בנט שחקן הפוקר

אם אני מתבונן במתרחש רק מבחינה פוליטית נטו, נטו לגמרי, אני לא יכול שלא להתפעל מהמהלך של בנט.

מרדכי קרפל , כ"ו באדר תשע"ח

מוטי קרפל
מוטי קרפל
צילום: עצמי

שלשום לפני הצהריים, באחד משיאיו של המשבר הקואליציוני, ואחרי שבנט יצא בריש גלי כנגד נתניהו, אמרתי לחבר שישב איתי: "בוא תראה איזה שחקן פוקר נועז הבנט הזה".

עכשיו, אני לא יודע מדוע בדיוק החליטו בנט ושקד לכפות על נתניהו לשמר את הקואליציה ולא ללכת לבחירות בזק. ישנם כל מיני הסברים, גם כאלה שהם נתנו, אבל אף אחד מהם איננו מניח את דעתי. יותר מזה; אני אפילו לא בטוח שמה שהם עושים זה "טוב ליהודים". יתכן שבחירות בזק היו טובות יותר. אבל אם אני מתבונן במתרחש רק מבחינה פוליטית נטו, נטו לגמרי, אני לא יכול שלא להתפעל מהמהלך של בנט.

בנט הלך כאן ל"הורדת ידיים" מול נתניהו וליברמן, השועלים הפוליטיים הכי מנוסים בשטח, ויכול להם.

כי מה חשבו נתניהו וליברמן כשהם סגרו על בחירות בזק ביוני. הם ידעו מצוין שאף אחד בקואליציה – כולל רוב שרי הליכוד וכל חברי הכנסת שלו – לא מעוניין בבחירות. אבל הם הניחו גם שאף אחד לא יעז להניף את נס המרד בנתניהו; שכולם יישרו קו. שבשיא הפופולאריות של נתניהו בימין, אף אחד לא יקום נגדו. שכולם יתכופפו בפניו.

אבל כשבנט העז לצאת כנגד הקדמת הבחירות – וכאמור, עדיין לא לגמרי ברור לי למה – והסביר להם שהם יכולים אמנם להקדים את הבחירות, אבל הוא כבר ידאג לארגן את רוב הקואליציה כדי שזה יהיה בספטמבר-דצמבר, ולא ביוני, הוא שבש לנתניהו וליברמן את כל התוכנית.

בנט התגלה כאן כשחקן פוקר פוליטי לא קטן; משניהם גם יחד. האומץ שלו לצאת כנגדם, ולכפות עליהם את רצונו, איננו רק תעוזה והימור גדולים; הוא גם גילוי של מנהיגות. כי אף אחד בקואליציה לא העז. והרמת נס המרד הזה בנתניהו זוכה לגיבוי שבשתיקה מהרבה חברי קואליציה, כולל כאלה מהליכוד.

עכשיו, בדרך כלל אין לבנט תדמית של פוליטיקאי מתוחכם. אבל אם נשים לב, זו איננה הפעם הראשונה שהוא מעז לשחק פוקר מול נתניהו - ולנצח. היו לפחות שלוש פעמים כאלה בעבר: כשהוא כפה עליו את "ברית האחים" המפורסמת, קואליציה עם לפיד, כשנתניהו התכוון להותיר את הבית היהודי בחוץ. ועוד: כשכפה עליו את איילת שקד במשרד המשפטים, דבר שהיא עצמה כנראה לא האמינה שהוא אפשרי. ובסוף, שבניגוד לכל הערכות, ובניגוד לרצונו של נתניהו, הוא כפה עליו את "חוק ההסדרה". ובלי קשר למה שיצא או לא מהחוק הזה; כי אני מדבר על המשחק הפוליטי נטו.

נחזור להתרחשות הנוכחית. נתניהו הבין שבנט יארגן מולו את רוב הקואליציה – כולל רבים מחברי ושרי הליכוד – ולא ייתן לו להקדים את הבחירות ליוני. עכשיו כנראה מנסה נתניהו להוריד את ליברמן מהעץ הגבוה עליו הוא טיפס. מה זה גבוה – חמישים אמה.

אבל עוד לא הגענו לחשש אמתי של נתניהו, כי הרמת נס המרד הזה, על ידי בנט, יכולה להתגלגל לכך שנתניהו עצמו ימצא את עצמו בחוץ. לא מעט שרים בליכוד יהיו מוכנים, אם לא תהייה להם ברירה, להיפטר מנתניהו, ולהעמיד במקומו ראש ממשלה אחר מהליכוד. יש להם עוד למעלה משנה וחצי לבחירות. כל הזמן שבעולם. נתניהו לוקח גם את התסריט הזה בחשבון. אנחנו אמנם עדיין רחוקים מזה, אבל הוא לא בלתי אפשרי. דברים יכולים לצאת במהירות מכלל שליטה, וישנם הרבה בליכוד שלא ממש יצטערו על כך שתם עידן נתניהו.

כל זה נכון לרגע זה בלבד, שהרי בכל שניה הכל יכול להתהפך. זה כמו לנסות לסכם משחק כדורגל בדקה ה-75 כשהמשחק עדיין לא הסתיים.

אבל בכל זאת, ובלי קשר לכך שאני תומך בבנט, הפעם אני מנסה לנתח את הדברים מהמישור הפוליטי נטו. אובייקטיבית לגמרי. כמו, נניח, חנן קריסטל.

ומהמישור הזה נראה לי, לפחות נכון לרגע זה, שבנט עושה לנתניהו וליברמן בית ספר. לא פלא שליברמן כל כך כועס עליו.

שר החינוך, כבר אמרנו.