוסר הבין לאומי הוכיח שגם כשהקיום היהודי מוטל בספק, העולם אינו מוצא בעצמו את הכוחות המוסריים לשים את הסוגיא הזו בראש סדר העדיפויות שלו. עמדתנו המוסרית לקיום, נובעת מהייעוד הייחודי שלנו. את תעצומות הנפש לתודעת הקיום יש לינוק מתודעת הייעוד. תודעת השרידות היא כח רב עוצמה הטומן בתוכו תודעת ייעוד. את התביעה להכרה הבין לאומית יש לבסס לא על בקשה אלא על תביעה.

כמו בפורים, גם כיום, תודעת השרידות חייבת לחצוב מתוכה את עומק הייעוד היהודי.

הייעוד היהודי של תיקון עולם במלכות שדי, של קדושת החיים וקדושה בחיים, של ממלכת כהנים וגוי קדוש. של  עם השוכן למשפחותיו ונושא פניו אל בית חייו, המצפה בליבו ומבקש בשפתיו את דברי הנבואה 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'.