הקרב האחרון

מרדכי קרפל , י"א באדר תשע"ח

מוטי קרפל
מוטי קרפל
צילום: עצמי

מעבר לרובד הפוליטי, ברובד ההיסטורי, אנחנו עומדים עכשיו בעיצומו של הקרב האחרון של האליטות הישנות על שמירת ההגמוניה שלהן ועל הנצחתה.

ובדיוק כפי שהסכמי אוסלו שהיו ניסיון של השמאל הישראלי להנציח את ההגמוניה שלו כנגד הכוחות העולים באומה – הביאו לקבורתו הפוליטית של השמאל הישראלי .

ובדיוק כפי ש"ההתנתקות", שנעשתה בלחץ השמאל, בעידודו וכאתנן עבורו, הפכה את השמאל הישראלי לבלתי רלוונטי, שכן היא הפריכה אחת ולתמיד את היתכנותו של רעיון שתי המדינות – הדגל הפוליטי המדיני המרכזי של השמאל הישראלי – מתוך שחשפה את הסכנה הקיומית שבהגשמתו;

בדיוק כפי שבסופו של דבר, בשני המקרים, השמאל הישראלי מצא עצמו תלוי על העץ שהוא הכין ליריביו;

כך גם היום, בקרב הנואש אחרון של האליטות הישנות, שאליו הם גייסו את כל שאריות מוקדי הכוח שלהם, הם ימצאו עצמם תלויים על העץ שהם הכינו לימין בכלל ולנתניהו בפרט.

כי אם גם היום, אחרי כל המניפולציה המפוארת הזו, הם לא יצליחו לכבוש את ההנהגה, זו תהייה תבוסה היסטורית שממנה לא תהיה עוד לאליטות הישנות תקומה.

והם לא יצליחו. כי העם הזה לא אידיוט. ואנחנו נצופף שורות סביב הנהגת הימין – יהיה זה נתניהו או כל הנהגה אחרת שתיבחר – ולא ניתן לכם לגנוב את השלטון. אנרגיות החרדה של העם הזה מן האפשרות שתחזרו לנהל את המדינה, מהתסריט שחוסר האחריות המדיני ההזוי שלכם יחזור לשלטון, הן שמבטיחות את תבוסתכם. סגור. בטון. שלא לדבר על אנרגיות המיאוס שמעוררת התנהלותכם.

[האנרגיות השליליות, אנרגיות של מאבק, מניעות את ההיסטוריה בעוצמה הרבה יותר גדולה מאשר האנרגיות החיוביות. בלי התנגדות, הטוב לא יכול להוציא מעצמו את כל כוחותיו, את כל תעצומותיו. העיקרון הזה, שבפילוסופיה הכללית נקרא "דיאלקטיקה היסטורית", מופיע עוד הרבה לפניה גם במחשבת פנימיות התורה (לדוגמא "נצח ישראל", למהר"ל מפראג, פרק א',).

בלי "קונטרה", בלי מאבק, בלי כוח שמתנגד, הטוב נשאר רק טוב. ההתנגדות אליו היא שהופכת אותו לטוב מאד, היא שמאפשרת לו להתעצם, לצבור תנופה, להוציא מעצמו את כל הפוטנציאל הגלום בו, לפרוץ דרך. בתורת החסידות הכוח הזה נקרא "כוח המנגד", שמתגלה בשיאו בנכונות למסירות נפש על קידוש השם, גם אצל יהודים שביום-יום הזהות היהודית שלהם רופפת.]

ככול שתדחקו את העם הזה לפינה – כן ירבה וכן יפרוץ. תבדקו בסקרים.

אז זהו, חברים. את העץ הזה, עליו אתם מתכננים לתלות את נתניהו – אתם כנראה מכינים לעצמכם. הולך להיות פה "נהפוך הוא" גדול, כמעט בסדר גודל של פורים ההוא. הזכור לטוב.

אז תודה לכם, חברים. תודה על שאתם יוזמים את מפלתכם ההיסטורית במו ידיכם. כי באמת הגיע הזמן להכרעה ההיסטורית ולמעבר לשלב הבא של שיבת ציון, שגם בו יהיה לכם מקום חשוב, אבל כבר לא ליד ההגה.

הולך להתברר פה בקרוב ש"צחוק עשה לנו האלוהים". "היושב בשמים ישחק".

ואז, כשההכרעה ההיסטורית תתבהר, כולנו נישחק אתו. וגם אתם תודו לנו ותשחקו אתנו יחד. על הפלא הגדול הזה של ההיסטוריה הישראלית.

ונתחבק כולנו. ושוב נהיה לעם אחד.