הצבא צריך לירות, לא לדבר

התקיפה בסוריה: חבל שהמערכות טרם הפנימו שעם כל הכבוד וההדר לזכות הציבור לדעת, יש דברים שהשתיקה יפה להם

הרב ד"ר חיים שיין , ו' בניסן תשע"ח

צילום: באדיבות המצולם

אתמול מעלות השחר ועד חצות, כל כלי התקשורת בישראל עסקו בהשמדת הכור הסורי. אכן, כל הכבוד לטייסים ולנווטים, לצה"ל ולהנהגה הפוליטית שקיבלה את ההחלטה הנכונה והראויה לתקוף את הכור ולהפכו לגל אבנים, מצבה לעוד ניסיון לפגוע במדינת ישראל. 

כל ישראלי, כבר בספטמבר 2007, ידע בוודאות כי את תקיפת הכור ביצע חיל האוויר, לא צריך להיות בעל ידע היסטורי מעמיק כדי להפנים שרק היהודים יכולים להגן על עצמם ושום אומה בעולם לא תהיה מוכנה להסתכן בעבורם.

עם זאת, עיתוי הפרסום, תוכנו והיקפו מעוררים שאלות מהותיות באשר לשיקול הדעת של אלה שהחליטו שהגיע המועד לאפשר לחגוג מעל כל כותרת את המבצע המוצלח. מבצע שצריך לשנות את שמו המקורי "מחוץ לקופסה" לשם אחר, כמו למשל, "מחוץ לתא". שהרי ללא ספק עיתוי הפרסום הוא במסגרת פסטיבל התהילה לרגל שחרורו מהכלא של אהוד אולמרט וקידום מכירות ספרו.

בעיניי, הפרסום גובל בזחיחות דעת וביוהרה מיותרת. גם אם לדעת מישהו הגיע הזמן להודות באחריות על הביצוע, אין כל צורך לתאר בפרטי פרטים דרכי פעולה, שיטות עבודה במוסד, תיאומים עם ארה"ב, התלבטויות ואופן קבלת החלטות. שנים ארוכות לימדו אותנו שיש יתרון עצום בעמימות. התערטלות פומבית גורמת נזק ואינה מועילה לביצור ביטחון המדינה, בייחוד לאור העובדה שאנו ניצבים שוב לפתחה של התגרענות עוינת באיראן. אם מישהו במערכת הביטחון סבר שהפרסום יכול להרתיע את האיראנים, הוא טועה בגדול, האפקט יכול להיות הפוך לחלוטין. מי שמדבר לא יורה ומי שיורה לא צריך לדבר. 

תקשורת השמאל שהתמחתה באיתרוג, בליטוף ובחנחון, בהובלת המאתרג הבכיר אמנון אברמוביץ', החליטה לפאר ולרומם את נושאי תקוותה. 

אהוד אולמרט, עבריין מורשע, הופך להיות מושא לגעגוע. לרגע נדמה היה שמבן גוריון ועד אולמרט לא היה ראש ממשלה נחוש ואמיץ כמותו. בשיא של שפלות מזלזלת, אברמוביץ' מתריס נגד נתניהו שבמקום לפעול הוא היה הולך לקונגרס. דברי הבל מרושעים שמסבירים את הנתק בין הציבור לתקשורת הבולשביקית. פרשנים מוכרים מתגייסים, מסיבות פוליטיות, לפגוע באהוד ברק המוצג כאחד שברח ופחד מהכרעה לבצע את הפעולה ללא דיחוי, אל מול ההירואיות של אהוד אולמרט.

אם עוסקים בקרדיטים בל נשכח את עמיר פרץ שמחוסר מזל פוליטי פספס את תהילת המבצע, את ברכתו של הרב עובדיה יוסף שהתקבלה באמצעות אלי ישי ולכן ראוי להתפקד למפלגתו של ישי וכמובן את רב הכותל. במסגרת חלוקת הקרדיטים כבר הבנו שבמוסד סברו שאמ"ן נכשל והתרשל, ובאמ"ן סוברים, אולי, שהמוסד לא יודע איך מעתיקים בזמן הנכון חומרים ממחשב. הויכוחים האלה ממש לא נחוצים לנו כעת.

חבל מאד שבשנת ה־70 למדינה גורמים במערכות המשפט, התקשורת והפוליטיקה טרם הפנימו שעם כל הכבוד וההדר לזכות הציבור לדעת יש דברים שהציבור לא אמור לדעת והשתיקה יפה להם.

באדיבות "ישראל היום"