סחר מכר ישראלי- פלסטיני

אל"מ במיל' טל בראון , כ"ז באדר תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

"עזה על סף קריסה" כך מוסרות סוכנויות ידיעות רבות ומצוטטים פרשנים ו"יודעי דבר".

המחסור במוצרים שונים, באנרגיה ומשאבים חיוניים אחרים, הוא הגורם כביכול לעוני ולתסיסה ברחוב העזתי שעלולה להיות מתועלת כנגד ישראל בבוא העת, כך מוסרים אותם גורמים.

תיאור מצב שכזה ופנייה לממשלת ישראל, כאל הנושאת באחריות מחד והמושיעה הגדולה של העזתים מאידך, הינה מתכון בטוח להמשך יחסי התלות הביזארית בישראל דווקא ולא בגורמים אחרים, או לכל הפחות השתדלות עצמית של הפלסטינים לעזור לעצמם רחמנא ליצלן, על חשבון המשך השקעה במרכיבי הטרור.

מה כבר ניסינו

הרי יצאנו מעזה חד צדדית בשנת 2005 והותרנו לפלסטינים את כל הרצועה לשימושם הבלעדי- דבר שנוצל מיידית לא לשם קידום מטרות אזרחיות בהכרח, כי אם לבניין כוח נגד ישראל ולפיתוח תשתית המנהרות שתרומתן לכלכלה הפלסטינית אינה ברורה עד תום, להבדיל מתרומתן המוחלטת לקידום מטרות הטרור.

צה"ל נכנס ויצא מעזה מספר פעמים, במסגרת מבצעים צבאיים לאורך השנים האחרונות, כשבכל אותה העת המשיכו אלפי משאיות אספקה להכניס סחורות דרך המעברים הישראליים לרצועה כולל בזמן לחימה, החשמל זרם מישראל וחולים עברו לקבלת טיפול בבתי חולים בארץ, בעתות מסוימות הותרה אף כניסתם של אלפי פועלים לעבודה בשטח ישראל. סיוע בינלאומי רב עודנו מועבר תדירות לשטחי הרצועה, באופן חסר פרופורציות לסיוע המוענק לאוכלוסיות אחרות המצויות במצוקה חמורה שבעתיים ברחבי העולם ככלל ובמזרח התיכון בפרט.

זאת ועוד תוך התעלמות בוטה מהטרור המופעל כנגד ישראל ואף כנגד פלסטינים ע"י בני עמם השולטים בחייהם ובמשאביהם. סיוע ממשיך לעבור מישראל והעולם הנאור למרות שידועה מגמת הטיית המשאבים לתשתיות טרור במקום לתשתיות אזרחיות שיש בהן כדי לתרום בהווה ובעתיד לשיפור תנאי המחייה של האוכלוסייה על רבדיה השונים ברצועת עזה.

האם נשאלה ע"י גופי הסיוע השונים השאלה מה הייתה תרומת המצרים, שליטי הרצועה עד 1967, לרווחת הפלסטינים ומדוע זה דווקא להם, שתרומתם הכוללת לרצועת עזה פחותה לעין ארוך מזו של ישראל, ישנה הרתעה והשפעה רבה יותר לכאורה?

האם נשאלה השאלה ע"י ה"ספונסרים" של עזה מדוע זה לא מצליחים, או שמא רוצים, העזתים לצאת ממעגל המצוקה למרות הסיוע והמשאבים המושקעים בהם ע"י גורמים כה רבים ובכללם מדינת ישראל?

טובין תמורת מוברחין

המזרח התיכון ידוע בתרבות הסחר המושרשת בתושביו מזה דורות. הערבים ידועים כסוחרים ממולחים היודעים כיצד למקסם את רווחיהם היטב בין אם מדובר בטובין, בסיוע כלכלי ואף בשחרור מחבלים תמורת חיילים ואזרחים ישראלים. הישראלים ידועים כמי שביכולתם למכור קרח לאסקימואים. אז מה עוד לא עשינו או ניסינו?
הבה נניח בנוסף להנחת היותם של הפלסטינים סוחרים ממולחים, כי ישראל לא תצליח למנוע לחלוטין הברחת אמצעים וחומרים לעזה, שישמשו לצרכי טרור נגד ישראל. עם זאת מוטב כי נשאל עצמנו האם נוכל לסחור בטובין תמורת מוברחין ובכך לצמצם את יכולות הטרור, לאגבר פעילות אזרחית- כלכלית, לשנות אקלים חברתי פנימי ממניעי תועלת עצמית?

הבה נתייחס לאמצעי הלחימה הרבים המצויים ברצועת עזה כאל סוג של בנק המחזיק באמתחתו לבנות חבלה במקום מטילי זהב, רקטות במקום מניות, רובים במקום מצלצלים וכיוב'.

נניח כי בעבור רקטת קאסם שתימסר ידנית לידינו באופן מוסכם, נעניק 100 אישורי עבודה לפלסטינים. זאת להבדיל משיגור רקטה כנגדנו שתגרע 1000 אישורי עבודה.

נניח כי תמורת מסירת מטען חבלה מוגמר לידינו נספק 1000 ק"ג חומרים שונים לחקלאות, לרפואה ולתעשייה, אך בעבור כל מטען חבלה שיתגלה או יופעל כנגדנו, נגרע טון מהעברת אותם החומרים?

נניח כי תמורת חשיפת מנהרות קיימות והשמדתן בפיקוח גורם בינלאומי, ימומן ויבנה ביה"ס, מרפאה, מפעל או סתם בניין לזוגות צעירים. זאת לעומת אי גילוי יזום ו/או הפעלה כנגד ישראל שיביאו להפסקת העברת חומרי בנייה למשך מספר חודשים, מניעת העברת ציוד לצרכי בנייה ואף השמדת יעד תשתיתי צבאי-שלטוני בנוי. נניח כי תמורת העברת נשק מפר איזון כגון טילי נ.ט, משגרי נ"מ וכיו"ב תוגדל מכסת החשמל המועבר לרצועה או יועברו אמצעים, משאבים, סחורות וטובין כרכבים חדישים, טכנולוגיה אזרחית ועוד.

סיכום

זוהי שיטת הסחר מכר- החלפת סחורות המצויות באינטרסים של מי מהצדדים לתועלת מסויימת גם אם עדיפות שיטות אחרות במציאות אחרת. ניסינו בעבר שיטות ומהלכים דרמתיים יותר משיטת מסחר זו ולא בהצלחה יתירה. פעולה מעין זו המוצעת כאן, יכולה להיות כלי נוסף בארסנל הכלים העומדים לרשות מדינת ישראל בהתמודדותה רבת השנים עם הפלסטינים מחד, ועם דעת הקהל העולמית מאידך, דווקא בעת הזו, שעה שבבית הלבן יושב נשיא הנחשב לאחד מגדולי הסוחרים בעולם!

להפסיד- כמעט ואין סיכוי. להרוויח -דווקא יש סיכוי, גם אם קטן יחסית. לפחות אפשר לנסות.