מה שהנסיך וויליאם לא ישמע כאן

עו"ד אליקים העצני , י"ח באדר תשע"ח

אליקים העצני
אליקים העצני
פלאש 90

העיר ירושלים צהלה ושמחה: וויליאם, הדוכס מקיימברידג', בנו של יורש העצר, יערוך בארץ ישראל את הביקור הממלכתי הראשון של מישהו מבית המלוכה הבריטי מאז כינון המדינה, זה 70 שנה. וכל כך גדולה השמחה, שהחליטו להתעלם מן הבעיטה בדלתנו עוד טרם נכנסו בה, מן הנוסח של ההודעה הרשמית מטעם ארמון המלוכה, לפיה הדוכס יבקר בממלכה הירדנית, במדינת ישראל ו..."בשטחים הפלסטיניים הכבושים". למרות זאת, ראש הממשלה הזדרז להודיע שהאורח "יתקבל כאן באהדה גדולה" וכי זה "ביקור היסטורי".

אולי צרכי המדינה מחייבים את נתניהו לנהוג ברוח החוק הפולני החדש ולהעביר מחיקון על העבר וזעקתו האילמת, זעקת האמת ההיסטורית. אם כן, מי יתבע את עלבונה? ישראל הרשמית חייבת לקבל את האורח הרם בכל הכבוד, אך עם ישראל גאוותו על הזיכרון, ומי יעלה את הזיכרון הזה?

אמרתי שהנסיך מבקר בארץ ישראל והאמת היא שהוא מבקר רק בארץ ישראל. מפני שהממלכה הירדנית היא ארץ ישראל לא רק בהיסטוריה שלנו, אלא גם בהיסטוריה הבריטית: זו אותה "פלסטיין" ששר החוץ הבריטי בלפור התחייב בהצהרתו מ-1917 לכונן בה "בית לאומי לעם היהודי", והיא כללה את עבר-הירדן עד גבול עיראק.



טוען....

ובשנת 1920, כאשר המעצמות המנצחות במלחמת העולם חילקו את האימפריה העותומנית ביניהם, גם הגדה המזרחית של הירדן נכללה בבית הלאומי היהודי. וכך, ביולי 1922 חויבה בריטניה בכתב המנדט מטעם חבר הלאומים לעודד עלייה והתיישבות של היהודים בשתי הגדות.

עד שבספטמבר באותה השנה באה בריטניה, קרעה את עבר הירדן מן 'הבית הלאומי", והקימה שם אמירות ערבית "נקייה מיהודים", וזאת היתה רק ההתחלה של מסע בגידה בעם היהודי והתכחשות להתחייבויותיה, מסע רצוף מעשי נבלה שפלים, כפי שרק שייקספיר, סופרם הגאוני, ידע להעלות במחזותיו.

כאמור, יש עלבון גם בהודעה הרשמית על הביקור הזה: לא רק שהם לקחו מן היהודים לטובת הערבים שלושה רבעים משטח א"י, גם שלטון יהודי על הלב ההיסטורי של רבע השטח שנותר, ובעיקר ירושלים, הוא לצנינים בעיניהם – "שטח פלסטיני כבוש"... 

"ביקור היסטורי", אומר נתניהו, והביקור אכן היה כזה לו בא הדוכס להתנצל בפומבי על מה שהבריטים עוללו לנו כאן. בימינו, רבים מעמי התרבות מתנצלים על אשר עוללו לילידים. הגרמנים אינם חדלים להתנצל על פשע השמדת העם היהודי, אך מי שמנע את הצלת הקורבנות שלהם בנעלו בפניהם את שערי הארץ בספר הלבן של 1939, אותה הארץ שהיה אמור להקים בה לאותם הנרדפים 'בית לאומי', אלה היו הבריטים. וגם לאחר המלחמה, כשהעולם כולו נחרד ממעשי הזוועה הנאציים שהתגלו, בריטניה בקשיחות מרושעת עדיין מנעה משארית הפליטה מפלט בארצם.

משחתות שלה, שלחמו בגרמנים, עסקו בציד מעפילים יהודים, ואת אלפי יהודי האנייה "יציאת אירופה" ("אקסודוס") החזירו לגרמניה וכלאו שם. עשרות אלפים כלאו במחנות בקפריסין – וכל זה על לא עוול, רק בגלל ששרדו מן התופת. גם על כך, העם היהודי והמצפון האנושי עדיין מחכים להתנצלות.

ראוי היה , למשל, שוויליאם יניח זר בכיכר סטרומה בחולון, לזכר למעלה מ-700 הקורבנות, מהם 103 ילדים, שבריטניה אחראית ישירות לטביעתם בים השחור בשנת 1941, לאחר שכבר הצליחו להיחלץ מן התופת ולהגיע לאיסטמבול.

בריטניה היתה זו שלחצה על השלטונות התורכיים לגרור בכוח את האנייה, לאחר 10 שבועות של שהייה בנמל מבטחים, אל הים הפתוח – ולהשאירה שם לגורלה עם מנועים מקולקלים וללא אוכל ומים. שר בריטי בקהיר, הלורד מוין, השיג זאת אצל ממשלת תורכיה. עד ששוגר טורפדו אל האנייה, שהטביע אותה על כל פליטיה. רק איש אחד – אחד! – ניצל.

ואין כל סיכוי שיקפיצו את הנסיך לחברון , להראות לו את גיא ההריגה של פוגרום תרפ'"ט, שהערבים טוענים שהבריטים יזמו אותו, ומכל מקום לא נקפו אצבע לטובת הקרבנות שהתחננו להצילם ממעשי זוועה רצחניים שקשה להעלותם על הנייר. בחברון יכול היה האורח לעמוד בבית הרוקח הסמוך לבית הדסה, ושם להתנצל על האיש שנרצח, על בתו שנרצחה לאחר שנאנסה ועל אשתו שקצצו את שתי ידיה ונפטרה בבית חולים בירושלים ועל הקהילה היהודית כולה – שנמחקה.

ואם האמת לא תישמע לרגל ביקורו של הדוכס, יירשם נא לפחות כאן, שאנחנו לא שכחנו.

לא שכחנו את האנטישמיות בקרב הקצונה הבריטית הגבוהה – את ראש המטה של הגנרל אלנבי, הארי ווטרס-טיילור, למשל, שעוד בשנת 1921 הנחה את המופתי חג' אמין אל חוסייני לחולל פוגרום נגד היהודים, ואת הגנרל אוולין-יו-ברקר, מפקד הכוחות הבריטיים בא'י, שבפקודה לקציניו להחרים את היהודים, כתב: "הצורה השנואה על הגזע הזה יותר מאשר על כל גזע אחר – פגיעה בכיסיהם..."

ולאהובתו-פילגשו הערבייה, קטי אנטוניוס, כתב: "אתמול תלו את ארבעה היהודים שלי... שהערבים לא יוסיפו לחשוב שאנחנו פוחדים לתלות יהודים..." וכן: "הגיע הזמן שהגזע המתועב הזה יידע, מה אנחנו חושבים עליו". ובשנת 1949 מונה האיש הזה לתפקיד של שליש למלך ג'ורג' ה-6 .

ולא שכחנו את עינויו ורציחתו של הצעיר אלכסנדר רובוביץ' הי"ד בידי הקצין הבריטי רוי פארן, איך השמידו והסתירו את הראיות ואיך בית משפט בריטי מושחת הוציא לו זיכוי "מחוסר הוכחות".

צר המקום, ורק נציין, שעם הרקורד הזה, הבריטים הם בין האחרונים שמותר להם להטיף לנו מוסר על התנהגותנו במה שהם קוראים "שטחים כבושים".

ובעצם, ממי נכבשו ? הלא להיפך: את ירושלים ויהודה ושומרון כבש ב-1948 תוך הפרת החוק הבינלאומי 'הלגיון הערבי', שכל קציניו ובראשם המפקד, סר גלאב פשה, היו בריטים, בניסיון לחנוק את המדינה היהודית בעודה באיבה. מאות חיילים ואזרחים יהודים נפלו מידי הבריטים האלה, ובכל זאת הדוכס לא יניח זר לזכרם, למשל בגבעת התחמושת בירושלים...